תנ"ך מבואר

1 וַיִּשְׁמַע, אֶת־דִּבְרֵי בְנֵי־לָבָן לֵאמֹר, לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל־אֲשֶׁר לְאָבִינוּ; וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ, עָשָׂה אֵת כָּל־הַכָּבֹד הַזֶּה׃ 2 וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת־פְּנֵי לָבָן; וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם׃ 3 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־יַעֲקֹב, שׁוּב אֶל־אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ; וְאֶהְיֶה עִמָּךְ׃
4 וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב, וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה; הַשָּׂדֶה אֶל־צֹאנוֹ׃ 5 וַיֹּאמֶר לָהֶן, רֹאֶה אָנֹכִי אֶת־פְּנֵי אֲבִיכֶן, כִּי־אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם; וֵאלֹהֵי אָבִי, הָיָה עִמָּדִי׃ 6 וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן; כִּי בְּכָל־כֹּחִי, עָבַדְתִּי אֶת־אֲבִיכֶן׃ 7 וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי, וְהֶחֱלִף אֶת־מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים; וְלֹא־נְתָנוֹ אֱלֹהִים, לְהָרַע עִמָּדִי׃ 8 אִם־כֹּה יֹאמַר, נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ, וְיָלְדוּ כָל־הַצֹּאן נְקֻדִּים; וְאִם־כֹּה יֹאמַר, עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ, וְיָלְדוּ כָל־הַצֹּאן עֲקֻדִּים׃ 9 וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת־מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן־לִי׃ 10 וַיְהִי, בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן, וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם; וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל־הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים׃ 11 וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב; וָאֹמַר הִנֵּנִי׃ 12 וַיֹּאמֶר, שָׂא־נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל־הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל־הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים; כִּי רָאִיתִי, אֵת כָּל־אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ׃ 13 אָנֹכִי הָאֵל בֵּית־אֵל, אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר; עַתָּה, קוּם צֵא מִן־הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב אֶל־אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ׃
14 וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה, וַתֹּאמַרְנָה לוֹ; הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ׃ 15 הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ; וַיֹּאכַל גַּם־אָכוֹל אֶת־כַּסְפֵּנוּ׃ 16 כִּי כָל־הָעֹשֶׁר, אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ, לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ; וְעַתָּה, כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה׃
17 וַיָּקָם יַעֲקֹב; וַיִּשָּׂא אֶת־בָּנָיו וְאֶת־נָשָׁיו עַל־הַגְּמַלִּים׃ 18 וַיִּנְהַג אֶת־כָּל־מִקְנֵהוּ, וְאֶת־כָּל־רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ, מִקְנֵה קִנְיָנוֹ, אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם; לָבוֹא אֶל־יִצְחָק אָבִיו אַרְצָה כְּנָעַן׃
19 וְלָבָן הָלַךְ, לִגְזֹז אֶת־צֹאנוֹ; וַתִּגְנֹב רָחֵל, אֶת־הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ׃ 20 וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב, אֶת־לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי; עַל־בְּלִי הִגִּיד לוֹ, כִּי בֹרֵחַ הוּא׃ 21 וַיִּבְרַח הוּא וְכָל־אֲשֶׁר־לוֹ, וַיָּקָם וַיַּעֲבֹר אֶת־הַנָּהָר; וַיָּשֶׂם אֶת־פָּנָיו הַר הַגִּלְעָד׃

22 וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי; כִּי בָרַח יַעֲקֹב׃ 23 וַיִּקַּח אֶת־אֶחָיו עִמּוֹ, וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו, דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים; וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד׃ 24 וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל־לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־תְּדַבֵּר עִם־יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד־רָע׃
25 וַיַּשֵּׂג לָבָן אֶת־יַעֲקֹב; וְיַעֲקֹב, תָּקַע אֶת־אָהֳלוֹ בָּהָר, וְלָבָן תָּקַע אֶת־אֶחָיו בְּהַר הַגִּלְעָד׃
26 וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב, מֶה עָשִׂיתָ, וַתִּגְנֹב אֶת־לְבָבִי; וַתְּנַהֵג אֶת־בְּנֹתַי, כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב׃ 27 לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ, וַתִּגְנֹב אֹתִי; וְלֹא־הִגַּדְתָּ לִּי, וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר׃ 28 וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי, לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי; עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ׃ 29 יֶשׁ־לְאֵל יָדִי, לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע; וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר, הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם־יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד־רָע׃ 30 וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ, כִּי־נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ; לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת־אֱלֹהָי׃
31 וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן; כִּי יָרֵאתִי, כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן־תִּגְזֹל אֶת־בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי׃ 32 עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת־אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה, נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר־לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח־לָךְ; וְלֹא־יָדַע יַעֲקֹב, כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם׃
33 וַיָּבֹא לָבָן בְּאֹהֶל יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל לֵאָה, וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹת וְלֹא מָצָא; וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה, וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל׃ 34 וְרָחֵל לָקְחָה אֶת־הַתְּרָפִים, וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם; וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת־כָּל־הָאֹהֶל וְלֹא מָצָא׃
35 וַתֹּאמֶר אֶל־אָבִיהָ, אַל־יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ, כִּי־דֶרֶךְ נָשִׁים לִי;
וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אֶת־הַתְּרָפִים׃ 36 וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן; וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן, מַה־פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי, כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי׃ 37 כִּי־מִשַּׁשְׁתָּ אֶת־כָּל־כֵּלַי, מַה־מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי־בֵיתֶךָ, שִׂים כֹּה, נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ; וְיוֹכִיחוּ בֵּין שְׁנֵינוּ׃ 38 זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ, רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ; וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי׃ 39 טְרֵפָה לֹא־הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ, אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה, מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה; גְּנֻבְתִי יוֹם, וּגְנֻבְתִי לָיְלָה׃ 40 הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה; וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי׃ 41 זֶה־לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ, עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ; וַתַּחֲלֵף אֶת־מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים׃ 42 לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי, כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי; אֶת־עָנְיִי וְאֶת־יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ׃

43 וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל־יַעֲקֹב, הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי, וְכֹל אֲשֶׁר־אַתָּה רֹאֶה לִי־הוּא; וְלִבְנֹתַי מָה־אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם, אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ׃ 44 וְעַתָּה, לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה; וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ׃
45 וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן; וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה׃ 46 וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים, וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ־גָל; וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל־הַגָּל׃ 47 וַיִּקְרָא־לוֹ לָבָן, יְגַר שָׂהֲדוּתָא; וְיַעֲקֹב, קָרָא לוֹ גַּלְעֵד׃ 48 וַיֹּאמֶר לָבָן, הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם; עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמוֹ גַּלְעֵד׃ 49 וְהַמִּצְפָּה אֲשֶׁר אָמַר, יִצֶף יהוה בֵּינִי וּבֵינֶךָ; כִּי נִסָּתֵר אִישׁ מֵרֵעֵהוּ׃ 50 אִם־תְּעַנֶּה אֶת־בְּנֹתַי, וְאִם־תִּקַּח נָשִׁים עַל־בְּנֹתַי, אֵין אִישׁ עִמָּנוּ; רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ׃ 51 וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב; הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה, וְהִנֵּה הַמַצֵּבָה, אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ׃ 52 עֵד הַגַּל הַזֶּה, וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה; אִם־אָנִי, לֹא־אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת־הַגַּל הַזֶּה, וְאִם־אַתָּה לֹא־תַעֲבֹר אֵלַי אֶת־הַגַּל הַזֶּה וְאֶת־הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה׃ 53 אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ, אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם;
וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב, בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק׃ 54 וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר, וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל־לָחֶם; וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם, וַיָּלִינוּ בָּהָר׃

יעקב בורח מלבן
1 באחד הימים שמע יעקב שבני לבן אומרים: "יעקב לקח את כל רכוש אבינו! כל עושרו בא לו ממה שלקח ממנו!". 2 יעקב גם ראה שלבן לא מתייחס אליו כבעבר. 3 אז אמר ה' ליעקב: "שוב לארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה אתך".
4 יעקב שלח להביא את רחל ואת לאה אל השדה שרעה בו את צאנו 5 ואמר להן: "אני רואה שאביכן לא מתייחס אליי כבעבר, אבל אלוהי אבי בירך אותי. 6 אתן יודעות שעבדתי אצל אביכן בכל כוחי, 7 ושהוא רימה אותי ושינה את שכרי עשר פעמים. אבל אלוהים לא נתן לו להרע לי. 8 כשאמר לבן, 'תקבל כְּשכר את המנוקדים', המליטו כל הצאן שֵׂיוֹת וגדיים מנוקדים. כשאמר, 'את המנומרים תקבל', המליטו כל הצאן שיות וגדיים מנומרים. 9 אלוהים לקח את עדרי אביכן ונתן אותם לי. 10 כאשר היו הצאן מיוחמות ראיתי בחלום שהתיישים והאֵילים שעלו על הצאן היו מנוקדים ומנומרים. 11 מלאך ה' דיבר אליי בחלום. 'יעקב', קרא אליי. 'כן אדוני', השבתי. 12 'הבט וראה שכל התיישים והאֵילים שעולים על הצאן מנוקדים ומנומרים. ראיתי את כל מה שלבן עושה לך. 13 אני האלוהים שנִגלה אליך בבית אל, שם משחתָ בשמן את מצבת הזיכרון ושם נדרתָ לי נדר. כעת, צא מהארץ הזאת ושוב לארץ מולדתך!' ".
14 "אין לנו עוד חלק בבית אבינו", אמרו רחל ולאה. 15 "הרי נחשבנו בעיניו לזרות. הוא מכר אותנו ואפילו ביזבז את מה ששייך לנו. 16 כל העושר שלקח אלוהים מאבינו שייך לנו ולבנינו. עשה כל מה שאלוהים אומר לך".
17 יעקב הושיב את בניו ואת נשותיו על הגמלים 18 והוביל את כל עדריו ואת כל רכושו – את העדרים שצבר בפדן ארם – בדרך לכנען, אל יצחק אביו.
19 כאשר הלך לבן לגזוז את צאנו גנבה רחל את פסלי האלילים של אביה. 20 יעקב הֶעֱרִים על לבן הארמי ולא אמר לו שהוא עומד לברוח. 21 הוא ברח עם כל רכושו ועבר את הנהר בדרך להר הגִלְעָד.
הפרידה מלבן
22 לאחר שלושה ימים נודע ללבן שיעקב ברח. 23 לבן אסף את קרוביו ויצא לרדוף אחרי יעקב. כעבור שבעה ימים השיג אותו בהר הגלעד. 24 בלילה שלפני כן בא אלוהים אל לבן הארמי בחלום ואמר לו: "היזהר! אל תאמר ליעקב דבר".
25 יעקב הקים את אוהליו על ההר. לבן השיג אותו, וגם הוא וקרוביו הקימו את אוהליהם על הר הגלעד.
26 "מה עשית?!", שאל לבן את יעקב. "רימית אותי והובלת את בנותיי כאילו היו שבויות מלחמה! 27 למה ברחת בסתר, רימית אותי ולא אמרת לי שאתה עוזב? הייתי נפרד ממך בשמחה ובשירים, בתוף ובנבל. 28 אפילו לא נתת לי לנשק לנכדיי ולבנותיי. עשית מעשה טיפשי! 29 אני יכול להרע לכם, אבל אלוהי אביכם אמר לי אמש, 'היזהר! אל תאמר ליעקב דבר'. 30 עזבת כי התגעגעת לבית אביך, אך למה גנבת את אלוהיי?".
31 יעקב השיב: "פחדתי כי חשבתי שתיקח ממני את בנותיך". הוא לא ידע שרחל לקחה את פסלי האלילים ולכן אמר: 32 "זה שאצלו תמצא את אלוהיך – ימות. בדוק בנוכחות קרובינו אם יש אצלי דבר ששייך לך, ואם תמצא – קח אותו".
33 לבן חיפש באוהל יעקב, באוהל לאה ובאוהל שתי השפחות, אך לא מצא דבר. הוא יצא מאוהל לאה ונכנס לאוהל רחל. 34 רחל הסתירה את הפסלים בכר שעל גב הגמל והתיישבה עליו ועל הפסלים. לבן חיפש אותם בכל האוהל ולא מצא.
35 "אדוני, אל תכעס עליי", אמרה רחל לאביה. "אני לא יכולה לקום לקראתך כי יש לי מה שיש לכל אישה".
לבן חיפש את הפסלים אך לא מצא. 36 יעקב כעס מאוד על לבן ואמר: "מה פִּשעי? 37 במה חטאתי שרדפת אחריי ומיששת את כל חפציי? מה מצאת ששייך לך? שים כאן לעיני קרוביי וקרוביך את מה שמצאת, והם ישפטו בין שנינו! 38 עשרים שנה אני אתך. הנקבות שבצאנך לא איבדו אף ולד, ואני לא אכלתי מהאֵילים של צאנך. 39 כשנטרפה אחת מצאנך לא הבאתי אותה אליך אלא שילמתי עבורה בעצמי. אתה, לעומת זאת, דרשת ממני לשלם על כל צאן שנגנבה, בין שנגנבה ביום ובין שנגנבה בלילה. 40 ביום סבלתי מהחום ובלילה מהכפור, אפילו לישון לא יכולתי. 41 עשרים שנה הייתי בביתך. ארבע עשרה שנה עבדתי תמורת שתי בנותיך ושש שנים בעד צאנך, ואתה שינית את שכרי עשר פעמים! 42 אם אלוהי אבי אברהם, האלוהים שממנו פוחד יצחק, לא היה אתי, היית משלח אותי בידיים ריקות. אבל אלוהים ראה את מצוקתי ואת עבודתי הקשה, כפי שהוכיח אמש".
43 לבן השיב ליעקב: "הבנות הן בנותיי והילדים ילדיי. הצאן גם הוא שלי. כל מה שאתה רואה שייך לי. האם אוכל להרע לבנותיי או לבנים שיָלדו? 44 בוא נכרות עכשיו, אני ואתה, ברית לעדות ביני לבינך".
45 יעקב לקח אבן והקים ממנה מצבת זיכרון. 46 "אִספו אבנים", אמר לקרוביו. הקרובים אספו אבנים והקימו גל. על הגל ישבו יחד לאכול. 47 לבן קרא לגל יְגַר שָׂהֲדוּתָא, ויעקב קרא לו גַלְעֵד. 48 לבן אמר: "הגל הזה עֵד היום ביני לבינך". לכן הוא נקרא גלעד. 49 הוא נקרא גם מִצְפָּה כי לבן אמר: "ה' יִצפה [ישגיח] עליי ועליך, כי אנחנו לא נוכל להשגיח זה על זה. 50 איש אמנם אינו עֵד לברית בינינו, אבל אם תפגע בבנותיי או תיקח נשים נוספות על בנותיי, זכור שאלוהים עֵד ביני לבינך". 51 עוד אמר לבן: "הנה הגל הזה והמצבה שהקמתי ביני לבינך. 52 עֵד הגל ועֵדה המצבה שלא אעבור אותם כדי להרע לך, ושאתה לא תעבור אותם כדי להרע לי. 53 אלוהי אברהם ונחור ואלוהי אביהם ישפטו בינינו".
אז נשבע יעקב באלוהים שמפניו פחד אביו יצחק. 54 הוא שחט בהמה על ההר וקרא לקרוביו לאכול אתו. הם אכלו ונשארו ללון על ההר.