תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק לב

1 וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר, וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם; וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ׃ 2 וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ; וַיִּפְגְּעוּ־בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים׃ 3 וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם, מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה; וַיִּקְרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם׃ {פ}

4 וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל־עֵשָׂו אָחִיו; אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם׃ 5 וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו; כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם־לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד־עָתָּה׃ 6 וַיְהִי־לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא־חֵן בְּעֵינֶיךָ׃
7 וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים, אֶל־יַעֲקֹב לֵאמֹר; בָּאנוּ אֶל־אָחִיךָ אֶל־עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע־מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ׃
8 וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ; וַיַּחַץ אֶת־הָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ, וְאֶת־הַצֹּאן וְאֶת־הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת׃ 9 וַיֹּאמֶר אִם־יָבוֹא עֵשָׂו אֶל־הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ; וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה׃ 10 וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם, וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק; יהוה הָאֹמֵר אֵלַי, שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ׃ 11 קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל־הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת־עַבְדֶּךָ; כִּי בְמַקְלִי, עָבַרְתִּי אֶת־הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת׃ 12 הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו; כִּי־יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ, פֶּן־יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל־בָּנִים׃ 13 וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ; וְשַׂמְתִּי אֶת־זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא־יִסָּפֵר מֵרֹב׃
14 וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא; וַיִּקַּח מִן־הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו׃ 15 עִזִּים מָאתַיִם, וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים; רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים׃ 16 גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים; פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים, וַעְיָרִם עֲשָׂרָה׃ 17 וַיִּתֵּן בְּיַד־עֲבָדָיו, עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ; וַיֹּאמֶר אֶל־עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ, בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר׃ 18 וַיְצַו אֶת־הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר; כִּי יִפְגָּשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי, וִשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר, לְמִי־אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ, וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ׃ 19 וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב, מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו; וְהִנֵּה גַם־הוּא אַחֲרֵינוּ׃ 20 וַיְצַו גַּם אֶת־הַשֵּׁנִי, גַּם אֶת־הַשְּׁלִישִׁי, גַּם אֶת־כָּל־הַהֹלְכִים, אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר; כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל־עֵשָׂו, בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ׃ 21 וַאֲמַרְתֶּם גַּם, הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ; כִּי־אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו, בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי, וְאַחֲרֵי־כֵן אֶרְאֶה פָנָיו, אוּלַי יִשָּׂא פָנָי׃
22 וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל־פָּנָיו; וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה־הַהוּא בַּמַּחֲנֶה׃


23 וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא, וַיִּקַּח אֶת־שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת־שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו, וְאֶת־אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו; וַיַּעֲבֹר, אֵת מַעֲבַר יַבֹּק׃ 24 וַיִּקָּחֵם, וַיַּעֲבִרֵם אֶת־הַנָּחַל; וַיַּעֲבֵר אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ׃ 25 וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר׃ 26 וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע בְּכַף־יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף־יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ׃
27 וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר;
וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם־בֵּרַכְתָּנִי׃
28 וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה־שְּׁמֶךָ;
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב׃
29 וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם־יִשְׂרָאֵל; כִּי־שָׂרִיתָ עִם־אֱלֹהִים וְעִם־אֲנָשִׁים וַתּוּכָל׃
30 וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר הַגִּידָה־נָּא שְׁמֶךָ,
וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי; וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם׃
31 וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל; כִּי־רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל־פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי׃ 32 וַיִּזְרַח־לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת־פְּנוּאֵל; וְהוּא צֹלֵעַ עַל־יְרֵכוֹ׃ 33 עַל־כֵּן לֹא־יֹאכְלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־גִּיד הַנָּשֶׁה, אֲשֶׁר עַל־כַּף הַיָּרֵךְ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה; כִּי נָגַע בְּכַף־יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּגִיד הַנָּשֶׁה׃
1 לבן קם בבוקר, נשק לנכדיו ולבנותיו, בירך אותם וחזר לביתו. 2גם יעקב יצא לדרכו. בדרך פגשו אותו מלאכי אלוהים. 3 כאשר ראה אותם אמר: "זה מחנה אלוהים!", לכן קרא למקום מַחֲנָיִים.
הכנות לפגישה עם עשיו
4 יעקב שלח שליחים לשֵׂעִיר (שְׂדֵה אֱדוֹם), אל עשיו אחיו, 5 וציווה עליהם לומר לעשיו: "אני יעקב עבדך. עד עכשיו גרתי אצל לבן. 6 במשך הזמן צברתי שוורים וחמורים, צאן, עבדים ושפחות. שלחתי לספר לך אדונִי על כך כדי למצוא חן בעיניך".
7 השליחים שבו אל יעקב ואמרו: "באנו אל עשיו אחיך וראינו שהוא יוצא לקראתך עם ארבע מאות איש".
8 יעקב נבהל והצטער מאוד. הוא חילק לשני מחנות את כל האנשים שהיו אתו ואת כל הצאן, הבקר והגמלים. 9 "אם ישמיד עשיו את המחנה האחד", אמר יעקב, "יִנצל המחנה השני". 10 לאחר מכן התפלל: "אלוהי אברהם סבי ואלוהי יצחק אבי, ה' שאמר לי: 'שוב לארצך ולמולדתך ואיטיב אתך'. 11 איני ראוי לכל הברכות ולנאמנות שלך כלפי עבדך. כשעברתי את הירדן הזה היה לי רק מקל, ועכשיו יש לי שני מחנות. 12 בבקשה, הצל אותי מפני אחי עשיו! אני פוחד שהוא יהרוג אותי, את נשותיי ואת בניי. 13 אתה הרי הבטחת: 'איטיב אתך, וצאצאיך יהיו רבים כחול הים שאי אפשר לספור אותו'."
14 יעקב נשאר ללון במקום באותו לילה. הוא הכין מתנה לעשיו מכל מה שהיה לו: 15 מאתיים עזים, עשרים תיישים, מאתיים רְחֵלִים ומאתיים אֵילים, 16 שלושים נָאקות מיניקות והבְּכָרים שלהן, ארבעים פרות ועשרה פרים, עשרים אתונות ועשרה עֲיָירים. 17 יעקב מסר אותם לעבדיו, כל עדר בנפרד, ואמר לעבדים: "לכו לפניי והשאירו רווח בין עדר לעדר". 18 על העבד הראשון ציווה: "כשתפגוש את עשיו והוא ישאל אותך, 'למי אתה שייך? לאן אתה הולך, ושל מי הבהמות האלה?', 19 כך תענה, 'אני שייך ליעקב וזאת מתנה שנשלחה לעשיו אדונִי. הנה יעקב עצמו בא אחרינו'." 20 גם על העבד השני והשלישי ועל כל העבדים שהלכו עם העדרים ציווה יעקב: "כך תאמרו גם אתם לעשיו כשתפגשו אותו. 21 אִמרו לו גם, 'עבדך יעקב בא אחרינו כי אמר, "אשלח קודם מתנות כדי לפייס אותו, וכשאפגוש אותו אולי ישמח לראות אותי" '."
22 העדרים יצאו לפני יעקב והוא נשאר ללון בלילה ההוא במחנה.
יעקב הופך לישראל
23 בלילה קם יעקב, לקח את שתי נשותיו, את שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו ועבר את מעבר יַבּוֹק. 24 אחר כך העביר גם את רכושו אל מעבר לנחל. 25 כשנשאר לבד נאבק אתו איש אחד עד שהאיר הבוקר. 26 כשראה האיש שאינו מצליח לגבור על יעקב, הוא נגע ביֶרֶךְ יעקב תוך כדי מאבק ונקע אותה.
27 "תן לי ללכת כי כבר האיר הבוקר", אמר האיש.
"לא אתן לך ללכת עד שתברך אותי", השיב יעקב.
28 "מה שִמך?".
"יעקב".
29 "שמך לא יהיה עוד יעקב אלא יִשְׂרָאֵל כי שָׂרִיתָ [נאבקתָ] עם אלוהים ועם אנשים וניצחתָ", אמר האיש.
30 "אמור לי מה שמך", ביקש יעקב.
"למה אתה שואל לשמי?", שאל האיש ובירך את יעקב.
31 יעקב קרא למקום פְּנִיאֵל כי אמר: "ראיתי את אלוהים פנים אל פנים וניצלתי". 32 השמש זרחה כאשר עזב יעקב את פניאל והוא צולע ברגלו. 33 מאז ועד היום לא אוכלים בני ישראל את גִיד הַנָשֶׁה שביֶרך, כי שם פגע אלוהים ביעקב.