תנ"ך מבואר

ספר יחזקאל פרק ט

1 וַיִּקְרָא בְאָזְנַי, קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר, קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר; וְאִישׁ כְּלִי מַשְׁחֵתוֹ בְּיָדוֹ׃ 2 וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ־שַׁעַר הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר מָפְנֶה צָפוֹנָה, וְאִישׁ כְּלִי מַפָּצוֹ בְּיָדוֹ, וְאִישׁ־אֶחָד בְּתוֹכָם לָבֻשׁ בַּדִּים, וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו; וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ, אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת׃ 3 וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, נַעֲלָה מֵעַל הַכְּרוּב אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו, אֶל מִפְתַּן הַבָּיִת; וַיִּקְרָא, אֶל־הָאִישׁ הַלָּבֻשׁ הַבַּדִּים, אֲשֶׁר קֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו׃ {ס} 4 וַיֹּאמֶר יהוה אלו (אֵלָיו), עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר, בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָיִם; וְהִתְוִיתָ תָּו עַל־מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים, הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים, עַל כָּל־הַתּוֹעֵבוֹת, הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ׃ 5 וּלְאֵלֶּה אָמַר בְּאָזְנַי, עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו וְהַכּוּ; על־ (אַל־) תָּחֹס עיניכם (עֵינְכֶם) וְאַל־תַּחְמֹלוּ׃ 6 זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית, וְעַל־כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר־עָלָיו הַתָּו אַל־תִּגַּשׁוּ, וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ; וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת׃
7 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם טַמְּאוּ אֶת־הַבַּיִת, וּמַלְאוּ אֶת־הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים צֵאוּ; וְיָצְאוּ וְהִכּוּ בָעִיר׃ 8 וַיְהִי כְּהַכּוֹתָם, וְנֵאשֲׁאַר אָנִי; וָאֶפְּלָה עַל־פָּנַי וָאֶזְעַק, וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה, הֲמַשְׁחִית אַתָּה, אֵת כָּל־שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, בְּשָׁפְכְּךָ אֶת־חֲמָתְךָ עַל־יְרוּשָׁלָיִם׃ 9 וַיֹּאמֶר אֵלַי, עֲוֹן בֵּית־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים, וְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה; כִּי אָמְרוּ, עָזַב יהוה אֶת־הָאָרֶץ, וְאֵין יהוה רֹאֶה׃ 10 וְגַם־אֲנִי, לֹא־תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל; דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתָתִּי׃
11 וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים, אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמָתְנָיו, מֵשִׁיב דָּבָר לֵאמֹר; עָשִׂיתִי כאשר (כְּכֹל אֲשֶׁר) צִוִּיתָנִי׃ {ס}
אות על המצח
1 שמעתי קול גדול קורא: "קָרבו את המענישים של העיר, כל אחד עם כלי נשק בידו". 2 ראיתי שישה אנשים באים מכיוון השער העליון הצפוני, כל אחד עם כלי ניפוץ בידו, וביניהם איש אחד לבוש בגדי פשתן וכלי כתיבה בחגורתו. הם באו ונעמדו ליד מזבח האָרָד 3 וכבוד אלוהי ישראל, ששכן מעל המלאכים, התרומם לכיוון סף המקדש. ה' קרא לאיש לבוש בגדי הפשתן, שכלי כתיבה בחגורתו 4 ואמר לו: "עבור בתוך העיר ירושלים וסמן אות על מצחם של האנשים הנאנחים ומתאבלים בגלל כל המעשים המתועבים שנעשים בתוכה". 5 לאחרים שמעתי אותו אומר: "עִברו אחריו בעיר והִרגו, אל תרחמו ואל תצטערו. 6 הִרגו והשמידו זקנים, בחורים, בחורות, ילדים ונשים. אבל לכל אחד שיש עליו אות אל תתקרבו. התחילו מהמקדש שלי". הם התחילו מהאנשים הזקנים שהיו לפני המקדש.
7 ה' אמר להם: "טַמאו את המקדש ומַלאו את החצרות הרוגים, צאו!". הם יצאו והרגו את תושבי העיר. 8 הם הרגו ואני נשארתי לבדי. נפלתי על פניי וזעקתי: "אוי, אדוני ה'! האם תשמיד את כל שארית ישראל כשתשפוך את זעמך על ירושלים?". 9 ה' השיב לי: "חטא ממלכת ישראל ויהודה גדול מאוד מאוד והארץ מלאה מעשי רצח, העיר מלאה אי-צדק כי התושבים אומרים, 'ה' עזב את הארץ, ה' אינו רואה'. 10 אני לא ארחם ולא אצטער. אעניש אותם בהתאם למעשיהם".
11 האיש הלבוש בגדי פשתן שכלי כתיבה בחגורתו הודיע לה': "עשיתי כל מה שציווית עליי".