תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק ד

1 וְהָאָדָם, יָדַע אֶת־חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת־קַיִן, וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת־יהוה׃ 2 וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת־אָחִיו אֶת־הָבֶל; וַיְהִי־הֶבֶל רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה׃
3 וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהוָה׃ 4 וְהֶבֶל הֵבִיא גַם־הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יהוה, אֶל־הֶבֶל וְאֶל־מִנְחָתוֹ׃ 5 וְאֶל־קַיִן וְאֶל־מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו׃
6 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־קָיִן; לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ׃ 7 הֲלוֹא אִם־תֵּיטִיב שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה תִּמְשָׁל־בּוֹ׃
8 וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל־הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל־הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ׃
9 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ;
וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי׃
10 וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן־הָאֲדָמָה׃ 11 וְעַתָּה אָרוּר אָֽתָּה; מִן־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת־פִּיהָ, לָקַחַת אֶת־דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ׃ 12 כִּי תַעֲבֹד אֶת־הָאֲדָמָה, לֹא־תֹסֵף תֵּת־כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ׃
13 וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל־יהוה; גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא׃ 14 הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר; וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ, וְהָיָה כָל־מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי׃
15 וַיֹּאמֶר לוֹ יהוה, לָכֵן כָּל־הֹרֵג קַיִן, שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם;
וַיָּשֶׂם יהוה לְ קַיִן אוֹת, לְבִלְתִּי הַכּוֹת־אֹתוֹ כָּל־מֹצְאוֹ׃ 16 וַיֵּֽצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יהוה; וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ־נוֹד קִדְמַת־עֵדֶן׃


17 וַיֵּדַע קַיִן אֶת־אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת־חֲנוֹךְ; וַיְהִי בֹּנֶה עִיר, וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר, כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ׃ 18 וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ אֶת־עִירָד, וְעִירָד יָלַד אֶת־מְחוּיָאֵל; וּמְחִיּיָאֵל, יָלַד אֶת־מְתוּשָׁאֵל, וּמְתוּשָׁאֵל יָלַד אֶת־לָמֶךְ׃ 19 וַיִּקַּח־לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים; שֵׁם הָאַחַת עָדָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה׃ 20 וַתֵּלֶד עָדָה אֶת־יָבָל; הוּא הָיָה, אֲבִי יֹשֵׁב אֹֽהֶל וּמִקְנֶה׃ 21 וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל; הוּא הָיָה, אֲבִי כָּל־תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב׃ 22 וְצִלָּה גַם־הִוא, יָלְדָה אֶת־תּוּבַל קַיִן, לֹטֵשׁ כָּל־חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל; וַאֲחוֹת תּוּבַל־קַיִן נַעֲמָה׃
23 וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו, עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי, נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי; כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי׃ 24 כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם־קָיִן; וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה׃
25 וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת־אִשְׁתּוֹ, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ שֵׁת; כִּי שָׁת־לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר, תַּחַת הֶבֶל, כִּי הֲרָגוֹ קָיִן׃
26 וּלְשֵׁת גַּם־הוּא יֻלַּד־בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ; אָז הוּחַל, לִקְרֹא בְּשֵׁם יהוה׃ {פ}
קין והבל
1 אדם שכב עם חווה אשתו והיא הרתה וילדה בן. היא קראה לבֵּן קַיִן כי אמרה: "קניתי [קיבלתי] איש מאלוהים". 2 אחר כך ילדה חווה את הֶבֶל, אחיו של קין. הבל היה רועה צאן וקין היה עובד אדמה.
3 כעבור ימים רבים הביא קין קרבן לאלוהים מפרי האדמה. 4 גם הבל הביא קרבן, את הצאן המשובחות ביותר שהיו לו. אלוהים קיבל ברצון את קרבנו של הבל, 5 ואילו את קרבנו של קין דחה. הדבר הכעיס והעציב את קין.
6 "למה אתה כועס? למה אתה עצוב?", שאל ה' את קין. 7 "הלוא אם תעשה את הטוב, יסָלח לך, אך אם לא תעשה את הטוב, החטא אורב לך. החטא רוצה בך אך אתה יכול למשול בו".
8 קין דיבר עם הבל אחיו. כאשר היו השניים בשדה התנפל קין על אחיו והרג אותו.
9 "איפה הבל אחיך?", שאל ה' את קין.
"אינני יודע. האם אני השומר של אחי?", השיב קין.
10 "מה עשית?!", אמר אלוהים. "דם אחיך זועק אליי מן האדמה. 11 לכן אני מביא עליך קללה ומגרש אותך מהאדמה שפתחה את פיה ולקחה ממך את דם אחיך. 12 כאשר תעבוד את האדמה, היא לא תיתן לך יבול. נודד תהיה בארץ".
13 "זהו עונש כבד מדי", אמר קין, 14 "גירשת אותי מאדמתי וגם מהשגחתך. כאשר אנדוד בארץ, כל מי שימצא אותי ירצה להרוג אותי".
15 על כך השיב לו ה': "אנקום שבעתיים בכל מי שיהרוג את קין".
ה' שם על קין אות כדי שמי שימצא אותו לא יהרוג אותו. 16 קין עזב את המקום והתיישב בארץ נוֹד שממזרח לעדן.
צאצאי קין (פסוקים 22-17)
חֲנוֹך (קין בנה עיר וקרא לה חנוך על שם בנו) עִירָד מְחוּיָאֵל מְתוּשָׁאֵל לֶמֶךְ עָדָה צִילָה יָבָל הראשון שגר באוהל ורעה עדרים יוּבָל (הראשון שניגן בנבל ובחליל) תוּבַל קַין (יָצַר כלים מנחושת ומברזל) נַעֲמָה
23 למך אמר לנשותיו: "עדה וצילה שִמעו בקולי, נשות למך הקשיבו לדבריי. הרגתי איש כיוון שפגע בי. 24 אם נקמת קין הייתה פי שבעה, נקמת למך תהיה פי שבעים ושבעה".
25 אדם שכב שוב עם אשתו, והיא ילדה בן. חווה קראה לבן שֵׁת כי אמרה: "אלוהים שָׁת [נתן] לי בן במקום הבל שקין הרג".
26 גם לשת נולד בן והוא קרא לו אֱנוֹשׁ. בימי אנוש החלו להתפלל לה'.