תנ"ך מבואר

ספר יחזקאל פרק לד

1 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 2 בֶּן־אָדָם הִנָּבֵא עַל־רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל; הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לָרֹעִים כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הוֹי רֹעֵי־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ רֹעִים אוֹתָם, הֲלוֹא הַצֹּאן, יִרְעוּ הָרֹעִים׃ 3 אֶת־הַחֵלֶב תֹּאכֵלוּ וְאֶת־הַצֶּמֶר תִּלְבָּשׁוּ, הַבְּרִיאָה תִּזְבָּחוּ; הַצֹּאן לֹא תִרְעוּ׃ 4 אֶת־הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת־הַחוֹלָה לֹא־רִפֵּאתֶם, וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם, וְאֶת־הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם, וְאֶת־הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם; וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶךְ׃ 5 וַתְּפוּצֶינָה מִבְּלִי רֹעֶה; וַתִּהְיֶינָה לְאָכְלָה לְכָל־חַיַּת הַשָּׂדֶה וַתְּפוּצֶינָה׃ 6 יִשְׁגּוּ צֹאנִי בְּכָל־הֶהָרִים, וְעַל כָּל־גִּבְעָה רָמָה; וְעַל כָּל־פְּנֵי הָאָרֶץ נָפֹצוּ צֹאנִי, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ׃ 7 לָכֵן רֹעִים, שִׁמְעוּ אֶת־דְּבַר יהוה׃ 8 חַי־אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם־לֹא יַעַן הֱיוֹת־צֹאנִי לָבַז וַתִּהְיֶינָה צֹאנִי לְאָכְלָה לְכָל־חַיַּת הַשָּׂדֶה מֵאֵין רֹעֶה, וְלֹא־דָרְשׁוּ רֹעַי אֶת־צֹאנִי; וַיִּרְעוּ הָרֹעִים אוֹתָם, וְאֶת־צֹאנִי לֹא רָעוּ׃ {ס} 9 לָכֵן הָרֹעִים, שִׁמְעוּ דְּבַר־יהוה׃ 10 כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי אֶל־הָרֹעִים וְדָרַשְׁתִּי אֶת־צֹאנִי מִיָּדָם, וְהִשְׁבַּתִּים מֵרְעוֹת צֹאן, וְלֹא־יִרְעוּ עוֹד הָרֹעִים אוֹתָם; וְהִצַּלְתִּי צֹאנִי מִפִּיהֶם, וְלֹא־תִהְיֶיןָ לָהֶם לְאָכְלָה׃ {ס}


11 כִּי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה; הִנְנִי־אָנִי וְדָרַשְׁתִּי אֶת־צֹאנִי וּבִקַּרְתִּים׃ 12 כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ בְּיוֹם־הֱיוֹתוֹ בְתוֹךְ־צֹאנוֹ נִפְרָשׁוֹת, כֵּן אֲבַקֵּר אֶת־צֹאנִי; וְהִצַּלְתִּי אֶתְהֶם, מִכָּל־הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁם, בְּיוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל׃ 13 וְהוֹצֵאתִים מִן־הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּים מִן־הָאֲרָצוֹת, וַהֲבִיאֹתִים אֶל־אַדְמָתָם; וּרְעִיתִים אֶל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאֲפִיקִים וּבְכֹל מוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ׃ 14 בְּמִרְעֶה־טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם, וּבְהָרֵי מְרוֹם־יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם; שָׁם תִּרְבַּצְנָה בְּנָוֶה טּוֹב, וּמִרְעֶה שָׁמֵן תִּרְעֶינָה אֶל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל׃ 15 אֲנִי אֶרְעֶה צֹאנִי וַאֲנִי אַרְבִּיצֵם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ 16 אֶת־הָאֹבֶדֶת אֲבַקֵּשׁ וְאֶת־הַנִּדַּחַת אָשִׁיב, וְלַנִּשְׁבֶּרֶת אֶחֱבֹשׁ, וְאֶת־הַחוֹלָה אֲחַזֵּק; וְאֶת־הַשְּׁמֵנָה וְאֶת־הַחֲזָקָה אַשְׁמִיד אֶרְעֶנָּה בְמִשְׁפָּט׃

17 וְאַתֵּנָה צֹאנִי, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה; הִנְנִי שֹׁפֵט בֵּין־שֶׂה לָשֶׂה, לָאֵילִים וְלָעַתּוּדִים׃ 18 הַמְעַט מִכֶּם, הַמִּרְעֶה הַטּוֹב תִּרְעוּ, וְיֶתֶר מִרְעֵיכֶם, תִּרְמְסוּ בְּרַגְלֵיכֶם; וּמִשְׁקַע־מַיִם תִּשְׁתּוּ, וְאֵת הַנּוֹתָרִים, בְּרַגְלֵיכֶם תִּרְפֹּשׂוּן׃ 19 וְצֹאנִי; מִרְמַס רַגְלֵיכֶם תִּרְעֶינָה, וּמִרְפַּשׂ רַגְלֵיכֶם תִּשְׁתֶּינָה׃ {ס}

20 לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה אֲלֵיהֶם; הִנְנִי־אָנִי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין־שֶׂה בִרְיָה, וּבֵין שֶׂה רָזָה׃ 21 יַעַן, בְּצַד וּבְכָתֵף תֶּהְדֹּפוּ, וּבְקַרְנֵיכֶם תְּנַגְּחוּ כָּל־הַנַּחְלוֹת; עַד אֲשֶׁר הֲפִיצוֹתֶם אוֹתָנָה אֶל־הַחוּצָה׃ 22 וְהוֹשַׁעְתִּי לְצֹאנִי, וְלֹא־תִהְיֶינָה עוֹד לָבַז; וְשָׁפַטְתִּי, בֵּין שֶׂה לָשֶׂה׃ 23 וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד וְרָעָה אֶתְהֶן, אֵת עַבְדִּי דָוִיד; הוּא יִרְעֶה אֹתָם, וְהוּא־יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה׃ 24 וַאֲנִי יהוה, אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים, וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתוֹכָם; אֲנִי יהוה דִּבַּרְתִּי׃ 25 וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה־רָעָה מִן־הָאָרֶץ; וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר לָבֶטַח, וְיָשְׁנוּ בַּיְּעָרִים׃ 26 וְנָתַתִּי אוֹתָם וּסְבִיבוֹת גִּבְעָתִי בְּרָכָה; וְהוֹרַדְתִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ, גִּשְׁמֵי בְרָכָה יִהְיוּ׃ 27 וְנָתַן עֵץ הַשָּׂדֶה אֶת־פִּרְיוֹ, וְהָאָרֶץ תִּתֵּן יְבוּלָהּ, וְהָיוּ עַל־אַדְמָתָם לָבֶטַח; וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יהוה, בְּשִׁבְרִי אֶת־מֹטוֹת עֻלָּם, וְהִצַּלְתִּים, מִיַּד הָעֹבְדִים בָּהֶם׃ 28 וְלֹא־יִהְיוּ עוֹד בַּז לַגּוֹיִם, וְחַיַּת הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלֵם; וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד׃ 29 וַהֲקִמֹתִי לָהֶם מַטָּע לְשֵׁם; וְלֹא־יִהְיוּ עוֹד אֲסֻפֵי רָעָב בָּאָרֶץ, וְלֹא־יִשְׂאוּ עוֹד כְּלִמַּת הַגּוֹיִם׃ 30 וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיהֶם אִתָּם; וְהֵמָּה, עַמִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ 31 וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם; אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ {פ}
נבואה על רועי ישראל
1 ה' אמר לי: 2 "בן אדם, נבא על רועי ישראל, נבא ואמור לרועים שכך אמר אדוני ה', 'אוי לרועי ישראל שרָעוּ את עצמם, הרי תפקיד הרועים הוא לרעות את הצאן. 3 אתם שוחטים את הכבשים השמנות, אוכלים את החלקים המשובחים ולובשים את הצמר אבל את הצאן אינכם רועים. 4 את הכבשים החלשות לא חיזקתם ואת החולה לא ריפאתם ואת הפצועה לא חבשתם ואת המתרחקת לא החזרתם ואת האובדת לא חיפשתם. מְשַלתם בהן באלימות ובאכזריות. 5 הן התפזרו כי לא היה להן רועה. הן היו מאכל לכל בעלי החיים והתפזרו עוד יותר. 6 צאני אבדו על ההרים ועל כל גבעה גבוהה. בכל הארץ התפזרו צאני ואיש לא חיפש אותן. 7 לכן רועים, שִמעו את דבר ה'. 10-8 אדוני ה' אמר: "צאני נשדדו, הן היו מאכל לכל בעלי החיים כי לא היה להן רועה והרועים שלי לא דאגו לצאני. הרועים רעו את עצמם ואת צאני לא רעו". לכן, הרועים, שִמעו את דבר ה'. כך אמר אדוני ה': "אני נשבע שאצא נגד הרועים ואדרוש מהם את צאני, לא אתן להם לרעות צאן והרועים לא ירעו עוד את עצמם. אציל את צאני מפיהם והן לא יהיו לרועים למאכל" ' ". רועה נאמן
11 כך אמר אדוני ה': "אני עצמי אחפש את צאני ואשגיח עליהן. 12 כפי שרועה בודק את העדר שלו כשהוא בין הצאן המפוזרות שלו, כך אבדוק את צאני ואציל אותן מכל המקומות שהתפזרו בהם ביום קודר ומעורפל. 13 אוציא אותן מהעמים ואקבץ אותן מהארצות ואביא אותן אל אדמתן וארעה אותן על הרי ישראל, בערוצי הנחלים ובכל ישובי הארץ. 14 ארעה אותן במרעה טוב, על הרי ישראל הגבוהים הן ימצאו מרעה. שם הן ירבצו במרעה טוב, ירעו במרעה פורה על הרי ישראל. 15 אני ארעה את צאני ואני אביא אותן לשדות מרעה", אמר אדוני ה'. 16 "את הכבשה האובדת אחפש ואת המתרחקת אחזיר ואת הפצועה אחבוש ואת החולה אחזק, אבל את השמנה ואת החזקה אשמיד. ארעה את הצאן בצדק".
17 "צאני, כך אמר אדוני ה', 'אשפוט בין שה לשה, בין אֵילים לתיישים. 18 האם לא די לכם לרעות במרעה הטוב שאת יתר המרעה שלכם אתם רומסים? האם לא די לכם לשתות את המים הצלולים שאת המים הנותרים אתם מלכלכים ברגליכם? 19 צאני רועות במרעה שרמסתם ברגליכם ושותות את המים שלכלכתם ברגליכם' ".
20 לכן כך אמר להם אדוני ה': "אני עצמי אשפוט בין הכבשים השמנות לבין הרזות. 21 כיוון שבגופכם דחפתם אותן ובקרניכם נגחתם את כל הכבשים החלשות עד שפיזרתם אותן, 22 אציל את צאני והן לא ישָדדו עוד, ואשפוט בין שה לשה. 23 אקים עליהן רועה אחד והוא ירעה אותן. דוד עבדי ירעה אותם והוא יהיה הרועה שלהם. 24 אני, ה', אהיה האלוהים שלהם ועבדי דוד ישכון ביניהם וימשול. אני ה' אמרתי זאת. 25 אכרות אתם ברית שלום ואסלק מהארץ את חיות הטרף. הם יחיו במדבר בביטחון ויִשנו ביערות. 26 אברך אותם ואת אזור ההר ששייך לי, אוריד גשמים בזמן, גשמי ברכה. 27 העצים יתנו פרי והארץ תיתן יבול ובני עמי יחיו על אדמתם בביטחון. הם יֵדעו שאני ה' כשאשבור את מוטות העוֹל שמונח עליהם ואציל אותם מיד המשעבדים אותם. 28 העמים לא ישדדו אותם עוד, בעלי החיים לא יאכלו אותם, הם יחיו בביטחון ודבר לא יפחיד אותם. 29 אשתול עבורם מטע שיהיה ידוע בפרותיו הרבים ולא יהיו עוד קרבנות רעב בארץ והם לא יהיו עוד מטרה לבוז מצד העמים. 30 אז יֵדעו ישראל שאני, ה' אלוהיהם, אִתם ושהם עמי", אמר אדוני ה'. 31 "אתם צאני, הצאן שאני רועה. אתם בני אדם ואני אלוהיכם", אמר אדוני ה'.