תנ"ך מבואר

ספר יחזקאל פרק ז

1 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 2 וְאַתָּה בֶן־אָדָם, כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל קֵץ; בָּא הַקֵּץ, עַל־ארבעת (אַרְבַּע) כַּנְפוֹת הָאָרֶץ׃ 3 עַתָּה הַקֵּץ עָלַיִךְ, וְשִׁלַּחְתִּי אַפִּי בָּךְ, וּשְׁפַטְתִּיךְ כִּדְרָכָיִךְ; וְנָתַתִּי עָלַיִךְ, אֵת כָּל־תּוֹעֲבֹתָיִךְ׃ 4 וְלֹא־תָחוֹס עֵינִי עָלַיִךְ וְלֹא אֶחְמוֹל; כִּי דְרָכַיִךְ עָלַיִךְ אֶתֵּן, וְתוֹעֲבוֹתַיִךְ בְּתוֹכֵךְ תִּהְיֶיןָ, וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יהוה׃ {פ}
5 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה; רָעָה אַחַת רָעָה הִנֵּה בָאָה׃ 6 קֵץ בָּא, בָּא הַקֵּץ הֵקִיץ אֵלָיִךְ; הִנֵּה בָּאָה׃ 7 בָּאָה הַצְּפִירָה אֵלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ; בָּא הָעֵת, קָרוֹב הַיּוֹם מְהוּמָה וְלֹא־הֵד הָרִים׃ 8 עַתָּה מִקָּרוֹב, אֶשְׁפּוֹךְ חֲמָתִי עָלַיִךְ, וְכִלֵּיתִי אַפִּי בָּךְ, וּשְׁפַטְתִּיךְ כִּדְרָכָיִךְ; וְנָתַתִּי עָלַיִךְ, אֵת כָּל־תּוֹעֲבוֹתָיִךְ׃ 9 וְלֹא־תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמוֹל; כִּדְרָכַיִךְ עָלַיִךְ אֶתֵּן, וְתוֹעֲבוֹתַיִךְ בְּתוֹכֵךְ תִּהְיֶיןָ, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יהוה מַכֶּה׃
10 הִנֵּה הַיּוֹם הִנֵּה בָאָה; יָצְאָה הַצְּפִרָה, צָץ הַמַּטֶּה, פָּרַח הַזָּדוֹן׃ 11 הֶחָמָס קָם לְמַטֵּה־רֶשַׁע; לֹא־מֵהֶם וְלֹא מֵהֲמוֹנָם וְלֹא מֶהֱמֵהֶם וְלֹא־נֹהַּ בָּהֶם׃ 12 בָּא הָעֵת הִגִּיעַ הַיּוֹם, הַקּוֹנֶה אַל־יִשְׂמָח, וְהַמּוֹכֵר אַל־יִתְאַבָּל; כִּי חָרוֹן אֶל־כָּל־הֲמוֹנָהּ׃ 13 כִּי הַמּוֹכֵר, אֶל־הַמִּמְכָּר לֹא יָשׁוּב, וְעוֹד בַּחַיִּים חַיָּתָם; כִּי־חָזוֹן אֶל־כָּל־הֲמוֹנָהּ לֹא יָשׁוּב, וְאִישׁ בַּעֲוֹנוֹ חַיָּתוֹ לֹא יִתְחַזָּקוּ׃
14 תָּקְעוּ בַתָּקוֹעַ וְהָכִין הַכֹּל, וְאֵין הֹלֵךְ לַמִּלְחָמָה; כִּי חֲרוֹנִי אֶל־כָּל־הֲמוֹנָהּ׃ 15 הַחֶרֶב בַּחוּץ, וְהַדֶּבֶר וְהָרָעָב מִבָּיִת; אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּחֶרֶב יָמוּת, וַאֲשֶׁר בָּעִיר, רָעָב וָדֶבֶר יֹאכֲלֶנּוּ׃ 16 וּפָלְטוּ פְּלִיטֵיהֶם, וְהָיוּ אֶל־הֶהָרִים, כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת כֻּלָּם הֹמוֹת; אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ׃ 17 כָּל־הַיָּדַיִם תִּרְפֶּינָה; וְכָל־בִּרְכַּיִם תֵּלַכְנָה מָּיִם׃ 18 וְחָגְרוּ שַׂקִּים, וְכִסְּתָה אוֹתָם פַּלָּצוּת; וְאֶל כָּל־פָּנִים בּוּשָׁה, וּבְכָל־רָאשֵׁיהֶם קָרְחָה׃ 19 כַּסְפָּם בַּחוּצוֹת יַשְׁלִיכוּ, וּזְהָבָם לְנִדָּה יִהְיֶה, כַּסְפָּם וּזְהָבָם לֹא־יוּכַל לְהַצִּילָם, בְּיוֹם עֶבְרַת יהוה, נַפְשָׁם לֹא יְשַׂבֵּעוּ, וּמֵעֵיהֶם לֹא יְמַלֵּאוּ; כִּי־מִכְשׁוֹל עֲוֹנָם הָיָה׃ 20 וּצְבִי עֶדְיוֹ לְגָאוֹן שָׂמָהוּ, וְצַלְמֵי תוֹעֲבֹתָם שִׁקּוּצֵיהֶם עָשׂוּ בוֹ; עַל־כֵּן נְתַתִּיו לָהֶם לְנִדָּה׃ 21 וּנְתַתִּיו בְּיַד־הַזָּרִים לָבַז, וּלְרִשְׁעֵי הָאָרֶץ לְשָׁלָל; וחללה (וְחִלְּלוּהוּ)׃ 22 וַהֲסִבּוֹתִי פָנַי מֵהֶם, וְחִלְּלוּ אֶת־צְפוּנִי; וּבָאוּ־בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ׃ {פ}
23 עֲשֵׂה הָרַתּוֹק; כִּי הָאָרֶץ, מָלְאָה מִשְׁפַּט דָּמִים, וְהָעִיר מָלְאָה חָמָס׃ 24 וְהֵבֵאתִי רָעֵי גוֹיִם, וְיָרְשׁוּ אֶת־בָּתֵּיהֶם; וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן עַזִּים, וְנִחֲלוּ מְקַדְשֵׁיהֶם׃ 25 קְפָדָה־בָא; וּבִקְשׁוּ שָׁלוֹם וָאָיִן׃ 26 הוָֹה עַל־הוָֹה תָּבוֹא, וּשְׁמֻעָה אֶל־שְׁמוּעָה תִּהְיֶה; וּבִקְשׁוּ חָזוֹן מִנָּבִיא, וְתוֹרָה תֹּאבַד מִכֹּהֵן, וְעֵצָה מִזְּקֵנִים׃ 27 הַמֶּלֶךְ יִתְאַבָּל, וְנָשִׂיא יִלְבַּשׁ שְׁמָמָה, וִידֵי עַם־הָאָרֶץ תִּבָּהַלְנָה; מִדַּרְכָּם אֶעֱשֶׂה אוֹתָם וּבְמִשְׁפְּטֵיהֶם אֶשְׁפְּטֵם, וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יהוה׃ {פ}
בא הסוף על הארץ
1 ה' אמר לי: 2 "ואתה, בן אדם, כך אמר אדוני ה' לאדמת ישראל, 'סוף, בא הסוף על ארבע קצוות הארץ. 3 עכשיו בא הסוף עלייך. אַפְנה כלפייך את כעסי ואשפוט אותך בהתאם להתנהגותך, אעניש אותך על כל מעשייך המתועבים. 4 לא ארחם עלייך ולא אצטער אלא אעניש אותך בגלל התנהגותך ובגלל המעשים המתועבים שעשית. אז תדעו שאני ה' ' ".
5 כך אמר אדוני ה': "אסון, אסון יוצא דופן בא. 6 הסוף בא, בא הסוף, בא עלייך, הנה הוא בא, 7 בא עליך הבוקר, תושב הארץ! הגיע הזמן, קרוב היום, יום של מהומה, לא קול של שמחה מההרים. 8 בקרוב אשפוך את כעסי עלייך, אוציא את כל זעמי עלייך, אשפוט אותך על התנהגותך ואעניש אותך על כל מעשייך המתועבים 9 לא ארחם ולא אצטער, אעניש אותך בגלל התנהגותך והמעשים המתועבים שעשית. אז תדעי שאני ה' מעניש.
10 "הנה היום, הנה הוא בא, בא הבוקר. המַטה פָּרח, הרוֹע נבט. 11 האלימות הפכה למטה רֶשע. מהמוני העם לא ישאר איש, לא ישאר מהם אפילו אחד להתאבל. 12 הגיע הזמן, בא היום. הקונים לא ישמחו והמוכרים לא יתאבלו כי זעם בא על כל עמה הרב. 13 המוכר לא ישוב אל מה שמכר גם אם ישארו הוא והקונה בחיים. הנבואה שנועדה לכל המוני העם לא תשתנה. בגלל חטאיהם איש לא יִנצל.
14 "תִקעו בשופר והכינו הכול, אבל לא יהיה מי שיצא למלחמה כי זעמי בא על כל המוני העם. 15 בחוץ תהיה מלחמה ובפנים יהיו מגֵפה ורעב. מי שיהיה מחוץ לעיר ימות במלחמה ואת מי שיהיה בעיר ישמידו הרעב והמגֵפה. 16 הבורחים יברחו כמו יונֵי עמקים אל ההרים וכל אחד מהם יאנח בגלל חטאו. 17 כל הידיים יחלשו וכל הירכיים יהיו רטובות. 18 הם ילבשו בגדי אבל, רעד יתקוף אותם, כל הפנים יהיו מכוסות בושה וכל ראשיהם יהיו מגולחים לאות אבל. 19 הם ישליכו את כספם ברחובות והזהב שלהם יהיה טמא בעיניהם. הכסף והזהב שלהם לא יוכלו להציל אותם ביום כעסו של ה'. עושרם לא ישְׂביע אותם ולא ימלא את המעיים שלהם כי חטאם הכשיל אותם. 20 התכשיטים היפים שלהם הפכו לגאוותם, הם עשו מהם את פסליהם המתועבים, לכן אֲטַמא את עושרם. 21 אתן לזרים לשדוד אותם, הם יהיו לשלל בידי רשעי הארץ שיחללו אותם. 22 לא אגן עליהם עוד. שודדים יכנסו לבית אוצרי ויחללו אותו.
23 "הכן שרשרות כי הארץ מלאה משפטי רצח והעיר מלאה אלימות. 24 אביא את הרעים שבעמים והם יקחו את בתי התושבים. אשים סוף לגאוות המנהיגים ואחלל את המקדשים שלהם. 25 אימה גדולה תבוא. הם יבקשו שלום אבל הוא לא יבוא. 26 אסון יבוא על אסון, שמועה על שמועה. הם יבקשו נבואה מהנביא, הכוהנים לא יוכלו לומר להם מה לעשות והזקנים לא יוכלו לייעץ. 27 המלך יתאבל, המושל יבהל והעם יזדעזע. אנהג בהם בהתאם להתנהגותם ואשפוט אותם כפי ששפטו אחרים. אז יֵדעו שאני ה' ".