תנ"ך מבואר

ספר יחזקאל פרק יז

1 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 2 בֶּן־אָדָם חוּד חִידָה וּמְשֹׁל מָשָׁל; אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ 3 וְאָמַרְתָּ כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל גְּדוֹל הַכְּנָפַיִם אֶרֶךְ הָאֵבֶר, מָלֵא הַנּוֹצָה, אֲשֶׁר־לוֹ הָרִקְמָה; בָּא אֶל־הַלְּבָנוֹן, וַיִּקַּח אֶת־צַמֶּרֶת הָאָרֶז׃ 4 אֵת רֹאשׁ יְנִיקוֹתָיו קָטָף; וַיְבִיאֵהוּ אֶל־אֶרֶץ כְּנַעַן, בְּעִיר רֹכְלִים שָׂמוֹ׃ 5 וַיִּקַּח מִזֶּרַע הָאָרֶץ, וַיִּתְּנֵהוּ בִּשְׂדֵה־זָרַע; קָח עַל־מַיִם רַבִּים, צַפְצָפָה שָׂמוֹ׃ 6 וַיִּצְמַח וַיְהִי לְגֶפֶן סֹרַחַת שִׁפְלַת קוֹמָה, לִפְנוֹת דָּלִיּוֹתָיו אֵלָיו, וְשָׁרָשָׁיו תַּחְתָּיו יִהְיוּ; וַתְּהִי לְגֶפֶן, וַתַּעַשׂ בַּדִּים, וַתְּשַׁלַּח פֹּארוֹת׃ 7 וַיְהִי נֶשֶׁר־אֶחָד גָּדוֹל, גְּדוֹל כְּנָפַיִם וְרַב־נוֹצָה; וְהִנֵּה הַגֶּפֶן הַזֹּאת כָּפְנָה שָׁרֳשֶׁיהָ עָלָיו, וְדָלִיּוֹתָיו שִׁלְחָה־לּוֹ, לְהַשְׁקוֹת אוֹתָהּ, מֵעֲרֻגוֹת מַטָּעָהּ׃ 8 אֶל־שָׂדֶה טּוֹב אֶל־מַיִם רַבִּים הִיא שְׁתוּלָה; לַעֲשׂוֹת עָנָף וְלָשֵׂאת פֶּרִי, לִהְיוֹת לְגֶפֶן אַדָּרֶת׃ {ס} 9 אֱמֹר, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִֹה תִּצְלָח; הֲלוֹא אֶת־שָׁרָשֶׁיהָ יְנַתֵּק וְאֶת־פִּרְיָהּ יְקוֹסֵס וְיָבֵשׁ, כָּל־טַרְפֵּי צִמְחָהּ תִּיבָשׁ, וְלֹא־בִזְרֹעַ גְּדוֹלָה וּבְעַם־רָב, לְמַשְׂאוֹת אוֹתָהּ מִשָּׁרָשֶׁיהָ׃ 10 וְהִנֵּה שְׁתוּלָה הֲתִצְלָח; הֲלוֹא כְגַעַת בָּהּ רוּחַ הַקָּדִים תִּיבַשׁ יָבֹשׁ, עַל־עֲרֻגֹת צִמְחָהּ תִּיבָשׁ׃ {פ}

11 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 12 אֱמָר־נָא לְבֵית הַמֶּרִי, הֲלֹא יְדַעְתֶּם מָה־אֵלֶּה; אֱמֹר, הִנֵּה־בָא מֶלֶךְ־בָּבֶל יְרוּשָׁלָיִם וַיִּקַּח אֶת־מַלְכָּהּ וְאֶת־שָׂרֶיהָ, וַיָּבֵא אוֹתָם אֵלָיו בָּבֶלָה׃ 13 וַיִּקַּח מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה, וַיִּכְרֹת אִתּוֹ בְּרִית; וַיָּבֵא אֹתוֹ בְּאָלָה, וְאֶת־אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח׃ 14 לִהְיוֹת מַמְלָכָה שְׁפָלָה, לְבִלְתִּי הִתְנַשֵּׂא; לִשְׁמֹר אֶת־בְּרִיתוֹ לְעָמְדָהּ׃ 15 וַיִּמְרָד־בּוֹ, לִשְׁלֹחַ מַלְאָכָיו מִצְרַיִם, לָתֶת־לוֹ סוּסִים וְעַם־רָב; הֲיִצְלָח הֲיִמָּלֵט הָעֹשֵׂה אֵלֶּה, וְהֵפֵר בְּרִית וְנִמְלָט׃ 16 חַי־אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם־לֹא, בִּמְקוֹם הַמֶּלֶךְ הַמַּמְלִיךְ אֹתוֹ, אֲשֶׁר בָּזָה אֶת־אָלָתוֹ, וַאֲשֶׁר הֵפֵר אֶת־בְּרִיתוֹ; אִתּוֹ בְתוֹךְ־בָּבֶל יָמוּת׃ 17 וְלֹא בְחַיִל גָּדוֹל וּבְקָהָל רָב, יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ פַרְעֹה בַּמִּלְחָמָה, בִּשְׁפֹּךְ סֹלְלָה וּבִבְנוֹת דָּיֵק; לְהַכְרִית נְפָשׁוֹת רַבּוֹת׃ 18 וּבָזָה אָלָה לְהָפֵר בְּרִית; וְהִנֵּה נָתַן יָדוֹ וְכָל־אֵלֶּה עָשָׂה לֹא יִמָּלֵט׃ {ס} 19 לָכֵן כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה חַי־אָנִי, אִם־לֹא, אָלָתִי אֲשֶׁר בָּזָה, וּבְרִיתִי אֲשֶׁר הֵפִיר; וּנְתַתִּיו בְּרֹאשׁוֹ׃ 20 וּפָרַשְׂתִּי עָלָיו רִשְׁתִּי, וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי; וַהֲבִיאוֹתִיהוּ בָבֶלָה, וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ שָׁם, מַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל־בִּי׃ 21 וְאֵת כָּל־מברחו (מִבְרָחָיו) בְּכָל־אֲגַפָּיו בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, וְהַנִּשְׁאָרִים לְכָל־רוּחַ יִפָּרֵשׂוּ; וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יהוה דִּבַּרְתִּי׃ {ס}

22 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, וְלָקַחְתִּי אָנִי, מִצַּמֶּרֶת הָאֶרֶז הָרָמָה וְנָתָתִּי; מֵרֹאשׁ יֹנְקוֹתָיו רַךְ אֶקְטֹף, וְשָׁתַלְתִּי אָנִי, עַל הַר־גָּבֹהַ וְתָלוּל׃ 23 בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל אֶשְׁתֳּלֶנּוּ, וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי, וְהָיָה לְאֶרֶז אַדִּיר; וְשָׁכְנוּ תַחְתָּיו, כֹּל צִפּוֹר כָּל־כָּנָף, בְּצֵל דָּלִיּוֹתָיו תִּשְׁכֹּנָּה׃ 24 וְיָדְעוּ כָּל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה, כִּי אֲנִי יהוה הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹהַ, הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל, הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח, וְהִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ; אֲנִי יהוה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי׃ {פ}
שני הנשרים והגפן
1 ה' אמר לי: 2 "בן אדם, שְאל חידה, סַפֵּר משל לעם ישראל 3 ואמור שכך אמר אדוני ה', 'הנשר הגדול שכנפיו גדולות, ארוכות ומלאות נוצות צבעוניות בא אל הלבנון ולקח את צמרת הארז. 4 הוא קטף ענף צעיר מראש העץ והביא אותו לארץ המסחר, שתל אותו בעיר הסוחרים. 5 הנשר לקח שתיל מהארץ ושתל אותו במָקום פורה, לקח אותו למקום עשיר במים ושתל אותו כמו עץ צפצפה. 6 השתיל גדל והיה לגפן נמוכה המתפשטת על הקרקע, שענפיה ושורשיה נתונים להשגחת הנשר, לגפן שהצמיחה ענפים רבים. 7 בא נשר גדול אחד שכנפיו גדולות ונוצותיו רבות. הגפן הזאת הִטתה אליו את שורשיה והושיטה אליו את ענפיה מהערוגות שבהן הייתה נטועה, כדי שישקה אותה. 8 היא הייתה שתולה בשדה טוב, במָקום עשיר במים, כדי שתוכל להצמיח ענפים ולתת פרי, להיות גפן אדירה'. 9 אמור שכך אמר אדוני ה', 'האם היא תצליח? הרי הוא יתלוש את שורשיה ויקצץ את פרותיה וכל העלים שעליה יתייבשו. לא יהיה צורך בכוח רב או באנשים רבים כדי לעקור אותה משורשיה. 10 גם אם תישאר שתולה, האם תצליח? הרי כשתיגע בה רוח מזרחית היא תתייבש, היא תתייבש בערוגות שבהן היא צומחת' ".
11 ה' אמר לי: 12 "אמור לעם המורד, 'האם אינכם יודעים מה משמעות הדברים האלה?'. אמור, 'מלך בבל בא לירושלים, לקח את המלך ואת השרים שלה והביא אותם אליו לבבל. 13 הוא לקח צאצא ממשפחת המלוכה, כרת אתו ברית והשביע אותו. גם את מנהיגי הארץ הוא לקח. 14 הוא עשה זאת כדי שממלכת יהודה תהיה חלשה ולא תוכל למרוד, כדי שתשמור את הברית אתו ותקיים אותה. 15 אבל מלך יהודה מרד בו כששלח שליחים למצריים לבקש שיספקו לו סוסים וצבא גדול. האם יצליח? האם מי שעושה דברים כאלה יִנצל מעונש? האם מי שמפר ברית יִנצל? 16 אני נשבע', אמר אדוני ה', 'שהוא ימות בבבל – בארצו של המלך שהמליך אותו, שלשבועתו הוא בז ושאת הברית אתו הֵפר. 17 כשסוללת עפר תישפך ומגדלי תצפית יבָּנו כדי להשמיד רבים, פרעה לא יבוא עם צבא גדול והמון רב כדי לעזור לו במלחמה. 18 מלך יהודה בז לשבועה והֵפר ברית. למרות הבטחתו עשה את כל הדברים האלה, לכן לא יִנצל מעונש. 19 לכן כך אמר אדוני ה': "אני נשבע שאעניש אותו על כך שבז לשבועתי והפֵר את הברית שלי. 20 אפרוש עליו את הרשת שלי והוא יתפס במלכודת שלי. אביא אותו לבבל ואאשים אותו שם על כך שבגד בי. 21 כל אלה שיברחו אתו וכל גדודי הצבא שלו יֵהרגו והנשארים יתפזרו לכל כיוון. אז תדעו שאני, ה', אמרתי זאת" ' ".
22 כך אמר אדוני ה': "אני עצמי אקח ענף מצמרת הארז הגבוה ואשתול אותו. אקטוף ענף מראש ענפיו ואשתול אותו על הר גבוה ותלול, 23 בהר הגבוה בישראל אשתול אותו. הענף יצמח ויתן פרי ויהיה לארז אדיר שציפורים מכל הסוגים ישכנו בו, בצל ענפיו הן ישכנו. 24 אז יֵדעו כל העצים שאני ה', שהנמכתי עץ גבוה והגבהתי עץ נמוך, יבשתי עץ רענן והפרחתי עץ יבש. אני ה' אמרתי ואני אעשה".