תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק לז

1 וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו; בְּאֶרֶץ כְּנָעַן׃ 2 אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן־שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת־אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר, אֶת־בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת־בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת־דִּבָּתָם רָעָה אֶל־אֲבִיהֶם׃ 3 וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת־יוֹסֵף מִכָּל־בָּנָיו, כִּי־בֶן־זְקֻנִים הוּא לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים׃ 4 וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי־אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל־אֶחָיו, וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם׃
5 וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ׃
6 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם; שִׁמְעוּ־נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי׃ 7 וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם־נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי׃
8 וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם־מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל־חֲלֹמֹתָיו וְעַל־דְּבָרָיו׃
9 וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ, וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי׃
10 וַיְסַפֵּר אֶל־אָבִיו וְאֶל־אֶחָיו, וַיִּגְעַר־בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ, מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ; הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה׃
11 וַיְקַנְאוּ־בוֹ אֶחָיו; וְאָבִיו שָׁמַר אֶת־הַדָּבָר׃

12 וַיֵּלְכוּ אֶחָיו; לִרְעוֹת אֶת־צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם׃ 13 וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל־יוֹסֵף, הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם, לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם;
וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי׃
14 וַיֹּאמֶר לוֹ, לֶךְ־נָא רְאֵה אֶת־שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת־שְׁלוֹם הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר;
וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן, וַיָּבֹא שְׁכֶמָה׃ 15 וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה; וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה־תְּבַקֵּשׁ׃
16 וַיֹּאמֶר אֶת־אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ; הַגִּידָה־נָּא לִי, אֵיפֹה הֵם רֹעִים׃
17 וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה, כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים, נֵלְכָה דֹּתָיְנָה; וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו, וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן׃
18 וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק; וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ׃ 19 וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו; הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא׃ 20 וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה מַה־יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו׃
21 וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן, וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם; וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ׃ 22 וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם, הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ, אֶל־הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל־תִּשְׁלְחוּ־בוֹ; לְמַעַן, הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ אֶל־אָבִיו׃
23 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר־בָּא יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו; וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת־יוֹסֵף אֶת־כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת־כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו׃ 24 וַיִּקָּחֻהוּ, וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם׃ 25 וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל־לֶחֶם, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים, בָּאָה מִגִּלְעָד; וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים, נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט, הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה׃
26 וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל־אֶחָיו; מַה־בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת־אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ אֶת־דָּמוֹ׃ 27 לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְיָדֵנוּ אַל־תְּהִי־בוֹ, כִּי־אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא;
וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו׃ 28 וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת־יוֹסֵף מִן־הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת־יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף; וַיָּבִיאוּ אֶת־יוֹסֵף מִצְרָיְמָה׃
29 וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל־הַבּוֹר, וְהִנֵּה אֵין־יוֹסֵף בַּבּוֹר; וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו׃ 30 וַיָּשָׁב אֶל־אֶחָיו וַיֹּאמַר; הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ, וַאֲנִי אָנָה אֲנִי־בָא׃ 31 וַיִּקְחוּ אֶת־כְּתֹנֶת יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת־הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם׃ 32 וַיְשַׁלְּחוּ אֶת־כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל־אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ; הַכֶּר־נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם־לֹא׃ 33 וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף׃ 34 וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל־בְּנוֹ יָמִים רַבִּים׃ 35 וַיָּקֻמוּ כָל־בָּנָיו וְכָל־בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, וַיֹּאמֶר כִּי־אֵרֵד אֶל־בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה; וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו׃
36 וְהַמְּדָנִים, מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל־מִצְרָיִם; לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה, שַׂר הַטַּבָּחִים׃ {פ}
חלומות יוסף
1 יעקב התיישב בארץ כנען שאביו התגורר בה. 2 אלה קורות יעקב: יוסף היה בן שבע עשרה כשרעה את הצאן עם אֶחיו, בני בִּלהה וזִלפה נשות אביו. הוא סיפר לאביו דברים רעים על אֶחיו. 3 ישראל אהב את יוסף יותר מאשר את בניו האחרים כי היה זקן כשנולד יוסף. הוא עשה ליוסף כתונת פסים. 4 אחֵי יוסף ראו שאביהם אוהב את יוסף יותר מכל אֶחיו. משום כך שנאו אותו ולא יכלו לדבר אליו בלי לכעוס.
5 יוסף חלם וסיפר את חלומו לאֶחיו. הם שנאו אותו בשל כך עוד יותר.
6 "שִמעו מה חלמתי", אמר להם. 7 "היינו בשדה וקשרנו שיבולים לאלומות. לפתע נעמדה האלומה שלי, וכל האלומות האחרות הסתדרו סביבה והשתחוו לה".
8 "האמנם אתה תמלוך עלינו? האם תמשול בנו?", שאלו אֶחיו ושנאו אותו עוד יותר בגלל חלומותיו ובגלל הדברים שאמר.
9 יוסף חלם חלום נוסף וגם אותו סיפר לאֶחיו: "חלמתי עוד חלום. הפעם ראיתי את השמש, את הירח ואת אחד עשר הכוכבים משתחווים לי".
10 לאחר שסיפר זאת לאביו ולאֶחיו גער בו האב ואמר: "מה החלום הזה שחלמת?! האם באמת אני, אמך ואחֶיך נבוא להשתחוות לפניך ארצה?".
11 האחים קינאו ביוסף, אך אביו זכר את הדברים בלבו.
האחים מוכרים את יוסף
12 אחֵי יוסף הלכו לרעות את צאן אביהם בשכם. 13 "אחיך רועים בשכם", אמר ישראל ליוסף. "אשלח אותך אליהם".
"כן, אבי", אמר יוסף.
14 "לך בבקשה וראה מה שלום אחֶיך ומה שלום הצאן, וחזור לספר לי", אמר ישראל.
יוסף יצא מעמק חברון והגיע לשכם, שם חיפש את אֶחיו בשדה. 15 ראה אותו איש אחד מסתובב בשדה ושאל: "מה אתה מחפש?".
16 "אני מחפש את אחיי. אמור לי בבקשה, איפה הם רועים?", אמר יוסף.
17 "הם הלכו מכאן. שמעתי אותם אומרים: 'בואו נלך לדותן'," אמר האיש.
18 האחים ראו אותו מרחוק ולפני שהתקרב תכננו להרוג אותו. 19 "הנה בא החולֵם הזה", אמרו איש לאחִיו. 20 "בואו נהרוג אותו, נשליך את גופתו לאחד הבורות ונאמר שחיה רעה טרפה אותו. אז נראה אם חלומותיו יתגשמו!"
21 ראובן שמע את אֶחיו והחליט להציל את יוסף. "לא נהרוג אותו", חשב, ואמר להם: 22 "אל תרצחו! השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר, אבל אל תפגעו בו". כך התכוון להציל את יוסף מאֶחיו ולהחזיר אותו לאביו.
23 כאשר הגיע יוסף לאֶחיו, הם פשטו מעליו את כתונת הפסים שלבש 24 והשליכו אותו לבור ריק ממים. 25 אחר כך ישבו לאכול. לפתע ראו שיירת ישמעאלים בדרך מגִלעד למצריים. הגמלים נשאו בְּשָׂמים וצמחי מרפא.

26 "מה נרוויח מכך שנהרוג את אחינו ונסתיר את העובדה שרצחנו אותו?", אמר יהודה לאֶחיו. 27 "בואו נמכור אותו לישמעאלים ולא נפגע בו – הוא הרי אחינו ובן משפחתנו". האחים הסכימו. 28 כשהתקרבו הסוחרים המִדיָינים, העלו האחים את יוסף מהבור ומכרו להם אותו בעשרים שקלי כסף [עשרים שקלי כסף – כמאתיים גרם]. הסוחרים הביאו את יוסף למצריים.
29 בינתיים חזר ראובן אל הבור, והנה יוסף איננו! ראובן קרע את בגדיו, 30 חזר אל אֶחיו ואמר: "הילד איננו! מה אעשה?". 31 האחים שחטו תיִש, טבלו את כתונת יוסף בדמו, 32 ושלחו אותה אל אביהם עם הודעה: "מצאנו את זה. אמור לנו אם זו כתונת בנך או לא". 33 יעקב זיהה את הכותונת וקרא: "זו כתונת בני! חיה רעה אכלה אותו. יוסף ודאי נטרף!". 34 יעקב קרע את בגדיו, לבש בגדי אבל והתאבל על בנו ימים רבים. 35 כל בניו ובנותיו ניסו לנחם אותו, אך הוא סירב להתנחם. "אתאבל על בני עד שאמות", אמר יעקב והמשיך לבכות על מות בנו.
36כשהגיעו המִדיינים למצריים מכרו את יוסף לפוֹטִיפַר, מפקד משמר פַּרְעֹה.