תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק מח

1 וַיְהִי, אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף, הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה; וַיִּקַּח אֶת־שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ, אֶת־מְנַשֶּׁה וְאֶת־אֶפְרָיִם׃
2 וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ; וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל, וַיֵּשֶׁב עַל־הַמִּטָּה׃
3 וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־יוֹסֵף, אֵל שַׁדַּי נִרְאָה־אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיְבָרֶךְ אֹתִי׃ 4 וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ, וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים; וְנָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם׃ 5 וְעַתָּה שְׁנֵי־בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד־בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי־הֵם; אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ־לִי׃ 6 וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר־הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ; עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם׃ 7 וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת־אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם׃
8 וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־בְּנֵי יוֹסֵף; וַיֹּאמֶר מִי־אֵלֶּה׃
9 וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אָבִיו, בָּנַי הֵם, אֲשֶׁר־נָתַן־לִי אֱלֹהִים בָּזֶה;
וַיֹּאמַר קָחֶם־נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם׃
10 וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת; וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו, וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם׃
11 וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל־יוֹסֵף, רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי; וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת־זַרְעֶךָ׃
12 וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו; וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה׃ 13 וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת־שְׁנֵיהֶם, אֶת־אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל, וְאֶת־מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל; וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו׃ 14 וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת־יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל־רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת־שְׂמֹאלוֹ עַל־רֹאשׁ מְנַשֶּׁה; שִׂכֵּל אֶת־יָדָיו, כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר׃ 15 וַיְבָרֶךְ אֶת־יוֹסֵף וַיֹּאמַר; הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק, הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי, מֵעוֹדִי עַד־הַיּוֹם הַזֶּה׃ 16 הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל־רָע, יְבָרֵךְ אֶת־הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק; וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃
17 וַיַּרְא יוֹסֵף, כִּי־יָשִׁית אָבִיו יַד־יְמִינוֹ עַל־רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרגַיע בְּעֵינָיו; וַיִּתְמֹךְ יַד־אָבִיו, לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ־אֶפְרַיִם עַל־רֹאשׁ מְנַשֶּׁה׃ 18 וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אָבִיו לֹא־כֵן אָבִי; כִּי־זֶה הַבְּכֹר, שִׂים יְמִינְךָ עַל־רֹאשׁוֹ׃ 19 וַיְמָאֵן אָבִיו,
וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי, גַּם־הוּא יִהְיֶה־לְּעָם וְגַם־הוּא יִגְדָּל; וְאוּלָם, אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא־הַגּוֹיִם׃
20 וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר, בְּךָ, יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים, כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה; וַיָּשֶׂם אֶת־אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה׃
21 וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל־יוֹסֵף, הִנֵּה אָנֹכִי מֵת; וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם, וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם, אֶל־אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם׃ 22 וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל־אַחֶיךָ; אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי׃ {פ}
יעקב מברך את בני יוסף
1 לאחר זמן מה נֶאמר ליוסף: "אביך חולה". יוסף לקח אתו את שני בניו, את מנשה ואת אפרים.
2 "בנך יוסף בא אליך", נמסר לישראל. ישראל התחזק והתיישב במיטתו.
3 יעקב אמר ליוסף: "אֵל שַׁדַי נִראה אליי בלוז שבכנען, בירך אותי 4 ואמר לי, 'ארבה אותך, וצאצאיך יהיו לשבטים רבים. את הארץ הזאת אתן לך ולצאצאיך לעולם'. 5 שני בניך, שנולדו לך במצריים לפני בואי, יהיו מעתה לבניי. מנשה ואפרים יהיו שלי כשם שראובן ושמעון שלי הם. 6 הבנים שנולדו ך אחריהם יהיו שלך. הם יקַראו על שם אפרים ומנשה ויקבלו אתם חלק בארץ שיתן להם אלוהים. 7 כשבאתי מפדן לכנען מתה רחל בדרך, במרחק מה מאֶפרָת (בית לחם). קברתי אותה שם, בדרך לאפרת".
8 אז ראה ישראל את בני יוסף ושאל: "מי אלה?".
9 "אלה הבנים שנתן לי אלוהים במצריים", ענה יוסף לאביו.
"קָרב אותם אליי בבקשה ואברך אותם", ביקש האב.
10 ישראל היה כל כך זקן שלא יכול לראות. יוסף קירב את הבנים אל אביו, וישראל נשק להם וחיבק אותם.
11 "לא תיארתי לעצמי שאראה שוב את פניך", אמר ישראל ליוסף, "אבל אלוהים איפשר לי לראות אפילו את בניך".
12 יוסף לקח את בניו מבין ברכי ישראל והשתחווה על פניו ארצה. 13 אחר כך לקח יוסף את שני הבנים, את אפרים העמיד לימינו ולשמאל ישראל, ואת מנשה לשמאלו ולימין ישראל, וניגש לאביו. 14 אבל ישראל שם את יד ימינו על ראש אפרים הצעיר, ואת יד שמאל הצליב ושם על מנשה הבכור. 15 ישראל בירך את יוסף ואמר: "האלוהים שלפניו התהלכו אברהם ויצחק אבותיי, שדאג לי כל חיי עד היום, 16 המלאך שהציל אותי מכל רע, יברך את הנערים. הם יִקַראו על שמי ועל שם אבותיי אברהם ויצחק, ויתרבו מאוד בארץ".
17 יוסף ראה שאביו שם את יד ימינו על ראש אפרים והדבר לא מצא חן בעיניו. הוא אחז ביד אביו כדי להעביר אותה מראש אפרים לראש מנשה 18 ואמר: "לא אבי, זה הבכור! שים את יד ימינך על ראשו", 19 אבל האב סירב.
"אני יודע בני, אני יודע, גם הוא יהיה לשבט וגם הוא יהיה מכובד. אבל אחיו הצעיר יהיה מכובד ממנו ויהיה לַגָדול שבשבטים".
20 ביום ההוא בירך אותם ישראל ואמר: "כשאדם מישראל ירצה לברך אדם אחר הוא יאמר, 'יעשה לך אלוהים כפי שעשה לאפרים ולמנשה!' ". ישראל הזכיר את אפרים לפני מנשה.
21 "בקרוב אמות", אמר ישראל ליוסף. "אלוהים יהיה אִתכם ויחזיר אֶתכם לארץ אבותיכם. 22 אני נותן לך את שְׁכֶם שלקחתי במלחמה עם האֱמוֹרים. זהו חלק אחד יותר ממה שקיבלו אחיך".