תנ"ך מבואר

ספר יחזקאל פרק יט

1 וְאַתָּה שָׂא קִינָה, אֶל־נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל׃
2 וְאָמַרְתָּ, מָה אִמְּךָ לְבִיָּא, בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה; בְּתוֹךְ כְּפִרִים רִבְּתָה גוּרֶיהָ׃
3 וַתַּעַל אֶחָד מִגֻּרֶיהָ כְּפִיר הָיָה; וַיִּלְמַד לִטְרָף־טֶרֶף אָדָם אָכָל׃
4 וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו גּוֹיִם בְּשַׁחְתָּם נִתְפָּשׂ; וַיְבִאֻהוּ בַחַחִים אֶל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃
5 וַתֵּרֶא כִּי נוֹחֲלָה, אָבְדָה תִּקְוָתָהּ; וַתִּקַּח אֶחָד מִגֻּרֶיהָ כְּפִיר שָׂמָתְהוּ׃
6 וַיִּתְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ־אֲרָיוֹת כְּפִיר הָיָה; וַיִּלְמַד לִטְרָף־טֶרֶף אָדָם אָכָל׃
7 וַיֵּדַע אַלְמְנוֹתָיו, וְעָרֵיהֶם הֶחֱרִיב; וַתֵּשַׁם אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ, מִקּוֹל שַׁאֲגָתוֹ׃
8 וַיִּתְּנוּ עָלָיו גּוֹיִם סָבִיב מִמְּדִינוֹת; וַיִּפְרְשׂוּ עָלָיו רִשְׁתָּם בְּשַׁחְתָּם נִתְפָּשׂ׃
9 וַיִּתְּנֻהוּ בַסּוּגַר בַּחַחִים, וַיְבִאֻהוּ אֶל־מֶלֶךְ בָּבֶל; יְבִאֻהוּ בַּמְּצֹדוֹת, לְמַעַן, לֹא־יִשָּׁמַע קוֹלוֹ עוֹד אֶל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל׃ {פ}
10 אִמְּךָ כַגֶּפֶן בְּדָמְךָ עַל־מַיִם שְׁתוּלָה; פֹּרִיָּה וַעֲנֵפָה, הָיְתָה מִמַּיִם רַבִּים׃
11 וַיִּהְיוּ־לָהּ מַטּוֹת עֹז, אֶל־שִׁבְטֵי מֹשְׁלִים, וַתִּגְבַּהּ קוֹמָתוֹ עַל־בֵּין עֲבֹתִים; וַיֵּרָא בְגָבְהוֹ, בְּרֹב דָּלִיֹּתָיו׃

12 וַתֻּתַּשׁ בְּחֵמָה לָאָרֶץ הֻשְׁלָכָה, וְרוּחַ הַקָּדִים הוֹבִישׁ פִּרְיָהּ; הִתְפָּרְקוּ וְיָבֵשׁוּ מַטֵּה עֻזָּהּ אֵשׁ אֲכָלָתְהוּ׃
13 וְעַתָּה שְׁתוּלָה בַמִּדְבָּר; בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצָמָא׃
14 וַתֵּצֵא אֵשׁ מִמַּטֵּה בַדֶּיהָ פִּרְיָהּ אָכָלָה, וְלֹא־הָיָה בָהּ מַטֵּה־עֹז שֵׁבֶט לִמְשׁוֹל; קִינָה הִיא וַתְּהִי לְקִינָה׃ {פ}
הלביאה
1 "ואתה, השמע שיר אֵבל על מושלי ישראל ואמור,
2 'איזו לביאה הייתה אמך! היא רבצה בין אריות, בין אריות צעירים גידלה את גוריה.
3 היא טיפחה את אחד מגוריה והוא היה לאריה צעיר, למד לטרוף טֶרף, אכל אדם.
4 העמים שמעו עליו. הוא נתפש במלכודת שלהם והובל למצריים בטבעות שהיו מחוברות לאפו.
5 כשהבינה הלביאה שחיכתה לו לשווא ואיבדה את תקוותה, היא לקחה אחד מגוריה והפכה אותו לאריה צעיר.
6 הוא התהלך בין אריות, היה לאריה צעיר, למד לטרוף טֶרף, אכל אדם.
7 הוא פגע באלמנות ארצו והחריב את עריה. הארץ כולה הזדעזעה מקול שאגתו.
8 עמים הרימו עליו את קולם מהארצות סביב ופרשו עליו את הרשת שלהם. במלכודת שלהם הוא נתפש.
9 הם הובילו אותו לכלוב בטבעות שהיו מחוברות לאפו והביאו אותו אל מלך בבל. בכלוב הביאו אותו כדי שקולו לא ישָמע עוד בהרי ישראל' ". הגפן
10 "אמך דמתה לגפן כמוך, שתוּלה על יד מים, פורייה ורבת ענפים מהמים הרבים.
11 ענפיה היו למַטות חזקים, ראויים להיות מטות של מושלים. היא התנשאה מעל העצים הסבוכים, התרוממה בגלל ענפיה הרבים.
12 היא נעקרה בזעם, הושלכה לארץ ורוח מזרחית יִבשה את הפרי שלה, המטות החזקים שלה התפרקו ויָבשו, אש שרפה אותם.
13 עכשיו היא שתולה במדבר, בארץ יְבשה וצמאה.
14 אש יצאה מהגזע שלה, שרפה את הפרי שלה, ולא נשאר בה מטה חזק, מטה הראוי למושל". זהו שיר אֵבל. הוא ישמש שיר אבל.