תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק כב

1 וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת־אַבְרָהָם;
וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם
וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃
2 וַיֹּאמֶר קַח־נָא אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידְךָ אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ אֶת־יִצְחָק, וְלֶךְ־לְךָ, אֶל־אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ׃
3 וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת־שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־אָמַר־לוֹ הָאֱלֹהִים׃ 4 בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־הַמָּקוֹם מֵרָחֹק׃ 5 וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל־נְעָרָיו, שְׁבוּ־לָכֶם פֹּה עִם־הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר, נֵלְכָה עַד־כֹּה; וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם׃
6 וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת־עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל־יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, אֶת־הָאֵשׁ וְאֶת־הַמַּאֲכֶלֶת; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׃
7 וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל־אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי,
וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי;
וַיֹּאמֶר, הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה׃
8 וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֱלֹהִים יִרְאֶה־לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי;
וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׃ 9 וַיָּבֹאוּ, אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר־לוֹ הָאֱלֹהִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת־הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת־הָעֵצִים; וַיַּעֲקֹד אֶת־יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל־הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים׃ 10 וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת־יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת־הַמַּאֲכֶלֶת; לִשְׁחֹט אֶת־בְּנוֹ׃
11 וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יהוה מִן־הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם;
וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃
12 וַיֹּאמֶר, אַל־תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל־הַנַּעַר, וְאַל־תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה; כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי־יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידְךָ מִמֶּנִּי׃
13 וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת־עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה־אַיִל, אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת־הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ׃ 14 וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא יהוה יִרְאֶה; אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר יהוה יֵרָאֶה׃
15 וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יהוה אֶל־אַבְרָהָם; שֵׁנִית מִן־הַשָּׁמָיִם׃ 16 וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם־יהוה; כִּי, יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידֶךָ׃ 17 כִּי־בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת־זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ^ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו׃ 18 וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ; עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי׃
19 וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל־נְעָרָיו, וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל־בְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע׃ {פ}

20 וַיְהִי, אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר; הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם־הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ׃
21 אֶת־עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת־בּוּז אָחִיו; וְאֶת־קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם׃ 22 וְאֶת־כֶּשֶׂד וְאֶת־חֲזוֹ, וְאֶת־פִּלְדָּשׁ וְאֶת־יִדְלָף; וְאֵת בְּתוּאֵל׃


23 וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת־רִבְקָה;
שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה, לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם׃
24 וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה; וַתֵּלֶד גַּם־הִוא אֶת־טֶבַח וְאֶת־גַּחַם, וְאֶת־תַּחַשׁ וְאֶת־מַעֲכָה׃ {ס}
עקידת יצחק
1 אחרי הדברים האלה ניסה אלוהים את אברהם.
"אברהם!", קרא לו.
"כן אדוני", השיב אברהם.
2 "קח את בנך, את יחידך שאתה אוהב, את יצחק, לך לאזור הר המוֹרִיָה והעלה אותו שם כקרבן על אחד ההרים שאומַר לך".
3 אברהם קם השכם בבוקר, שם אוכף על חמורו, לקח אתו שניים מעבדיו ואת יצחק בנו, חתך עצים לקרבן והלך אל המקום שאמר לו אלוהים. 4 ביום השלישי ראה את המקום מרחוק. 5 "שבו לכם פה עם החמור", אמר לעבדיו. "אני והנער נלך לשם ואחרי שנשתחווה נחזור אליכם".
6 אברהם העמיס על יצחק בנו את העצים לקרבן, לקח את הגחלים ואת הסכין, והשניים הלכו יחד.
7 "אבי!" פנה יצחק לאביו.
"כן, בני".
"הנה הגחלים והעצים, אבל איפה השה לקרבן?".
8 "אלוהים יספק לעצמו שה לקרבן, בני", השיב אברהם.
השניים המשיכו ללכת. 9 כשהגיעו למקום שאמר אלוהים לאברהם, בנה אברהם מזבח, ערך עליו את העצים, קשר את יצחק והניח אותו על המזבח, מעל העצים. 10 אחר כך הושיט את ידו ולקח את הסכין כדי לשחוט את בנו.
11 "אברהם! אברהם!", קרא אליו מלאך ה' משמים.
"כן", אמר אברהם.
12 "אל תפגע בנער ואל תעשה לו דבר! עכשיו אני יודע שאתה מכבד את אלוהים. אפילו את בנך, את יחידך, לא נמנעת מלתת לי".
13 לפתע ראה אברהם אַיִל שקרניו אחוזות בסבך. הוא לקח את האיל והעלה אותו כקרבן בִּמקום בנו. 14 אברהם קרא למקום ההוא ה' יִרְאֶה. לכן נֶאמר עד היום על המקום הזה: "בְּהר ה' יֵרָאֶה".
15 מלאך ה' קרא שנית לאברהם משמים: 16 " 'אני נשבע בי', אומר ה', 'שכיוון שעשית את מה שעשית ולא נמנעת מלתת לי את בנך, את יחידך, 17 אברך את צאצאיך וארבה אותם עד שיהיו כמספר כוכבי השמים וכמספר גרגרי החול שעל שפת הים. צאצאיך יכבשו את ערי אויביהם 18 ויהיו ברכה לכל עמי העולם כי שמעת בקולי' ".
19 אברהם חזר אל עבדיו ויחד הלכו לבאר שבע, שם התיישב.
בני נחור (פסוקים 24-20)
20 אחרי הדברים האלה נֶאמר לאברהם: "מִלְכָּה ילדה בנים לנחור אחיך":
עוּץ הבכור בּוּז קְמוּאֵל (הָאֲרָמִים) כֶּשֶׂד חֲזוֹ פִּלְדָשׁ יִדְלָף בְּתוּאֵל;
ובתואל הוא אבי רִבְקָה.
את שמונת הבנים האלה ילדה מִלכה לנחור אחי אברהם.
ורְאוּמָה פילגשו ילדה:
טֶבַח גַחַם תַחַשׁ מַעֲכָה