תנ"ך מבואר

ספר יחזקאל פרק יד

1 וַיָּבוֹא אֵלַי אֲנָשִׁים, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי׃ {פ} 2 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 3 בֶּן־אָדָם, הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הֶעֱלוּ גִלּוּלֵיהֶם עַל־לִבָּם, וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנָם, נָתְנוּ נֹכַח פְּנֵיהֶם; הַאִדָּרֹשׁ אִדָּרֵשׁ לָהֶם׃ {ס} 4 לָכֵן דַּבֵּר־אוֹתָם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַעֲלֶה אֶת־גִּלּוּלָיו אֶל־לִבּוֹ, וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנוֹ יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו, וּבָא אֶל־הַנָּבִיא; אֲנִי יהוה, נַעֲנֵיתִי לוֹ בה (בָא) בְּרֹב גִּלּוּלָיו׃ 5 לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת־בֵּית־יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם; אֲשֶׁר נָזֹרוּ מֵעָלַי, בְּגִלּוּלֵיהֶם כֻּלָּם׃ {ס}
6 לָכֵן אֱמֹר אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ, מֵעַל גִּלּוּלֵיכֶם; וּמֵעַל כָּל־תּוֹעֲבֹתֵיכֶם הָשִׁיבוּ פְנֵיכֶם׃ 7 כִּי אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, וּמֵהַגֵּר אֲשֶׁר־יָגוּר בְּיִשְׂרָאֵל, וְיִנָּזֵר מֵאַחֲרַי, וְיַעַל גִּלּוּלָיו אֶל־לִבּוֹ, וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנוֹ, יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו; וּבָא אֶל־הַנָּבִיא לִדְרָשׁ־לוֹ בִי, אֲנִי יהוה, נַעֲנֶה־לּוֹ בִּי׃ 8 וְנָתַתִּי פָנַי בָּאִישׁ הַהוּא, וַהֲשִׂמֹתִיהוּ לְאוֹת וְלִמְשָׁלִים, וְהִכְרַתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי; וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יהוה׃ {ס} 9 וְהַנָּבִיא כִי־יְפֻתֶּה וְדִבֶּר דָּבָר, אֲנִי יהוה פִּתֵּיתִי, אֵת הַנָּבִיא הַהוּא; וְנָטִיתִי אֶת־יָדִי עָלָיו, וְהִשְׁמַדְתִּיו, מִתּוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל׃ 10 וְנָשְׂאוּ עֲוֹנָם; כַּעֲוֹן הַדֹּרֵשׁ, כַּעֲוֹן הַנָּבִיא יִהְיֶה׃ 11 לְמַעַן לֹא־יִתְעוּ עוֹד בֵּית־יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרַי, וְלֹא־יִטַּמְּאוּ עוֹד בְּכָל־פִּשְׁעֵיהֶם; וְהָיוּ לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ {פ}


12 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 13 בֶּן־אָדָם, אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא־לִי לִמְעָל־מַעַל, וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיהָ, וְשָׁבַרְתִּי לָהּ מַטֵּה־לָחֶם; וְהִשְׁלַחְתִּי־בָהּ רָעָב, וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה׃ 14 וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ, נֹחַ דנאל (דָּנִיאֵל) וְאִיּוֹב; הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ 15 לוּ־חַיָּה רָעָה אַעֲבִיר בָּאָרֶץ וְשִׁכְּלָתָּה; וְהָיְתָה שְׁמָמָה מִבְּלִי עוֹבֵר, מִפְּנֵי הַחַיָּה׃ 16 שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ, חַי־אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם־בָּנִים וְאִם־בָּנוֹת יַצִּילוּ; הֵמָּה לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ, וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמָמָה׃
17 אוֹ חֶרֶב אָבִיא עַל־הָאָרֶץ הַהִיא; וְאָמַרְתִּי, חֶרֶב תַּעֲבֹר בָּאָרֶץ, וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה׃ 18 וּשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ, חַי־אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, לֹא יַצִּילוּ בָּנִים וּבָנוֹת; כִּי הֵם לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ׃
19 אוֹ דֶּבֶר אֲשַׁלַּח אֶל־הָאָרֶץ הַהִיא; וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עָלֶיהָ בְּדָם, לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה׃ 20 וְנֹחַ דנאל (דָּנִיאֵל) וְאִיּוֹב בְּתוֹכָהּ, חַי־אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם־בֵּן אִם־בַּת יַצִּילוּ; הֵמָּה בְצִדְקָתָם יַצִּילוּ נַפְשָׁם׃ {פ} 21 כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִֹה, אַף כִּי־אַרְבַּעַת שְׁפָטַי הָרָעִים חֶרֶב וְרָעָב וְחַיָּה רָעָה וָדֶבֶר, שִׁלַּחְתִּי אֶל־יְרוּשָׁלָיִם; לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה׃ 22 וְהִנֵּה נוֹתְרָה־בָּהּ פְּלֵטָה, הַמּוּצָאִים בָּנִים וּבָנוֹת, הִנָּם יוֹצְאִים אֲלֵיכֶם, וּרְאִיתֶם אֶת־דַּרְכָּם וְאֶת־עֲלִילוֹתָם; וְנִחַמְתֶּם, עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל־יְרוּשָׁלָיִם, אֵת כָּל־אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עָלֶיהָ׃ 23 וְנִחֲמוּ אֶתְכֶם, כִּי־תִרְאוּ אֶת־דַּרְכָּם וְאֶת־עֲלִילוֹתָם; וִידַעְתֶּם, כִּי לֹא חִנָּם עָשִׂיתִי אֵת כָּל־אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי בָהּ, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִֹה׃ {פ}
מי שיפנה לאלילים הבזויים יענש
1 אנשים מזקני ישראל באו אליי וישבו לפניי. 2 ה' אמר לי: 3 "בן אדם, האנשים האלה עובדים את האלילים הבזויים שלהם ופונים לחטא שהכשיל אותם. האם אענה להם?! 4 אמור להם שכך אמר אדוני ה', 'כל איש מבני ישראל שיעבוד את האלילים הבזויים שלו, שיפנה לחטא המכשיל אותו ויבוא אל הנביא, אני ה' אענה לו בעצמי, לאיש שבא עם אליליו הבזויים הרבים 5 במטרה לתפוס את לב בני ישראל, שכולם התרחקו ממני בגלל האלילים הבזויים שלהם'.
6 "לכן אמור לעם ישראל שכך אמר אדוני ה', 'שובו אליי והפנו גב לאלילים הבזויים שלכם, הפנו גב לכל האלילים המתועבים שלכם. 7 כל איש מבני ישראל ומהתושבים הזרים שגרים בישראל שיתרחק ממני ויעבוד את האלילים הבזויים שלו, שיפנה לחטא המכשיל אותו ויבוא אל הנביא כדי לפנות אליי באמצעותו, אני, ה', אענה לו בעצמי. 8 אכעס על האיש ההוא, אהפוך אותו לאות ולדוגמה ואשמיד אותו מתוך עמי. אז תדעו שאני ה'. 9 אם יִטעה הנביא ויאמר לאיש דבר מה, אני ה' הטעיתי את הנביא ההוא ואני אעניש אותו ואשמיד אותו מתוך עמי ישראל. 10 האיש והנביא יענשו, עונשו של הפונה לנביא יהיה כעונשו של הנביא, 11 כדי שבני ישראל לא יתרחקו עוד ממני ולא יטמאו עוד את עצמם בכל חטאיהם. הם יהיו עמי ואני אהיה אלוהיהם' ", אמר ה'. רק הצדיקים ינצלו
12 ה' אמר לי: 13 "בן אדם, אם ארץ תחטא לי ותבגוד בי, אעניש אותה. אמנע ממנה מזון ואביא עליה רעב ואשמיד בה כל אדם ובהמה. 14 גם אם יהיו שלושת האנשים האלה בתוכה – נח, דנאל ואיוב, רק הם יִנצלו בזכות צִדקתם", אמר אדוני ה'. 15 "אם אשלח חיות טרף בארץ והן יהרגו את כל בניה, ותהיה בה שממה עד שאיש לא יעבור בה בגלל חיות הטרף, 16 אני נשבע", אמר אדוני ה', "שגם אם שלושת האנשים האלה יהיו בתוכה, הם לא יצילו אפילו את בניהם ואת בנותיהם. רק הם יִנצלו אבל הארץ תהיה שוממה.
17 "או אם אביא מלחמה על הארץ ההיא ואומַר שהמלחמה תתפשט בכל הארץ ואשמיד בה כל אדם ובהמה, 18 אני נשבע", אמר אדוני ה', "שגם אם שלושת האנשים האלה יהיו בתוכה, הם לא יצילו אפילו את בניהם ואת בנותיהם. רק הם יִנצלו.
19 "או אם אשלח מגֵפה על הארץ ההיא, אשפוך עליה את כעסי ואביא הרג כדי להשמיד בה כל אדם ובהמה, 20 אני נשבע", אמר אדוני ה', "שגם אם נח, דנאל ואיוב יהיו בתוכה, הם לא יצילו אפילו את הבן או את הבת שלהם. בזכות צדקתם הם יצילו את עצמם. 21 בוודאי שכך יהיה כאשר אשלח על ירושלים את ארבעת עונשיי הכבדים, מלחמה, רעב, חיות טרף ומגֵפה, כדי להשמיד בה כל אדם ובהמה. 22 למרות זאת ישארו בה ניצולים, בנים ובנות שיוצאו אליכם לגלוּת. אתם תראו את התנהגותם ואת מעשיהם ותקבלו בהבנה את האסון שהבאתי על ירושלים ואת כל מה שעשיתי לה. 23 תקבלו בהבנה את מעשיי כשתראו את התנהגות בני העם ואת מעשיהם ותדעו שלא לחינם עשיתי את כל מה שעשיתי לה", אמר אדוני ה'.