תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק נ

1 וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל־פְּנֵי אָבִיו; וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק־לוֹ׃ 2 וַיְצַו יוֹסֵף אֶת־עֲבָדָיו אֶת־הָרֹפְאִים, לַחֲנֹט אֶת־אָבִיו; וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת־יִשְׂרָאֵל׃ 3 וַיִּמְלְאוּ־לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם, כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים; וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם׃
4 וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ, וַיְדַבֵּר יוֹסֵף, אֶל־בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר; אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם, דַּבְּרוּ־נָא בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר׃ 5 אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר, הִנֵּה אָנֹכִי מֵת, בְּקִבְרִי, אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי; וְעַתָּה, אֶעֱלֶה־נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת־אָבִי וְאָשׁוּבָה׃
6 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה; עֲלֵה וּקְבֹר אֶת־אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ׃
7 וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת־אָבִיו; וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל־עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ, וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ־מִצְרָיִם׃ 8 וְכֹל בֵּית יוֹסֵף, וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו; רַק, טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם, עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן׃ 9 וַיַּעַל עִמּוֹ, גַּם־רֶכֶב גַּם־פָּרָשִׁים; וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד׃ 10 וַיָּבֹאוּ עַד־גֹּרֶן הָאָטָד, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסְפְּדוּ־שָׁם, מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד; וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים׃ 11 וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת־הָאֵבֶל, בְּגֹרֶן הָאָטָד, וַיֹּאמְרוּ, אֵבֶל־כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם; עַל־כֵּן קָרָא שְׁמָהּ אָבֵל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן׃
12 וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ; כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם׃ 13 וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ, בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה; אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת־הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת־קֶבֶר, מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל־פְּנֵי מַמְרֵא׃ 14 וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו, וְכָל־הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת־אָבִיו; אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת־אָבִיו׃
15 וַיִּרְאוּ אֲחֵי־יוֹסֵף כִּי־מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ, אֵת כָּל־הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ׃
16 וַיְצַוּוּ אֶל־יוֹסֵף לֵאמֹר; אָבִיךָ צִוָּה, לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר׃ 17 כֹּה־תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי־רָעָה גְמָלוּךָ, וְעַתָּה שָׂא נָא, לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ;

וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו׃ 18 וַיֵּלְכוּ גַּם־אֶחָיו, וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו; וַיֹּאמְרוּ, הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים׃
19 וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל־תִּירָאוּ; כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי׃ 20 וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן, עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם־רָב׃ 21 וְעַתָּה אַל־תִּירָאוּ, אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת־טַפְּכֶם; וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל־לִבָּם׃
22 וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם, הוּא וּבֵית אָבִיו; וַיְחִי יוֹסֵף, מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים׃ 23 וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם, בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים; גַּם, בְּנֵי מָכִיר בֶּן־מְנַשֶּׁה, יֻלְּדוּ עַל־בִּרְכֵּי יוֹסֵף׃
24 וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו, אָנֹכִי מֵת; וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן־הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב׃ 25 וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר; פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת־עַצְמֹתַי מִזֶּה׃
26 וַיָּמָת יוֹסֵף, בֶּן־מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים; וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ, וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם׃
קבורת יעקב
1 יוסף השליך את עצמו על אביו, נשק לו ובכה. 2 אחר כך ציווה על הרופאים ששירתו אותו לחנוט את גופת אביו, וכך עשו. 3 מלאכת החניטה נמשכה ארבעים יום, אך המצרים התאבלו על יעקב שבעים יום.
4 כשעברו ימי האבל שלח יוסף שליחים לפרעה: "בבקשה מכם, דברו אל פרעה בשמי ואִמרו לו, 5 'אבי השביע אותי כשעמד למות וביקש שאקבור אותו בארץ כנען. עכשיו אני מבקש ממך רשות לעלות לכנען ולקבור את אבי. אחר כך אשוב לכאן' ".
6 "עלֵה לקבור את אביך כפי שהשביע אותך", אמר פרעה.
7 יוסף עלה לכנען כדי לקבור את אביו. אִתו עלו שרי פרעה וכל המכובדים מבית פרעה וממצריים. 8 גם כל בני משפחת יוסף, כל אֶחיו וכל בני משפחת אביו עלו לכנען. רק הילדים, הצאן והבקר נשארו בגושן. 9 גם מרכבות ופרשים עלו אתו. השיירה הייתה גדולה. 10 כשהגיעו לגוֹרֶן הָאָטָד שבעבר הירדן, התאבלו שם אבל גדול וכבד מאוד. שבעה ימים ערך יוסף אבל לאביו. 11 הכנענים תושבי הארץ ראו את האבל בגורן האטד ואמרו: "זהו אבל כבד למצריים", לכן נקרא המקום שמעבר לירדן אָבֵל מצריים.
12 בני יעקב עשו לאביהם כפי שציווה עליהם: 13 הם נשאו אותו לכנען וקברו אותו במערה שבשדה המכפלה, מול ממרא, שקנה אברהם מעֶפרון החיתי לחלקת קבר. 14 אחרי שקבר יוסף את אביו, חזר למצריים עם אֶחיו ועם כל האנשים שעלו אתו לקבור את אביו בכנען.
15 לאחר שמת אביהם, פחדו אחי יוסף כי חשבו: "אם יוסף שונא אותנו הוא עלול להחזיר לנו רעה על כל הרעה שעשינו לו".
16 הם שלחו שליח ליוסף וציוו עליו לומר: "אביך הורה לנו לפני מותו לומר לך, 17 'בבקשה סלח לאחֶיך על הפשע ועל החטא שלהם כאשר השיבו לך רעה תחת טובה'. כעת, סְלח בבקשה לעבדי אלוהי אביך על הפשע שלהם".
יוסף בכה כששמע את דבריהם. 18 האחים ניגשו ליוסף, נפלו לפניו ואמרו: "נהיה עבדיך".
19"אל תפחדו!", השיב יוסף. "האם אני במקום אלוהים? 20 אמנם חשבתם להָרע לי, אך אלוהים הפך זאת לטובה כדי לעשות את מה שהוא עושה היום וכדי להציל רבים. 21 אל תחששו. אספק את כל צורכיכם ואת צורכי ילדיכם". יוסף ניחם את אֶחיו ועודד אותם.
22 יוסף ובני משפחת אביו התיישבו במצריים. 23 יוסף חי מאה ועשר שנה וזכה לראות את הדור השלישי של צאצאי אפרים. גם בני מָכִיר בן מנשה נולדו כשיוסף עדיין היה בחיים.
24 "בקרוב אמות", אמר יוסף לאֶחיו. "אלוהים יהיה אִתכם ויעלה אֶתכם מהארץ הזאת אל הארץ שהבטיח בשבועה לאברהם, ליצחק וליעקב". 25 אחר כך השביע יוסף את אֶחיו: "אלוהים עוד יעזור לכם. כשיעשה זאת, הַעלו מכאן את עצמותיי".
26 יוסף מת כשהיה בן מאה ועשר. אחרי שחנטו את גופתו שמו אותה בארון קבורה במצריים.