תנ"ך מבואר

ספר יחזקאל פרק ו

1 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 2 בֶּן־אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל; וְהִנָּבֵא אֲלֵיהֶם׃ 3 וְאָמַרְתָּ, הָרֵי יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ דְּבַר־אֲדֹנָי יְהוִה; כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים ולגאית (וְלַגֵּאָיוֹת), הִנְנִי אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם חֶרֶב, וְאִבַּדְתִּי בָּמוֹתֵיכֶם׃ 4 וְנָשַׁמּוּ מִזְבְּחוֹתֵיכֶם, וְנִשְׁבְּרוּ חַמָּנֵיכֶם; וְהִפַּלְתִּי חַלְלֵיכֶם, לִפְנֵי גִּלּוּלֵיכֶם׃ 5 וְנָתַתִּי, אֶת־פִּגְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי גִּלּוּלֵיהֶם; וְזֵרִיתִי אֶת־עַצְמוֹתֵיכֶם, סְבִיבוֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶם׃ 6 בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם, הֶעָרִים תֶּחֱרַבְנָה, וְהַבָּמוֹת תִּישָׁמְנָה; לְמַעַן יֶחֶרְבוּ וְיֶאְשְׁמוּ מִזְבְּחוֹתֵיכֶם, וְנִשְׁבְּרוּ וְנִשְׁבְּתוּ גִּלּוּלֵיכֶם, וְנִגְדְּעוּ חַמָּנֵיכֶם, וְנִמְחוּ מַעֲשֵׂיכֶם׃ 7 וְנָפַל חָלָל בְּתוֹכְכֶם; וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יהוה׃ 8 וְהוֹתַרְתִּי, בִּהְיוֹת לָכֶם פְּלִיטֵי חֶרֶב בַּגּוֹיִם; בְּהִזָּרוֹתֵיכֶם בָּאֲרָצוֹת׃ 9 וְזָכְרוּ פְלִיטֵיכֶם אוֹתִי, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ־שָׁם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּרְתִּי אֶת־לִבָּם הַזּוֹנֶה, אֲשֶׁר־סָר מֵעָלַי, וְאֵת עֵינֵיהֶם, הַזֹּנוֹת אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם; וְנָקֹטּוּ בִּפְנֵיהֶם, אֶל־הָרָעוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ, לְכֹל תּוֹעֲבֹתֵיהֶם׃ 10 וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יהוה; לֹא אֶל־חִנָּם דִּבַּרְתִּי, לַעֲשׂוֹת לָהֶם הָרָעָה הַזֹּאת׃ {פ}

11 כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הַכֵּה בְכַפְּךָ וּרְקַע בְּרַגְלְךָ וֶאֱמָר־אָח, אֶל כָּל־תּוֹעֲבוֹת רָעוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל; אֲשֶׁר, בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר יִפֹּלוּ׃ 12 הָרָחוֹק בַּדֶּבֶר יָמוּת, וְהַקָּרוֹב בַּחֶרֶב יִפּוֹל, וְהַנִּשְׁאָר וְהַנָּצוּר, בָּרָעָב יָמוּת; וְכִלֵּיתִי חֲמָתִי בָּם׃ 13 וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יהוה, בִּהְיוֹת חַלְלֵיהֶם, בְּתוֹךְ גִּלּוּלֵיהֶם, סְבִיבוֹת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם; אֶל כָּל־גִּבְעָה רָמָה בְּכֹל רָאשֵׁי הֶהָרִים, וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן וְתַחַת כָּל־אֵלָה עֲבֻתָּה, מְקוֹם, אֲשֶׁר נָתְנוּ־שָׁם רֵיחַ נִיחֹחַ, לְכֹל גִּלּוּלֵיהֶם׃ 14 וְנָטִיתִי אֶת־יָדִי עֲלֵיהֶם, וְנָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה מִמִּדְבַּר דִּבְלָתָה, בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם; וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יהוה׃ {פ}
נבואה על הרי ישראל
1 ה' אמר לי: 2 "בן אדם, פנה אל הרי ישראל ונבא עליהם. 3 אמור, 'הרי ישראל, שִמעו את דבר אדוני ה', כך אמר אדוני ה' לתושבי ההרים והלגבעות, ערוצי הנחלים והעמקים: "אני עצמי אביא עליכם מלחמה ואהרוס את מקומות הפולחן שלכם. 4 המזבחות שלכם יֵעזבו ומזבחות הקטורת ישברו, אפיל את המתים שלכם לפני האלילים הבזויים שלכם, 5 אשליך את גופות בני ישראל לפני האלילים הבזויים שלהם ואת עצמותיכם אפזר סביב המזבחות שלכם. 6 כל הערים שתגורו בהן יֵהרסו ומקומות הפולחן יהיו לשממה. מזבחותיכם יהרסו ויֵחרבו, האלילים הבזויים שלכם ישָברו וישָמדו, מזבחות הקטורת יֵעקרו וכל מה שעשיתם ימחק, 7 ורבים מכם ימותו. אז תדעו שאני ה'. 8 כשתתפזרו בין הארצות והעמים אשאיר מכם פליטי מלחמה. 9 הם יזכרו אותי כשיהיו בין העמים שאליהם ילקחו בשבי ויבינו ששברתי את לבם הבוגד שעזב אותי. הם יזכרו את עיניהם הבוגדות שהסתכלו על האלילים הבזויים שלהם ויבוזו לעצמם בגלל כל המעשים הרעים והמתועבים שעשו. 10 אז יֵדעו שאני ה', שלא לחינם אמרתי שאביא עליהם את האסון הזה" ' ".
11 כך אמר אדוני ה': "מחא כף, רקע ברגלך וקרא 'אוי' על כל המעשים הרעים והמתועבים של עם ישראל, שבגללם ימותו בני העם במלחמה, ברעב ובמגֵפה. 12 מי שנמצא רחוק ימות במגֵפה ומי שנמצא קרוב ימות במלחמה ומי שנשאר במצור ימות ברעב. אוציא עליהם את כל זעמי. 13 אתם תדעו שאני ה' כאשר המתים שלהם יושלכו בין האלילים הבזויים שלהם סביב המזבחות שלהם, על כל גבעה גבוהה ועל כל ראשי ההרים, מתחת לכל עץ רענן ומתחת לכל אֵלה שענפיה סבוכים, בכל מקום שהקריבו קרבנות המפיצים ריח נעים לאלילים הבזויים שלהם. 14 אעניש אותם ואהפוך את הארץ לשממה ולשיממון מהמדבר עד דִבְלָה, בכל מקומות המגורים שלהם. אז יֵדעו שאני ה' ".