תנ"ך מבואר

ספר יחזקאל פרק מד

1 וַיָּשֶׁב אֹתִי, דֶּרֶךְ שַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ הַחִיצוֹן, הַפֹּנֶה קָדִים; וְהוּא סָגוּר׃ 2 וַיֹּאמֶר אֵלַי יהוה, הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ, וְאִישׁ לֹא־יָבֹא בוֹ, כִּי יהוה אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ; וְהָיָה סָגוּר׃ 3 אֶת־הַנָּשִׂיא, נָשִׂיא הוּא יֵשֶׁב־בּוֹ לאכול־ (לֶאֱכָל־) לֶחֶם לִפְנֵי יהוה; מִדֶּרֶךְ אֻלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא, וּמִדַּרְכּוֹ יֵצֵא׃
4 וַיְבִיאֵנִי דֶּרֶךְ־שַׁעַר הַצָּפוֹן אֶל־פְּנֵי הַבַּיִת, וָאֵרֶא וְהִנֵּה מָלֵא כְבוֹד־יהוה אֶת־בֵּית יהוה; וָאֶפֹּל אֶל־פָּנָי׃ 5 וַיֹּאמֶר אֵלַי יְהוָֹה, בֶּן־אָדָם שִׂים לִבְּךָ וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְּׁמָע, אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲנִי מְדַבֵּר אֹתָךְ, לְכָל־חֻקּוֹת בֵּית־יהוה וּלְכָל־תורתו (תּוֹרֹתָיו); וְשַׂמְתָּ לִבְּךָ לִמְבוֹא הַבַּיִת, בְּכֹל מוֹצָאֵי הַמִּקְדָּשׁ׃ 6 וְאָמַרְתָּ אֶל־מֶרִי אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה; רַב־לָכֶם מִכָּל־תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ 7 בַּהֲבִיאֲכֶם בְּנֵי־נֵכָר, עַרְלֵי־לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר, לִהְיוֹת בְּמִקְדָּשִׁי לְחַלְּלוֹ אֶת־בֵּיתִי; בְּהַקְרִיבְכֶם אֶת־לַחְמִי חֵלֶב וָדָם, וַיָּפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי, אֶל כָּל־תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם׃ 8 וְלֹא שְׁמַרְתֶּם מִשְׁמֶרֶת קָדָשָׁי; וַתְּשִׂימוּן, לְשֹׁמְרֵי מִשְׁמַרְתִּי בְּמִקְדָּשִׁי לָכֶם׃

9 כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, כָּל־בֶּן־נֵכָר, עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר, לֹא יָבוֹא אֶל־מִקְדָּשִׁי; לְכָל־בֶּן־נֵכָר, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 10 כִּי אִם־הַלְוִיִּם, אֲשֶׁר רָחֲקוּ מֵעָלַי, בִּתְעוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר תָּעוּ מֵעָלַי, אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם; וְנָשְׂאוּ עֲוֹנָם׃ 11 וְהָיוּ בְמִקְדָּשִׁי מְשָׁרְתִים, פְּקֻדּוֹת אֶל־שַׁעֲרֵי הַבַּיִת, וּמְשָׁרְתִים אֶת־הַבָּיִת; הֵמָּה יִשְׁחֲטוּ אֶת־הָעֹלָה וְאֶת־הַזֶּבַח לָעָם, וְהֵמָּה יַעַמְדוּ לִפְנֵיהֶם לְשָׁרְתָם׃ 12 יַעַן, אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ אוֹתָם לִפְנֵי גִלּוּלֵיהֶם, וְהָיוּ לְבֵית־יִשְׂרָאֵל לְמִכְשׁוֹל עָוֹן; עַל־כֵּן נָשָׂאתִי יָדִי עֲלֵיהֶם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, וְנָשְׂאוּ עֲוֹנָם׃ 13 וְלֹא־יִגְּשׁוּ אֵלַי לְכַהֵן לִי, וְלָגֶשֶׁת עַל־כָּל־קָדָשַׁי, אֶל־קָדְשֵׁי הַקְּדָשִׁים; וְנָשְׂאוּ כְּלִמָּתָם, וְתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ׃ 14 וְנָתַתִּי אוֹתָם, שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַבָּיִת; לְכֹל עֲבֹדָתוֹ, וּלְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה בּוֹ׃ {פ}
15 וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת־מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי, הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי; וְעָמְדוּ לְפָנַי, לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ 16 הֵמָּה יָבֹאוּ אֶל־מִקְדָּשִׁי, וְהֵמָּה יִקְרְבוּ אֶל־שֻׁלְחָנִי לְשָׁרְתֵנִי; וְשָׁמְרוּ אֶת־מִשְׁמַרְתִּי׃ 17 וְהָיָה, בְּבוֹאָם אֶל־שַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית, בִּגְדֵי פִשְׁתִּים יִלְבָּשׁוּ; וְלֹא־יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר, בְּשָׁרְתָם, בְּשַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית וָבָיְתָה׃ 18 פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל־רֹאשָׁם, וּמִכְנְסֵי פִשְׁתִּים, יִהְיוּ עַל־מָתְנֵיהֶם; לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע׃ 19 וּבְצֵאתָם אֶל־הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל־הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל־הָעָם, יִפְשְׁטוּ אֶת־בִּגְדֵיהֶם, אֲשֶׁר־הֵמָּה מְשָׁרְתִם בָּם, וְהִנִּיחוּ אוֹתָם בְּלִשְׁכֹת הַקֹּדֶשׁ; וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וְלֹא־יְקַדְּשׁוּ אֶת־הָעָם בְּבִגְדֵיהֶם׃ 20 וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ, וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ; כָּסוֹם יִכְסְמוּ אֶת־רָאשֵׁיהֶם׃ 21 וְיַיִן לֹא־יִשְׁתּוּ כָּל־כֹּהֵן; בְּבוֹאָם אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִית׃ 22 וְאַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה, לֹא־יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים; כִּי אִם־בְּתוּלֹת, מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה, מִכֹּהֵן יִקָּחוּ׃ 23 וְאֶת־עַמִּי יוֹרוּ, בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל; וּבֵין־טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִעֻם׃ 24 וְעַל־רִיב, הֵמָּה יַעַמְדוּ לשפט (לְמִשְׁפָּט), בְּמִשְׁפָּטַי ושפטהו (יִשְׁפְּטוּהוּ); וְאֶת־תּוֹרֹתַי וְאֶת־חֻקֹּתַי בְּכָל־מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ, וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי יְקַדֵּשׁוּ׃ 25 וְאֶל־מֵת אָדָם, לֹא יָבוֹא לְטָמְאָה; כִּי אִם־לְאָב וּלְאֵם וּלְבֵן וּלְבַת לְאָח, וּלְאָחוֹת אֲשֶׁר־לֹא־הָיְתָה לְאִישׁ יִטַּמָּאוּ׃ 26 וְאַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ; שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ־לוֹ׃ 27 וּבְיוֹם בֹּאוֹ אֶל־הַקֹּדֶשׁ אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִית לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, יַקְרִיב חַטָּאתוֹ; נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃


28 וְהָיְתָה לָהֶם לְנַחֲלָה, אֲנִי נַחֲלָתָם; וַאֲחֻזָּה, לֹא־תִתְּנוּ לָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל, אֲנִי אֲחֻזָּתָם׃ 29 הַמִּנְחָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם, הֵמָּה יֹאכְלוּם; וְכָל־חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לָהֶם יִהְיֶה׃ 30 וְרֵאשִׁית כָּל־בִּכּוּרֵי כֹל וְכָל־תְּרוּמַת כֹּל, מִכֹּל תְּרוּמוֹתֵיכֶם, לַכֹּהֲנִים יִהְיֶה; וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן, לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל־בֵּיתֶךָ׃ 31 כָּל־נְבֵלָה וּטְרֵפָה, מִן־הָעוֹף וּמִן־הַבְּהֵמָה; לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים׃ {פ}
השער הסגור והמשרתים במקדש
1 האיש החזיר אותי אל השער המזרחי שבחצר החיצונית של המקדש, והשער היה סגור. 2 ה' אמר לי: "השער הזה ישאר סגור. הוא לא יפתח ואיש לא יעבור דרכו כי ה' אלוהי ישראל עבר דרכו. הוא ישאר סגור. 3 רק למושל עצמו מותר לשבת לאכול שם מזון לפני ה'. הוא יכנס דרך אולם השער ויצא דרכו".
4 האיש הביא אותי דרך השער הצפוני אל חזית המקדש. הסתכלתי וראיתי שכבוד ה' מילא את בית ה', ונפלתי על פניי. 5 ה' אמר לי: "בן אדם, שים לב! ראה בעיניך ושמע באוזניך את כל מה שאני אומר לך בנוגע לכל חוקי בית ה' ולכל ההוראות בקשר אליו. שים לב לסדרי הכניסה אל המקדש והיציאה ממנו. 6 אמור למורדים, לעם ישראל, שכך אמר אדוני ה', 'די! הפסיקו את כל מעשיכם המתועבים, בני עם ישראל! 7 אתם מכניסים אל מקדשי בני עמים זרים שהם ערלים ושלבם ערל* [*מ"ד 7 לב ערל – לב קשה ואטום] וכך אתם מחללים את ביתי. כשאתם מקריבים את המזון שלי, את השומן והדם, אתם מפֵרים את בריתי בגלל מעשיכם המתועבים. 8 לא שֵירתם אותי במקדשי, נתתם לזרים לשרת אותי במקומכם' ".
9 כך אמר אדוני ה': "אסור לשום בן עם זר, ערל ושלבו ערל, לכל בן עם זר שחי בין בני ישראל, להיכנס למקדשי. 10 הלויים שהתרחקו ממני כשבני ישראל סטו ועזבו אותי לטובת האלילים הבזויים שלהם, יענשו. 11 הם ישרתו במקדשי. הם ישמרו על שערי המקדש וישרתו בו. הם ישחטו את קרבנות העולה והזבח עבור העם ויעמדו לשירותו. 12 כיוון ששירתו את עם ישראל לפני האלילים הבזויים שלהם וחטאם הכשיל את העם, נשבעתי שיענשו", אמר אדוני ה'. 13 "הם לא יתקרבו אליי לשרת אותי ככוהנים ולא יתקרבו אל כל הקרבנות המוקדשים לי ואל הקרבנות המוקדשים לי באופן מיוחד. הם יהיו מטרה לבוז בגלל המעשים המתועבים שעשו. 14 אפקיד אותם לשרת בכל עבודות המקדש, על כל מה שיש לעשות בו.
15 "אבל הכוהנים משבט לוי מצאצאי צדוק ששירתו אותי במקדש כאשר בני ישראל עזבו אותי, יכנסו למקדש כדי לשרת אותי. הם יעמדו לפניי ויקריבו לי שומן ודם", אמר אדוני ה'. 16 "הם יבואו אל מקדשי והם יתקרבו אל המזבח שלי כדי לשרת אותי. 17 כאשר יכנסו הכוהנים אל שערי החצר הפנימית עליהם ללבוש בגדי פשתן. אסור להם ללבוש צמר כשהם משרתים בשערי החצר הפנימית ופנימה מהם. 18 על ראשם יהיו כובעי פשתן ועל מותניהם מכנסי פשתן. אסור להם ללבוש בגד הגורם להזעה. 19 כאשר הם יוצאים אל החצר החיצונית, אל העם, עליהם לפשוט את הבגדים שבהם הם משרתים, להניח אותם בחדרי הקודש וללבוש בגדים אחרים כדי שלא יקדשו בבגדיהם את העם. 20 אסור להם לגלח את ראשם או לגדל שער ארוך. עליהם לגזוז את שער ראשם. 21 אסור לשום כוהן לשתות יין כשהוא נכנס אל החצר הפנימית. 22 אסור לכוהנים לשאת לאישה אלמנה או גרושה, עליהם לשאת בתולות מצאצאי עם ישראל. מותר להם לשאת אלמנה שהתאלמנה מכוהן. 23 הם יְלמדו את עמי להבדיל בין מה שקדוש לבין מה שאינו קדוש וינחו אותם להבחין בין טמא לטהור. 24 במקרה של ריב ישפטו הכוהנים. את ההוראות והחוקים שלי בנוגע לכל החגים שלי הם ישמרו, ואת השבתות שלי יקדשו. 25 אסור להם להתקרב אל גופת מת ולטמא את עצמם אלא אם המת הוא אב או אם שלהם, בן או בת, אח או אחות שעדיין אינה נשואה – רק במקרים אלה מותר לכוהן לטמא את עצמו. 26 אחרי שהוא מטהר את עצמו עליו לחכות שבעה ימים. 27 ביום שהוא נכנס אל הקודש, אל החצר הפנימית כדי לשרת בקודש, עליו להקריב קרבן על חטא", אמר אדוני ה'.
28 "הקרבנות יהיו הנחלה של הכוהנים. אני הנחלה שלהם. אל תיתנו להם נחלה בישראל, אני הנחלה שלהם. 29 הם יאכלו מהמִנחה ומהקרבנות על חטא ועל אשמה. כל דבר שייוחד לה' בישראל יהיה שלהם. 30 כל הביכורים הטובים ביותר וכל התרומות הטובות ביותר מכל התרומות שלכם יהיו של הכוהנים. את המובחר שבבצק שלכם תנו לכוהנים כדי שתהיה ברכה בבתיכם. 31 אסור לכוהנים לאכול שום בשר מבהמה או עוף שמתו מוות טבעי או נטרפו".