תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק מד

1 וַיְצַו אֶת־אֲשֶׁר עַל־בֵּיתוֹ לֵאמֹר, מַלֵּא אֶת־אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל, כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת; וְשִׂים כֶּסֶף־אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ׃ 2 וְאֶת־גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף, תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן, וְאֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ; וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר׃
3 הַבֹּקֶר אוֹר; וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ, הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם׃ 4 הֵם יָצְאוּ אֶת־הָעִיר לֹא הִרְחִיקוּ, וְיוֹסֵף אָמַר לַאֲשֶׁר עַל־בֵּיתוֹ, קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים; וְהִשַּׂגְתָּם וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה׃ 5 הֲלוֹא זֶה, אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ, וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ; הֲרֵעֹתֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם׃
6 וַיַּשִּׂגֵם; וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם, אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃
7 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה; חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ, מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה׃ 8 הֵן כֶּסֶף, אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ, הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן; וְאֵיךְ, נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ, כֶּסֶף אוֹ זָהָב׃ 9 אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת; וְגַם־אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים׃
10 וַיֹּאמֶר גַּם־עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן־הוּא; אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה־לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם׃
11 וַיְמַהֲרוּ, וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת־אַמְתַּחְתּוֹ אָרְצָה; וַיִּפְתְּחוּ אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ׃ 12 וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל, וּבַקָּטֹן כִּלָּה; וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ, בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן׃ 13 וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם; וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל־חֲמֹרוֹ, וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה׃
14 וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף, וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם; וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה׃
15 וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף, מָה־הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם; הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי־נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי׃
16 וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, מַה־נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה־נְּדַבֵּר וּמַה־נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת־עֲוֹן עֲבָדֶיךָ, הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם־אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר־נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ׃
17 וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי, מֵעֲשׂוֹת זֹאת; הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה־לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל־אֲבִיכֶם׃ {פ}
18 וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר־נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל־יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ; כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה׃ 19 אֲדֹנִי שָׁאַל, אֶת־עֲבָדָיו לֵאמֹר; הֲיֵשׁ־לָכֶם אָב אוֹ־אָח׃ 20 וַנֹּאמֶר אֶל־אֲדֹנִי, יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ׃ 21 וַתֹּאמֶר אֶל־עֲבָדֶיךָ, הוֹרִדֻהוּ אֵלָי; וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו׃ 22 וַנֹּאמֶר אֶל־אֲדֹנִי, לֹא־יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת־אָבִיו; וְעָזַב אֶת־אָבִיו וָמֵת׃ 23 וַתֹּאמֶר אֶל־עֲבָדֶיךָ, אִם־לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם; לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי׃ 24 וַיְהִי כִּי עָלִינוּ, אֶל־עַבְדְּךָ אָבִי; וַנַּגֶּד־לוֹ, אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי׃ 25 וַיֹּאמֶר אָבִינוּ; שֻׁבוּ שִׁבְרוּ־לָנוּ מְעַט־אֹכֶל׃ 26 וַנֹּאמֶר לֹא נוּכַל לָרֶדֶת; אִם־יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ וְיָרַדְנוּ, כִּי־לֹא נוּכַל, לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ, וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ׃ 27 וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ; אַתֶּם יְדַעְתֶּם, כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה־לִּי אִשְׁתִּי׃ 28 וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי, וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף; וְלֹא רְאִיתִיו עַד־הֵנָּה׃ 29 וּלְקַחְתֶּם גַּם־אֶת־זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן; וְהוֹרַדְתֶּם אֶת־שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה׃

30 וְעַתָּה, כְּבֹאִי אֶל־עַבְדְּךָ אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ; וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ׃ 31 וְהָיָה, כִּרְאוֹתוֹ כִּי־אֵין הַנַּעַר וָמֵת; וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה׃ 32 כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת־הַנַּעַר, מֵעִם אָבִי לֵאמֹר; אִם־לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל־הַיָּמִים׃ 33 וְעַתָּה, יֵשֶׁב־נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר, עֶבֶד לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר יַעַל עִם־אֶחָיו׃ 34 כִּי־אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל־אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי; פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת־אָבִי׃
הגביע האבוד
1 "מלא את שקי האנשים האלה באוכל ככל שיוכלו לשאת", ציווה יוסף על מנהל משק ביתו. "שים לכל אחד את כספו בפתח שקו. 2 קח את הגביע שלי, גביע הכסף, ושים אותו בשקו של האח הצעיר עם הכסף ששילם תמורת התבואה". האיש עשה את מה שאמר לו יוסף.
3 הבוקר האיר והאחים נשלחו לדרכם, הם וחמוריהם. 4 אך יצאו מהעיר, עוד לפני שהספיקו להתרחק, אמר יוסף למנהל משק ביתו: "צא ורדוף אחרי האנשים האלה! כאשר תשיג אותם אמור להם: 'למה השבתם לי רעה תחת טובה? 5 הלוא זה הגביע שאדוני שותה ממנו ובו הוא גם מנחש את העתיד. מעשה רע עשיתם!' ".
6 האיש השיג אותם ומסר להם את דברי יוסף.
7 "למה אדוני מדבר כך? עבדיך לא היו עושים דבר כזה!", אמרו האחים. 8 "הרי את הכסף שמצאנו בשקינו השבנו אליך מארץ כנען. מדוע נגנוב מבית אדונך כסף או זהב? 9 אם תמצא את הגביע בשקו של אחד מאתנו, הרוג אותו, ואנחנו נהיה עבדיך".
10 "כן", אמר האיש. "מי שאמצא אצלו את הגביע יהיה עבדי וכל האחרים יהיו פטורים מאשמה".
11 האחים הורידו את שקיהם ארצה, וכל אחד פתח את שקו. 12 האיש החל לחפש אצל האח המבוגר וסיים בצעיר. הגביע נמצא בשק של בנימין. 13 האחים קרעו את בגדיהם, העמיסו את השקים על החמורים ושבו העירה.
14 יהודה ואֶחיו באו אל בית יוסף. יוסף המתין שם, והם נפלו לפניו ארצה.
15 "מה עשיתם?!", שאל יוסף. "האם לא חשבתם שאיש כמוני יודע הכול?".
16 יהודה השיב: "מה נאמר לך, אדוני, ואיך נצטדק? אלוהים חשף את אשמת עבדיך. אנחנו עבדיך, גם אנחנו וגם זה שאצלו נמצא הגביע".
17 "חס וחלילה. לא אעשה מעשה כזה! האיש שאצלו נמצא הגביע, הוא יהיה עבדי, ואתם שובו בשלום אל אביכם".
18 יהודה ניגש ליוסף ואמר: "בבקשה אדוני, הרשה לי לומר לך דבר מה ואל תכעס על עבדך, כי אתה מכובד כמו פרעה. 19 אדוני שאל אותנו, 'האם יש לכם אב או אח?'. 20 'יש לנו אב זקן', ענינו, 'ואח צעיר שנולד לאבינו כשהיה זקן. אחיו מת והוא היחיד שנותר מאמו לאביו. האב אוהב אותו מאוד'. בתגובה ציווית על עבדיך, 21 'הביאו אותו אליי כדי שאראה אותו'. 22 השבנו לך שהנער לא יוכל לעזוב את אביו, כי אם יעזוב אותו, ימות האב. 23 'אם אחיכם הצעיר לא יבוא אִתכם, אל תופיעו שוב לפניי', אמרת לעבדיך. 24 ובכן, באנו אל אבי, אל עבדך", המשיך יהודה, "וסיפרנו לו מה אמר אדוני. 25 כאשר אמר לנו אבינו ללכת שוב להביא מעט אוכל, 26 אמרנו לו שלא נוכל ללכת. 'נרד רק אם אחינו הצעיר יבוא אתנו, כי לא נוכל להופיע בפני האיש בלי אחינו הצעיר'. 27 אבי השיב לנו, 'אתם יודעים שאשתי ילדה לי שני בנים. 28 האחד הלך ממני, ואני חושב שבוודאי נטרף, כי מאז ועד היום לא ראיתי אותו. 29 אם תיקחו ממני גם את השני ויקרה לו אסון, תגרמו לכך שאמות בעצב בזקנתי' ".
30 יהודה המשיך: "אם אבוא אל אבי בלי הנער שהוא כל כך קשור אליו, 31 יראה אבי שהנער איננו וימות בזקנתו מרוב צער, ועבדיך יהיו אשמים בכך. 32 קיבלתי מאבי את האחריות לשלום הנער כשאמרתי לאבי, 'אם לא אחזיר אליך את הנער, אהיה אשם כל חיי'. 33 ועכשיו, הרשה לי בבקשה להישאר אצלך בתור עבד במקום הנער, והוא ישוב עם אֶחיו 34 כדי שלא יקרה לאבי אסון, כי איך אוכל לחזור אל אבי בלי הנער?".