תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק כד

1 וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיהוה בֵּרַךְ אֶת־אַבְרָהָם בַּכֹּל׃ 2 וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל־עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל בְּכָל־אֲשֶׁר־לוֹ; שִׂים־נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי׃ 3 וְאַשְׁבִּיעֲךָ, בַּיהוה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ; אֲשֶׁר לֹא־תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ׃ 4 כִּי אֶל־אַרְצִי וְאֶל־מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק׃
5 וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד, אוּלַי לֹא־תֹאבֶה הָאִשָּׁה, לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל־הָאָרֶץ הַזֹּאת; הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת־בִּנְךָ, אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־יָצָאתָ מִשָּׁם׃
6 וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם; הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן־תָּשִׁיב אֶת־בְּנִי שָׁמָּה׃ 7 יהוה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר־לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע־לִי לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת; הוּא, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם׃ 8 וְאִם־לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ, וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת; רַק אֶת־בְּנִי, לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה׃
9 וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת־יָדוֹ, תַּחַת יֶרגֶיךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו; וַיִּשָּׁבַע לוֹ, עַל־הַדָּבָר הַזֶּה׃
10 וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ, וְכָל־טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל־אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל־עִיר נָחוֹר׃
11 וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל־בְּאֵר הַמָּיִם; לְעֵת עֶרֶב, לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת׃
12 וַיֹּאמַר יהוה, אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה־נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה־חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם׃ 13 הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל־עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם׃ 14 וְהָיָה הנער (הַנַּעֲרָה), אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי־נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם־גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה; אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי־עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם־אֲדֹנִי׃
15 וַיְהִי־הוּא, טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת, אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן־מִלְכָּה, אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם; וְכַדָּהּ עַל־שִׁכְמָהּ׃ 16 והנער (וְהַנַּעֲרָה), טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד, בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ; וַתֵּרֶד הָעַיְנָה, וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל׃ 17 וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ; וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט־מַיִם מִכַּדֵּךְ׃
18 וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל־יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ׃ 19 וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם־כִּלּוּ לִשְׁתֹּת׃ 20 וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל־הַשֹּׁקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל־הַבְּאֵר לִשְׁאֹב; וַתִּשְׁאַב לְכָל־גְּמַלָּיו׃ 21 וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ; מַחֲרִישׁ לָדַעַת, הַהִצְלִיחַ יהוה דַּרְכּוֹ אִם־לֹא׃ 22 וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב, בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ; וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל־יָדֶיהָ, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם׃
23 וַיֹּאמֶר בַּת־מִי אַתְּ, הַגִּידִי נָא לִי; הֲיֵשׁ בֵּית־אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין׃
24 וַתֹּאמֶר אֵלָיו, בַּת־בְּתוּאֵל אָנֹכִי; בֶּן־מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר׃ 25 וַתֹּאמֶר אֵלָיו, גַּם־תֶּבֶן גַּם־מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ; גַּם־מָקוֹם לָלוּן׃
26 וַיִּקֹּד הָאִישׁ, וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהוָה׃ 27 וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יהוה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר לֹא־עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי; אָנֹכִי, בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יהוה, בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי׃ 28 וַתָּרָץ הנער (הַנַּעֲרָה), וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ; כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃
29 וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן; וַיָּרגָיץ לָבָן אֶל־הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל־הָעָיִן׃ 30 וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת־הַנֶּזֶם, וְאֶת־הַצְּמִדִים עַל־יְדֵי אֲחֹתוֹ, וּכְשָׁמְעוֹ, אֶת־דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר, כֹּה־דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ; וַיָּבֹא אֶל־הָאִישׁ, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל־הַגְּמַלִּים עַל־הָעָיִן׃ 31 וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יהוה; לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ, וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת, וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים׃ 32 וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה, וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים; וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים, וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו, וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ׃ 33 ויישם (וַיּוּשַׂם) לְפָנָיו לֶאֱכֹל,
וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל, עַד אִם־דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי;
וַיֹּאמֶר דַּבֵּר׃
34 וַיֹּאמַר; עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי׃ 35 וַיהוה בֵּרַךְ אֶת־אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל; וַיִּתֶּן־לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב, וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת, וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים׃ 36 וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן לַאדֹנִי, אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ; וַיִּתֶּן־לּוֹ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ׃ 37 וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר; לֹא־תִּקַּח אִשָּׁה לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ׃ 38 אִם־לֹא אֶל־בֵּית־אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל־מִשְׁפַּחְתִּי; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי׃ 39 וָאֹמַר אֶל־אֲדֹנִי; אֻלַי לֹא־תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי׃ 40 וַיֹּאמֶר אֵלָי; יהוה אֲשֶׁר־הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי׃ 41 אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי, כִּי תָבוֹא אֶל־מִשְׁפַּחְתִּי; וְאִם־לֹא יִתְּנוּ לָךְ, וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי׃
42 וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל־הָעָיִן; וָאֹמַר, יהוה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אִם־יֶשְׁךָ־נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי, אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ׃ 43 הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל־עֵין הַמָּיִם; וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב, וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ, הַשְׁקִינִי־נָא מְעַט־מַיִם מִכַּדֵּךְ׃ 44 וְאָמְרָה אֵלַי גַּם־אַתָּה שְׁתֵה, וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב; הִוא הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר־הֹכִיחַ יהוה לְבֶן־אֲדֹנִי׃ 45 אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל־לִבִּי, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל־שִׁכְמָהּ, וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתִּשְׁאָב; וָאֹמַר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא׃ 46 וַתְּמַהֵר, וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶיהָ, וַתֹּאמֶר שְׁתֵה, וְגַם־גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה; וָאֵשְׁתְּ וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה׃ 47 וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ, וָאֹמַר בַּת־מִי אַתְּ, וַתֹּאמֶר, בַּת־בְּתוּאֵל בֶּן־נָחוֹר, אֲשֶׁר יָלְדָה־לּוֹ מִלְכָּה; וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל־אַפָּהּ, וְהַצְּמִידִים עַל־יָדֶיהָ׃ 48 וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה; וָאֲבָרֵךְ, אֶת־יהוה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, לָקַחַת אֶת־בַּת־אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ׃ 49 וְעַתָּה אִם־יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת־אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי; וְאִם־לֹא הַגִּידוּ לִי, וְאֶפְנֶה עַל־יָמִין אוֹ עַל־שְׂמֹאל׃
50 וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ, מֵיהוה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ־טוֹב׃ 51 הִנֵּה־רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ; וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן־אֲדֹנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה׃
52 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת־דִּבְרֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לַיהוָה׃ 53 וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי־כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים, וַיִּתֵּן לְרִבְקָה; וּמִגְדָּנֹת, נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ׃ 54 וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־עִמּוֹ וַיָּלִינוּ; וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר, וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי׃
55 וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ, תֵּשֵׁב הנער (הַנַּעֲרָה) אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר; אַחַר תֵּלֵךְ׃
56 וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל־תְּאַחֲרוּ אֹתִי, וַיהוה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי; שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי׃
57 וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לנער (לַנַּעֲרָה); וְנִשְׁאֲלָה אֶת־פִּיהָ׃ 58 וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ, הֲתֵלְכִי עִם־הָאִישׁ הַזֶּה;
וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ׃
59 וַיְשַׁלְּחוּ אֶת־רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת־מֵנִקְתָּהּ; וְאֶת־עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת־אֲנָשָׁיו׃
60 וַיְבָרֲכוּ אֶת־רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ, אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה; וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ, אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו׃
61 וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ, וַתִּרְכַּבְנָה עַל־הַגְּמַלִּים, וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ; וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת־רִבְקָה וַיֵּלַךְ׃
62 וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, בְּאֵר לַחַי רֹאִי; וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב׃ 63 וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב; וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים׃ 64 וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת־עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת־יִצְחָק; וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל׃
65 וַתֹּאמֶר אֶל־הָעֶבֶד, מִי־הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ,
וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי;
וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס׃ 66 וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק; אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה׃ 67 וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת־רִבְקָה וַתְּהִי־לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ׃ {פ}
אישה ליצחק
1 אברהם היה זקן מאוד, וה' בירך אותו בכול. 2 יום אחד אמר אברהם לזקן שבעבדיו, שהיה ממונה על ביתו ועל כל רכושו: "שים את ידך מתחת לירכי 3 ואשביע אותך בה' אלוהי השמים ואלוהי הארץ, שלא תיקח לבני אישה מבנות הכנענים שביניהם אני מתגורר. 4 לך אל ארצי ואל מולדתי והבֵא משם אישה לבני יצחק".
5 "אם לא תרצה האישה ללכת אחריי לארץ הזאת", שאל העבד, "האם עליי להחזיר את בנך לארץ שממנה באת?"
6 "היזהר מלהחזיר את בני לשם!", אמר אברהם. 7 "ה' אלוהי השמים, ששלח אותי מבית אבי ומארץ מולדתי ושנשבע לי, 'לצאצאיך אתן את הארץ הזאת', ישלח את מלאכו לפניך ואתה תיקח משם אישה לבני. 8 אבל אם האישה לא תרצה ללכת אתך, תהיה חופשי מהשבועה הזאת. רק אל תשיב את בני לשם!"
9 העבד שם את ידו מתחת לירך אברהם אדונו ונשבע לו כפי שביקש.
10 אחר כך לקח העבד עשרה גמלים ויצא לאֲרַם נַהֲרַיִים, עירו של נחור, כשבידו כל טוב מבית אדונו.
11 העבד הושיב את הגמלים על ברכיהם מחוץ לעיר ליד באר המים. היה זה בשעת ערב, כשיצאו הנערות לשאוב מים.
12 "ה' אלוהי אדונִי אברהם", אמר העבד, "אני מבקש ממך להיטיב עם אדונִי אברהם ולגרום לכך שהדברים שאני מבקש יִקרו. 13 הנה אני עומד על יד המעיין, ובנות העיר יוצאות לשאוב מים. 14 אם הנערה שממנה אבקש, 'הטי בבקשה את כדך ותני לי לשתות', תשיב, 'שתה, וגם את גמליך אשקה', אדע שאותה בחרת לעבדך, ליצחק. כך אדע שהיטבת עם אדונִי."
15 לפני שסיים לדבר הופיעה רִבְקָה שנולדה לבְתוּאֵל בן מִלכה אשת נחור אחי אברהם, וכד מים על כתפה. 16 הנערה הייתה בתולה יפה מאוד. היא ירדה למעיין, מילאה את כדה ועלתה משם. 17 העבד רץ לקראתה ואמר: "תני לי בבקשה לשתות מעט מים מכדך".
18 "שתה אדוני", אמרה. היא מיהרה להוריד את כדה מכתפה והשקתה את העבד. 19 כשסיימה אמרה: "אשאב גם לגמליך, עד שישתו כולם". 20 היא מיהרה לרוקן את כדה אל השוקת ורצה שוב אל הבאר לשאוב מים לכל הגמלים. 21 האיש חיכה בשקט כדי לדעת אם ה' עזר לו להצליח. 22 כאשר סיימו הגמלים לשתות נתן לה האיש נֶזֶם זהב שמשקלו כחמישה גרמים וחצי, וענד לידיה שני צמידי זהב שמשקלם כמאה ועשרה גרם.
23 "בתו של מי את?", שאל. "האם יש בבית אביך מקום לינה?"
24 "אני בת בתואל, הבן שילדה מִלכה לנחור. 25 יש לנו גם מזון לגמלים וגם מקום לינה."
26 האיש השתחווה לה' 27 ואמר: "ברוך ה' אלוהי אברהם שלא הפסיק להיטיב עם אדונִי ולהיות נאמן לו. ה' הִנחה אותי בדרך והביא אותי לבית הקרובים של אדונִי". 28 הנערה רצה לספר בבית אמה את כל הדברים האלה.
29 לרבקה היה אח ושמו לָבָן. 30 כשראה לבן את הנזם ואת הצמידים שענדה אחותו ושמע את מה שסיפרה, רץ החוצה אל האיש שעמד עם גמליו ליד המעיין. 31 "בוא, אתה המבורך על ידי ה', למה אתה עומד בחוץ? פיניתי לך מקום בבית וגם הכנתי מקום לגמלים". 32 האיש נכנס אל הבית. לבן פרק את המטען שנשאו הגמלים ונתן להם מזון. הוא גם הביא מים כדי שעבד אברהם והאנשים שהיו אתו ירחצו את רגליהם. 33 אחר כך הוגשה הארוחה לאורח.
"לא אוֹכל עד שאומר את מה שיש לי לומר", אמר האיש.
"דבֵּר", השיב לבן.
34 "עבד אברהם אני", סיפר האורח. 35 "ה' בירך את אדונִי מאוד והעשיר אותו. הוא נתן לו צאן ובקר, כסף וזהב, עבדים ושפחות, גמלים וחמורים. 36 שרה אשת אדונִי ילדה לו בן לאחר שכבר זָקנָה, ואברהם נתן לבנו את כל רכושו. 37 אדונִי השביע אותי ואמר, 'אל תיקח לבני אישה מבנות הכנענים שבארצם אני מתגורר. 38 לך לבית אבי ולמשפחתי והבא משם אישה לבני'. 39 'ומה אם האישה לא תלך אחריי?', שאלתי את אדונִי. 40 על כך הוא השיב: 'ה' שבדרכיו אני הולך ישלח את מלאכו אתך ויעזור לך להצליח להביא לבני אישה ממשפחתי ומבית אבי. 41 אם תלך אל משפחתי, תהיה פטור מהשבועה שנשבעת לי, אפילו אם לא יתנו לך אישה לבני'.
42 "באתי היום אל המעיין ואמרתי, 'ה' אלוהי אדונִי אברהם, אם ברצונך לעזור לי להצליח בדרך שאני הולך, 43 אעמוד ליד מעיין המים. אם הנערה שתצא לשאוב מים ושאבקש ממנה להשקות אותי מעט מים מכדה 44 תאמר לי, 'שְתה ואשאב גם לגמליך', אדע שאת האישה הזאת בחר ה' לבנו של אדונִי'. 45 לפני שסיימתי להתפלל הופיעה רבקה וכדה על כתפה. היא ירדה למעיין ושאבה מים. 'השקי אותי בבקשה', ביקשתי ממנה. 46 רבקה מיהרה להוריד את כדה מעליה ואמרה, 'שתה וגם את גמליך אשקה'. שתיתי והיא השקתה גם את הגמלים. 47 בתו של מי את?', שאלתי, והיא השיבה, 'בת בתואל, הבן שילדה מִלכה לנחור'. ענדתי נזם לאפה וצמידים לידיה, 48 והשתחוויתי לה'. בירכתי את ה', אלוהי אדונִי אברהם, שהִנחה אותי בדרך הנכונה כדי שאקח את קרובת אדונִי בתור אישה לבנו. 49 עכשיו, אִמרו לי אם ברצונכם להיטיב עם אדונִי ולהיות נאמנים לו. אם לא, אִמרו לי כדי שאדע אם לפנות ימינה או שמאלה".
50 לבן ובתואל ענו: "ה' גרם לכך, לכן איננו יכולים לומר דבר בעד או נגד. 51 הנה רבקה. קח אותה ולֵך, והיא תהיה אישה לְבן אדונך, כפי שהראה ה' ".
52 כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם, השתחווה ארצה לה'. 53 אחר כך הוציא תכשיטי כסף וזהב ובגדים ונתן אותם לרבקה. גם לאחיה ולאמה נתן מתנות יקרות. 54 רק אז אכלו ושתו הוא והאנשים שהיו אתו. הם שכבו לישון וכשקמו בבוקר אמר עבד אברהם: "הרשו לי לחזור לאדונִי".
55 אחיה של רבקה ואמה אמרו: "הרשה לנערה להישאר אתנו עוד מספר ימים, אולי עשרה, רק אחר כך תלך".
56 "אל תעכבו אותי", ביקש העבד. "אלוהים עזר לי להצליח במשימתי. הניחו לי לשוב אל אדונִי".
57 "נקרא לנערה ונשאל אותה", אמרו לבָן והאם. 58 הם קראו לרבקה ושאלו אותה: "האם תלכי עם האיש הזה?".
"אלך", השיבה רבקה.
59 הם שלחו את רבקה בת משפחתם ואת המינקת שלה עם עבד אברהם ואנשיו.
60 "אחותנו", בירכו את רבקה, "שתהיי לעם של אלפי רבבות וצאצאייך יכבשו את ערי אויביהם".
61 רבקה ונערותיה עלו על גמלים ויצאו אחרי העבד. הוא לקח את רבקה והלך לדרכו.
62 יצחק חזר מבְּאֵר לַחַי רוֹאִי אל מקום מגוריו בארץ הנגב. 63 באחד הימים יצא להרהר בשדה לפנות ערב. לפתע ראה שיירת גמלים באה לקראתו. 64 רבקה ראתה את יצחק ומיהרה לרדת מהגמל.
65 "מי האיש הזה שהולך בשדה לקראתנו?", שאלה את העבד.
"זה אדונִי", השיב העבד.
רבקה לקחה את צעיפה והתכסתה בו. 66 העבד סיפר ליצחק את כל מה שעשה. 67 יצחק הביא את רבקה לאוהל שרה אמו, לקח אותה לאישה ואהב אותה. רק אז מצא נחמה על מות אמו.