תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק מג

1 וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ׃ 2 וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת־הַשֶּׁבֶר, אֲשֶׁר הֵבִיאוּ מִמִּצְרָיִם; וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲבִיהֶם, שֻׁבוּ שִׁבְרוּ־לָנוּ מְעַט־אֹכֶל׃
3 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה לֵאמֹר; הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר לֹא־תִרְאוּ פָנַי, בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם׃ 4 אִם־יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת־אָחִינוּ אִתָּנוּ; נֵרְדָה וְנִשְׁבְּרָה לְךָ אֹכֶל׃ 5 וְאִם־אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ לֹא נֵרֵד; כִּי־הָאִישׁ אָמַר אֵלֵינוּ לֹא־תִרְאוּ פָנַי, בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם׃
6 וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל, לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי; לְהַגִּיד לָאִישׁ, הַעוֹד לָכֶם אָח׃
7 וַיֹּאמְרוּ שָׁאוֹל שָׁאַל־הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ לֵאמֹר, הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי הֲיֵשׁ לָכֶם אָח, וַנַגֶּד־לוֹ, עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; הֲיָדוֹעַ נֵדַע, כִּי יֹאמַר, הוֹרִידוּ אֶת־אֲחִיכֶם׃
8 וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל־יִשְׂרָאֵל אָבִיו, שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה; וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, גַּם־אֲנַחְנוּ גַם־אַתָּה גַּם־טַפֵּנוּ׃ 9 אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ, מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ; אִם־לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ, וְחָטָאתִי לְךָ כָּל־הַיָּמִים׃ 10 כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ; כִּי־עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם׃
11 וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם, אִם־כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ, קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם, וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה; מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים׃ 12 וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם; וְאֶת־הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם, אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא׃ 13 וְאֶת־אֲחִיכֶם קָחוּ; וְקוּמוּ שׁוּבוּ אֶל־הָאִישׁ׃ 14 וְאֵל שַׁדַּי, יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ, וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת־אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת־בִּנְיָמִין; וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי׃

15 וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת־הַמִּנְחָה הַזֹּאת, וּמִשְׁנֶה־כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם וְאֶת־בִּנְיָמִן; וַיָּקֻמוּ וַיֵּרְדוּ מִצְרַיִם, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף׃ 16 וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת־בִּנְיָמִין, וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל־בֵּיתוֹ, הָבֵא אֶת־הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה; וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן, כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם׃
17 וַיַּעַשׂ הָאִישׁ, כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף; וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת־הָאֲנָשִׁים בֵּיתָה יוֹסֵף׃ 18 וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים, כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף, וַיֹּאמְרוּ, עַל־דְּבַר הַכֶּסֶף הַשָּׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ בַּתְּחִלָּה, אֲנַחְנוּ מוּבָאִים; לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ, וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת־חֲמֹרֵינוּ׃
19 וַיִּגְּשׁוּ אֶל־הָאִישׁ, אֲשֶׁר עַל־בֵּית יוֹסֵף; וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו פֶּתַח הַבָּיִת׃ 20 וַיֹּאמְרוּ בִּי אֲדֹנִי; יָרֹד יָרַדְנוּ בַּתְּחִלָּה לִשְׁבָּר־אֹכֶל׃ 21 וַיְהִי כִּי־בָאנוּ אֶל־הַמָּלוֹן, וַנִּפְתְּחָה אֶת־אַמְתְּחֹתֵינוּ, וְהִנֵּה כֶסֶף־אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ, כַּסְפֵּנוּ בְּמִשְׁקָלוֹ; וַנָּשֶׁב אֹתוֹ בְּיָדֵנוּ׃ 22 וְכֶסֶף אַחֵר הוֹרַדְנוּ בְיָדֵנוּ לִשְׁבָּר־אֹכֶל; לֹא יָדַעְנוּ, מִי־שָׂם כַּסְפֵּנוּ בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ׃
23 וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֶם אַל־תִּירָאוּ, אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם, כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי; וַיּוֹצֵא אֲלֵהֶם אֶת־שִׁמְעוֹן׃
24 וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת־הָאֲנָשִׁים בֵּיתָה יוֹסֵף; וַיִּתֶּן־מַיִם וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם, וַיִּתֵּן מִסְפּוֹא לַחֲמֹרֵיהֶם׃ 25 וַיָּכִינוּ אֶת־הַמִּנְחָה, עַד־בּוֹא יוֹסֵף בַּצָּהֳרָיִם; כִּי שָׁמְעוּ, כִּי־שָׁם יֹאכְלוּ לָחֶם׃ 26 וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה, וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת־הַמִּנְחָה אֲשֶׁר־בְּיָדָם הַבָּיְתָה; וַיִּשְׁתַּחֲווּ־לוֹ אָרְצָה׃ 27 וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם, וַיֹּאמֶר, הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם; הַעוֹדֶנּוּ חָי׃
28 וַיֹּאמְרוּ, שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי; וַיִּקְּדוּ וישתחו (וַיִּשְׁתַּחֲווּ)׃
29 וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת־בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן־אִמּוֹ, וַיֹּאמֶר, הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי; וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי׃
30 וַיְמַהֵר יוֹסֵף, כִּי־נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל־אָחִיו, וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת; וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה׃ 31 וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא; וַיִּתְאַפַּק,
וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם׃ 32 וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם; וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם, כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים, לֶאֱכֹל אֶת־הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי־תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם׃ 33 וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו, הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ, וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ; וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ׃ 34 וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם, וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת; וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ׃
האחים חוזרים למצריים
1 הרעב בארץ היה כבד. 2 לאחר שסיימו אחי יוסף לאכול את כל התבואה שהביאו ממצריים אמר להם אביהם: "לכו שוב לקנות לנו מעט אוכל".
3 יהודה פנה לאביו ואמר: "האיש הזהיר אותנו בתוקף, 'אל תופיעו לפניי אלא אם אחִיכם אִתכם'. 4 אם תשלח אתנו את אחִינו, נרד לקנות לך אוכל. 5 אך אם לא תשלח אותו אתנו לא נרד כי האיש אמר לנו, 'אל תופיעו לפניי אלא אם אחִיכם אִתכם' ".
6 "למה הבאתם עליי את הצרה הזאת וסיפרתם לאיש שיש לכם עוד אח?", שאל ישראל.
7 האחים השיבו: "האיש שאל עלינו ועל בני משפחתנו. 'האם אביכם עדיין חי? האם יש לכם עוד אח?', ואנחנו סיפרנו לו את האמת. האם ידענו שיאמר, 'הביאו לכאן את אחִיכם'?".
8 יהודה אמר לישראל אביו: "שְלח את הנער אתי ונלך כדי שאנחנו, אתה וילדינו לא נמות. 9 אני אחראי לשלום הנער. ממני תדרוש אותו. אם לא אחזיר אותו ואציג אותו לפניך, אשא באשמה כל חיי. 10 לולא התעכבנו עד עכשיו היינו מספיקים ללכת ולחזור פעמיים".
11 "אם כך אין ברירה. עשו כדבריי", אמר ישראל אביהם. "קחו בשקיכם ממיטב תוצרת הארץ ותנו לאיש במתנה מעט צמחי מרפא, מעט דבש [דבש – לא ברור אם מדובר בדבש דבורים או בתמצית פרות], מיני בשמים, אגוזים ושקדים. 12 קחו אִתכם עוד כסף, ואת הכסף שמצאתם בשקים החזירו כי אולי קיבלתם אותו בטעות. 13 גם את אחִיכם קחו ושובו אל האיש. 14 אני מתפלל שאֵל שַׁדַי יתן בלב האיש רחמים כלפיכם, וישחרר לכם את אחיכם האחר ואת בנימין. ואני, את מי שאיבדתי, איבדתי".
15 האחים לקחו את המתנות, את הכסף הנוסף ואת בנימין, ירדו למצריים והתייצבו לפני יוסף. 16 כשראה יוסף את בנימין אִתם, אמר למנהל משק ביתו: "קח את האנשים האלה הביתה, שחט בהמה והכן ממנה ארוחה כי הם יאכלו אתי בצהריים".
17 האיש עשה כדברי יוסף והביא את האחים לבית יוסף. 18 כשראו האחים לאן מביא אותם האיש, אמרו זה לזה: "מביאים אותנו לכאן בגלל הכסף שנמצא בשקינו בפעם הקודמת. הוא רוצה לתקוף אותנו ולהתנפל עלינו, להפוך אותנו לעבדים ולקחת את חמורינו".
19 הם ניגשו למנהל משק הבית של יוסף ואמרו לו בפתח הבית: 20 "בבקשה אדוני, ירדנו למצריים בפעם הראשונה כדי לקנות אוכל. 21 כשעצרנו ללינת לילה, פתחנו את שקינו וגילינו להפתעתנו שכספו של כל אחד, בהתאם למה ששילם, נמצא בפתח שקו. הבאנו אתנו את הכסף הזה כדי להשיבו, 22 וגם כסף נוסף כדי לקנות אוכל. איננו יודעים מי שם את כספנו בשקינו".
23 "הכל בסדר, אל תדאגו. אלוהיכם ואלוהי אביכם שם לכם אוצר בשקים. הכסף ששילמתם הגיע לידיי", אמר האיש והוציא אליהם את שמעון.
24 האיש הכניס אותם לבית יוסף ונתן להם מים ומזון לחמוריהם. האחים רחצו את רגליהם 25 ומיהרו להכין את המתנות לפני שיוסף יגיע בשעת הצהריים, כי שמעו שיאכלו אתו שם. 26 כשבא יוסף הביתה, נתנו לו את המתנות שהביאו והשתחוו לפניו ארצה. 27 אחרי ששאל לשלומם שאל: "מה שלום אביכם הזקן שסיפרתם לי עליו? האם הוא עדיין חי?".
28 "שְלום עבדך אבינו טוב, הוא עדיין חי", השיבו האחים והשתחוו.
29 יוסף הסתכל על האחים וכשראה את בנימין אחיו ובן אמו, שאל: "האם זה אחיכם הצעיר שסיפרתם לי עליו?", ולבנימין אמר: "אלוהים ייטיב אתך, בני!".
30 יוסף התרגש מאוד ולא יכול לעצור את בִכיו. הוא מיהר לצאת משם, נכנס לחדרו ופרץ בבכי. 31 אחר כך רחץ את פניו ויצא כשהוא מתאפק שלא לבכות.
"הגישו את האוכל!", ציווה. 32 המצרים לא יכלו לאכול עם העברים כיוון שזה נחשב בעיניהם למעשה בזוי. לכן הוגש האוכל בנפרד ליוסף, לאֶחיו ולמצרים שאכלו אִתם. 33 כשישבו האחים לפני יוסף על פי סדר גילם, קודם הבכור ולבסוף הצעיר ביותר, התבוננו זה בזה בתימהון. 34 יוסף העביר להם אוכל משולחנו והמנה של בנימין הייתה גדולה פי חמישה מהמנות של האחרים. הם שתו אתו עד שהשתכרו.