תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק ג

1 וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה יהוה אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר אֶל־הָאִשָּׁה, אַף כִּי־אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ, מִכֹּל עֵץ הַגָּן׃
2 וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל־הַנָּחָשׁ; מִפְּרִי עֵץ־הַגָּן נֹאכֵל׃ 3 וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ־הַגָּן, אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ; פֶּן־תְּמֻתוּן׃
4 וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל־הָאִשָּׁה; לֹא־מוֹת תְּמֻתוּן׃ 5 כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי טוֹב וָרָע׃
6 וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה־הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם־לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל׃ 7 וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת׃
8 וַיִּשְׁמְעוּ אֶת־קוֹל יהוה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם; וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי יהוה אֱלֹהִים, בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן׃
9 וַיִּקְרָא יהוה אֱלֹהִים אֶל־הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה׃
10 וַיֹּאמֶר אֶת־קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן; וָאִירָא כִּי־עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא׃
11 וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ, כִּי עֵירֹם אָתָּה; הֲמִן־הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל־מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ׃
12 וַיֹּאמֶר הָאָדָם; הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה־לִּי מִן־הָעֵץ וָאֹכֵל׃
13 וַיֹּאמֶר יהוה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה־זֹּאת עָשִׂית;
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל׃
14 וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֱלֹהִים אֶל־הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל־הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל־גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל־יְמֵי חַיֶּיךָ׃ 15 וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ; הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב׃ {ס} 16 אֶל־הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ, בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל־אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא יִמְשָׁל־בָּךְ׃ {ס} 17 וּלְאָדָם אָמַר, כִּי־שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן־הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ; אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ׃ 18 וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ אֶת־עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה׃ 19 בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל־הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ; כִּי־עָפָר אַתָּה, וְאֶל־עָפָר תָּשׁוּב׃

20 וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה; כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל־חָי׃ 21 וַיַּעַשׂ יהוה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם׃ {פ}
22 וַיֹּאמֶר יהוה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן־יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם׃
23 וַיְשַׁלְּחֵהוּ יהוה אֱלֹהִים מִגַּן־עֵדֶן; לַעֲבֹד אֶת־הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם׃ 24 וַיְגָרֶשׁ אֶת־הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן־עֵדֶן אֶת־הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר אֶת־דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים׃ {ס}
החטא ועונשו
1 הנחש, שהיה ערמומי מכל החיות שעשה ה', אמר לאישה: "אף על פי שאלוהים אמר, 'אל תאכלו מכל עצי הגן'..."
2 "מפרי עץ הגן מותר לנו לאכול!", אמרה האישה, 3 "אך מפרי העץ שבאמצע הגן אמר לנו אלוהים: 'אל תאכלו ממנו ואל תגעו בו כדי שלא תמותו'."
4 "לא תמותו!", אמר הנחש לאישה. 5 "אלוהים יודע שביום שתאכלו מפרי העץ יִפָּקחו עיניכם ואז תהיו כמו אלוהים, תדעו מה טוב ומה רע".
6 פרי העץ נראה לאישה טעים ויפה. היא גם ראתה שהוא יכול לתת חכמה. האישה לקחה מהפרי, אכלה ממנו, נתנה לבעלה שהיה אִתה, וגם הוא אכל. 7 עיני השניים נפקחו והם הבינו שהם עירומים. הם תפרו בגד מעלי תאנה ולבשו אותו למותניהם.
8 כששמעו אדם ואשתו את קול אלוהים שהתהלך בגן בשעות הקרירות של היום, התחבאו מפניו בין עצי הגן.
9 "איפה אתה?", קרא אלוהים לאדם.
10 "שמעתי את קולך בגן ונבהלתי. ידעתי שאני עירום, לכן התחבאתי", השיב אדם.
11 "מי אמר לך שאתה עירום?", שאל אלוהים. "האם אכלת מהעץ שציוויתי עליך לא לאכול ממנו?".
12 "האישה שנתת לי, היא שנתנה לי מפרי העץ, ואכלתי ממנו", השיב אדם.
13 "מה עשיתְ?!", פנה אלוהים לאישה.
"הנחש פיתה אותי ואכלתי", אמרה האישה.
14 ה' אלוהים פנה אל הנחש ואמר: "כיוון שכך עשית, מקולל אתה מכל הבהמות ומכל חיות הבר. כל חייך תלך על גחונך ותאכל עפר. 15 אגרום לשנאה בינך לבין האישה ובין הצאצא שלך לבין הצאצא שלה. הוא יפגע בראשך ואתה תפגע בעֲקֵבוֹ". 16 לאישה אמר: "כאבים רבים אביא עלייך בזמן הריונך, ואת בנייך תלדי בכאב. את תרצי מאוד את בעלך, והוא ימשול בך". 17 לאדם אמר: "כיוון ששמעת בקול אשתך ואכלת מפרי העץ שציוויתי עליך לא לאכול ממנו, האדמה מקוללת בגללך. כל ימי חייך תאכל ממנה בכאב. 18 היא תצמיח לך קוצים ודרדרים, ואתה תאכל את עשבי הבר. 19 יהיה עליך להתאמץ ולהזיע כל חייך כדי להשיג מזון, עד שתשוב אל האדמה שממנה נלקחת, כי מעפר באת ואל עפר תשוב".
20 אדם קרא לאשתו חַוָוה כי היא הייתה אֵם כל חי. 21 ה' אלוהים עשה לאדם ולאשתו כותנות עור והלביש אותם.
22 "האדם נהיָה כמו אחד מאתנו", אמר ה' אלוהים. "עכשיו הוא יודע מה טוב ומה רע. אסור שיִקח גם מפרי עץ החיים, שמא יאכל ממנו ויחיה לעולם".
23 ה' אלוהים גירש את אדם מגן עדן כדי לעבוד את האדמה שממנה נלקח. 24 אחרי שגירש את האדם, הציב ה' אלוהים ממזרח לגן עדן את המלאכים ואת החרב הלוהטת והמתהפכת כדי לשמור את הדרך לעץ החיים.