תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק טו

1 אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָיָה דְבַר־יהוה אֶל־אַבְרָם, בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר; אַל־תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד׃
2 וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֲדֹנָי יֱהוִה מַה־תִּתֶּן־לִי, וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי; וּבֶן־מֶשֶׁק בֵּיתִי, הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר׃ 3 וַיֹּאמֶר אַבְרָם, הֵן לִי, לֹא נָתַתָּה זָרגַיע; וְהִנֵּה בֶן־בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי׃
4 וְהִנֵּה דְבַר־יהוה אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה; כִּי־אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ׃
5 וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט־נָא הַשָּׁמַיְמָה, וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים, אִם־תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ׃
6 וְהֶאֱמִן בַּיהוה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה׃
7 וַיֹּאמֶר אֵלָיו; אֲנִי יהוה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָתֶת לְךָ אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ׃
8 וַיֹּאמַר; אֲדֹנָי יֱהוִה, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה׃
9 וַיֹּאמֶר אֵלָיו, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ; וְתֹר וְגוֹזָל׃
10 וַיִּקַּח־לוֹ אֶת־כָּל־אֵלֶּה, וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ, וַיִּתֵּן אִישׁ־בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ; וְאֶת־הַצִפֹּר לֹא בָתָר׃ 11 וַיֵּרגֶיד הָעַיִט עַל־הַפְּגָרִים; וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם׃ 12 וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל־אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו׃ 13 וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי־גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ, בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם; אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה׃ 14 וְגַם אֶת־הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל׃ 15 וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל־אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם; תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה׃ 16 וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה; כִּי לֹא־שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד־הֵנָּה׃
17 וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, וַעֲלָטָה הָיָה; וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ, אֲשֶׁר עָבַר, בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה׃ 18 בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת יהוה אֶת־אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר; לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד־הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר־פְּרָת׃ 19 אֶת־הַקֵּינִי וְאֶת־הַקְּנִזִּי, וְאֵת הַקַּדְמֹנִי׃ 20 וְאֶת־הַחִתִּי וְאֶת־הַפְּרִזִּי וְאֶת־הָרְפָאִים׃ 21 וְאֶת־הָאֱמֹרִי וְאֶת־הַכְּנַעֲנִי, וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת־הַיְבוּסִי׃ {ס}
ההבטחה
1 לאחר מכן התגלה ה' לאברם בחזון ואמר לו: "אל תפחד אברם, אני אגן עליך ואתן לך שכר רב".
2 אבל אברם השיב: "אדונָי ה', מה תיתן לי?! אין לי ילדים ומי שיִרש אותי הוא עבדי שנולד בביתי, דַמֶשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. 3 הרי לא נתת לי בן, ומי שנולד בביתי יהיה היורש שלי".
4 "לא הוא יִרש אותך", אמר לו ה', "אלא מי שיֵצא מגופך יִרש אותך".
5 ה' הוציא את אברם החוצה ואמר: "הבט אל השמים וספוֹר את הכוכבים. צאצאיך יהיו רבים כמו כוכבי השמים".
6 אברם האמין בה', וה' החשיב לו את אמונתו לצדקה.
7 ה' אמר לאברם: "אני ה' אשר הוציא אותך מאוּר כַּשׂדִים כדי לתת לך את הארץ הזאת שתהיה שלך".
8 "אדוני ה', איך אדע שהיא תהיה שלי?", שאל אברם.
9 אלוהים השיב לו: "קח עֶגלה בת שלוש, עז בת שלוש, אַיִל בן שלוש, תור וגוזל יונים".
10 אברם לקח את כל אלה, שחט ובִיתֵר כל אחד מהם באמצע ושם את שני הבְּתָרים זה מול זה. רק את הציפורים לא ביתר. 11 עופות טרף ירדו אל פגרי החיות אך אברם גירש אותם. 12 כשהחלה השמש לשקוע, נרדם אברם. חושך גדול ופחד נורא נפלו עליו. 13 אלוהים אמר לאברם: "דע לך שצאצאיך יהיו זרים באֶרץ שאינה שלהם, שם ישעבדו ויענו אותם במשך ארבע מאות שנה. 14 את העם שישעבד אותם אעניש, ואחרי כן הם יֵצאו משם עם רכוש רב. 15 אשר לך, תמות ותיקבר כשתהיה זקן מאוד. 16 צאצאיך יחזרו לכאן בדור רביעי כי רק אז יגיעו חטאי האֱמוֹרִים לגבול".
17 לאחר ששקעה השמש ונפלה חשיכה גדולה, עברו בין הבתרים סיר שהעלה עשן ולפיד אש. 18 באותו יום כרת ה' ברית עם אברם והבטיח: "לצאצאיך אתן את הארץ הזאת, מנהר מצריים עד הנהר הגדול, נהר פרת, 19 ארץ הקֵינִים, הקְנִיזִים, הקַדְמוֹנִים, 20 החִיתִים, הפְּרִיזִים, 21האֱמוֹרִים, הכְּנַעֲנִים, הגִרְגָשִׁים והיְבוּסִים.