תנ"ך מבואר

ספר יחזקאל פרק לט

1 וְאַתָּה בֶן־אָדָם הִנָּבֵא עַל־גּוֹג, וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה; הִנְנִי אֵלֶיךָ גּוֹג, נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל׃ 2 וְשֹׁבַבְתִּיךָ וְשִׁשֵּׁאתִיךָ, וְהַעֲלִיתִיךָ מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן; וַהֲבִאוֹתִךָ עַל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל׃ 3 וְהִכֵּיתִי קַשְׁתְּךָ מִיַּד שְׂמֹאולֶךָ; וְחִצֶּיךָ מִיַּד יְמִינְךָ אַפִּיל׃ 4 עַל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל תִּפּוֹל, אַתָּה וְכָל־אֲגַפֶּיךָ, וְעַמִּים אֲשֶׁר אִתָּךְ; לְעֵיט צִפּוֹר כָּל־כָּנָף וְחַיַּת הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ לְאָכְלָה׃ 5 עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה תִּפּוֹל; כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ 6 וְשִׁלַּחְתִּי־אֵשׁ בְּמָגוֹג, וּבְיֹשְׁבֵי הָאִיִּים לָבֶטַח; וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יהוה׃ 7 וְאֶת־שֵׁם קָדְשִׁי אוֹדִיעַ, בְּתוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא־אַחֵל אֶת־שֵׁם־קָדְשִׁי עוֹד; וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי־אֲנִי יהוה, קָדוֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵל׃ 8 הִנֵּה בָאָה וְנִהְיָתָה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה; הוּא הַיּוֹם אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי׃

9 וְיָצְאוּ יֹשְׁבֵי עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִעֲרוּ וְהִשִּׂיקוּ בְּנֶשֶׁק וּמָגֵן וְצִנָּה בְּקֶשֶׁת וּבְחִצִּים, וּבְמַקֵּל יָד וּבְרֹמַח; וּבִעֲרוּ בָהֶם אֵשׁ שֶׁבַע שָׁנִים׃ 10 וְלֹא־יִשְׂאוּ עֵצִים מִן־הַשָּׂדֶה, וְלֹא יַחְטְבוּ מִן־הַיְּעָרִים, כִּי בַנֶּשֶׁק יְבַעֲרוּ־אֵשׁ; וְשָׁלְלוּ אֶת־שֹׁלְלֵיהֶם, וּבָזְזוּ אֶת־בֹּזְזֵיהֶם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ {ס} 11 וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם־שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל, גֵּי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם, וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת־הָעֹבְרִים; וְקָבְרוּ שָׁם, אֶת־גּוֹג וְאֶת־כָּל־הֲמוֹנֹה, וְקָרְאוּ, גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג׃ 12 וּקְבָרוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן טַהֵר אֶת־הָאָרֶץ; שִׁבְעָה חֳדָשִׁים׃ 13 וְקָבְרוּ כָּל־עַם הָאָרֶץ, וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם; יוֹם הִכָּבְדִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ 14 וְאַנְשֵׁי תָמִיד יַבְדִּילוּ עֹבְרִים בָּאָרֶץ, מְקַבְּרִים אֶת־הָעֹבְרִים, אֶת־הַנּוֹתָרִים עַל־פְּנֵי הָאָרֶץ לְטַהֲרָהּ; מִקְצֵה שִׁבְעָה־חֳדָשִׁים יַחְקֹרוּ׃ 15 וְעָבְרוּ הָעֹבְרִים בָּאָרֶץ, וְרָאָה עֶצֶם אָדָם, וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן; עַד קָבְרוּ אֹתוֹ הַמְקַבְּרִים, אֶל־גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג׃ 16 וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה וְטִהֲרוּ הָאָרֶץ׃ {ס}


17 וְאַתָּה בֶן־אָדָם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִֹה, אֱמֹר לְצִפּוֹר כָּל־כָּנָף וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה, הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הֵאָסְפוּ מִסָּבִיב, עַל־זִבְחִי, אֲשֶׁר אֲנִי זֹבֵחַ לָכֶם זֶבַח גָּדוֹל, עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר וּשְׁתִיתֶם דָּם׃ 18 בְּשַׂר גִּבּוֹרִים תֹּאכֵלוּ, וְדַם־נְשִׂיאֵי הָאָרֶץ תִּשְׁתּוּ; אֵילִים כָּרִים וְעַתּוּדִים פָּרִים, מְרִיאֵי בָשָׁן כֻּלָּם׃ 19 וַאֲכַלְתֶּם־חֵלֶב לְשָׂבְעָה, וּשְׁתִיתֶם דָּם לְשִׁכָּרוֹן; מִזִּבְחִי אֲשֶׁר־זָבַחְתִּי לָכֶם׃ 20 וּשְׂבַעְתֶּם עַל־שֻׁלְחָנִי סוּס וָרֶכֶב, גִּבּוֹר וְכָל־אִישׁ מִלְחָמָה; נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃

21 וְנָתַתִּי אֶת־כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם; וְרָאוּ כָל־הַגּוֹיִם, אֶת־מִשְׁפָּטִי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, וְאֶת־יָדִי אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בָהֶם׃ 22 וְיָדְעוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיהֶם; מִן־הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה׃ 23 וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי בַעֲוֹנָם גָּלוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל, עַל אֲשֶׁר מָעֲלוּ־בִי, וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם; וָאֶתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם, וַיִּפְּלוּ בַחֶרֶב כֻּלָּם׃ 24 כְּטֻמְאָתָם וּכְפִשְׁעֵיהֶם עָשִׂיתִי אֹתָם; וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם׃ {ס}
25 לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַתָּה, אָשִׁיב אֶת־שבית (שְׁבוּת) יַעֲקֹב, וְרִחַמְתִּי כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל; וְקִנֵּאתִי לְשֵׁם קָדְשִׁי׃ 26 וְנָשׂוּ אֶת־כְּלִמָּתָם, וְאֶת־כָּל־מַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ־בִי; בְּשִׁבְתָּם עַל־אַדְמָתָם לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד׃ 27 בְּשׁוֹבְבִי אוֹתָם מִן־הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֹתָם, מֵאַרְצוֹת אֹיְבֵיהֶם; וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם רַבִּים׃ 28 וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיהֶם, בְּהַגְלוֹתִי אֹתָם אֶל־הַגּוֹיִם, וְכִנַּסְתִּים עַל־אַדְמָתָם; וְלֹא־אוֹתִיר עוֹד מֵהֶם שָׁם׃ 29 וְלֹא־אַסְתִּיר עוֹד פָּנַי מֵהֶם; אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי אֶת־רוּחִי עַל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ {פ}
1 "ואתה, בן אדם, נבא על גוג ואמור שכך אמר אדוני ה', 'אני יוצא נגדך גוג, המושל הראשי של משך ותובל. 2 אוליך ואוביל אותך, אביא אותך מקצה הצפון ואגרום לך לתקוף את הרי ישראל. 3 אכה את יד שמאל שלך ואפיל את קשתך ומיד ימין שלך אפיל את החצים. 4 על הרי ישראל תיהרג, אתה וכל גדודי הצבא שלך והעמים שיבואו אתך. אתן אותך למאכל לכל ציפורי הטרף ולבעלי החיים. 5 תיהרג בשדה כי אני אמרתי זאת", אמר אדוני ה'. 6 "אצית אש במגוג ובתושבי הארצות הרחוקות החיים בביטחון. אז יֵדעו שאני ה', 7 ואת שמי הקדוש אכריז בין בני עמי ישראל ולא אתן עוד ששמי הקדוש יחוּלל. אז יֵדעו העמים שאני ה', אל קדוש בישראל. 8 כל זה עומד לקרות, קרוב היום שדיברתי עליו", אמר אדוני ה'.
9 "תושבי ערי ישראל יֵצאו ויבעירו וישרפו את כלי הנשק: את המגינים הקטנים והגדולים, את הקשתות והחצים, את האלות ואת החניתות, הם יבעירו בהם אש במשך שבע שנים. 10 לא יהיה צורך להביא עצים מהשדות ולכרות עצים ביערות כי יבעירו אש בכלי הנשק. בני ישראל יקחו שלל מאלה שלקחו מהם שלל, ישדדו את אלה ששדדו אותם", אמר אדוני ה'. 11 "ביום ההוא אתן לגוג מקום קבורה בישראל, את עמק העוֹבְרִים שממזרח לים, שיחסום את דרכם של העוברים. שם יקברו את גוג ואת כל המוני לוחמיו ויקראו למקום עמק הֲמוֹן גוֹג. 12 בני עם ישראל יקברו אותם כדי לטהר את הארץ, הם יקברו אותם במשך שבעה חודשים. 13 כל בני העם יקברו אותם, והיום שבו אגלה את כבודי יזָכר", אמר אדוני ה'. 14 "כדי לטהר את הארץ יקבלו אנשים אחרי שבעת החודשים תפקיד קבוע: לעבור בארץ עם אנשים אחרים ולקבור את המתים שנותרו על פני הארץ. 15 כאשר יראו העוברים בארץ עצם של אדם, הם ישאירו לידה סימן עד שיבואו הקוברים ויקברו אותה בעמק המון גוג. 16 ושֵם העיר הסמוכה יהיה הֲמוֹנָה. כך יטהרו את הארץ".
17 "ואתה, בן אדם, כך אמר אדוני ה', 'אמור לכל הציפורים ולכל בעלי החיים: "היקבצו ובואו, הֵיאָספו מסביב לזבח שלי, הזבח הגדול שאני מכין לכם על הרי ישראל. אִכלו בשר ושְתו דם, 18 אִכלו בשר של לוחמים ושְתו דם של מושלים בארץ, של אֵילים וכבשים שמֵנים, תיישים ופרים – כולם בהמות מפוטמות מהבשן. 19 אִכלו את החלקים המשובחים עד שתהיו שבעים ושְתו דם עד שתשתכרו מהזבח שהכנתי עבורכם. 20 אִכלו לשובע על שולחני מסוס ומרוכבו, מחיילים ולוחמים מנוסים" ' ", אמר אדוני ה'.
21 "אגלה את כבודי בעמים וכל העמים יראו את העונש שהבאתי ואת המעשה שעשיתי בגוג. 22 בני עם ישראל יֵדעו מהיום ההוא והלאה שאני ה' אלוהיהם, 23 והעמים יֵדעו שבני ישראל יָצאו לגָלוּת בגלל חטאם, שהתרחקתי מהם ושנתתי להם ליפול בידי אויביהם וכולם נהרגו במלחמה. 24 נהגתי בהם בהתאם למעשים הטמאים והפשעים שלהם והתרחקתי מהם".
25 לכן כך אמר אדוני ה': "עכשיו אשיב את השבויים מבני יעקב וארחם על כל עם ישראל ואפעל בקנאות לשמי הקדוש. 26 הם יתביישו בגלל הבגידה שבגדו בי כאשר יחיו על אדמתם בביטחון ואיש לא יפחיד אותם. 27 כאשר אשיב אותם מן העמים ואקבץ אותם מארצות אויביהם, אזכה לכבוד לעיני העמים בגלל מה שאעשה להם. 28 הם יֵדעו שאני ה' אלוהיהם כשאאסוף אותם אל אדמתם אחרי שהגליתי אותם, ולא אשאיר מהם איש בגלות. 29 לא אתרחק עוד מהם כי אשפוך את רוחי על עם ישראל", אמר אדוני ה'.