תנ"ך מבואר

1 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 2 בֶּן־אָדָם הוֹדַע אֶת־יְרוּשָׁלָיִם אֶת־תּוֹעֲבֹתֶיהָ׃ 3 וְאָמַרְתָּ כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לִירוּשָׁלָיִם, מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ, מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי; אָבִיךְ הָאֱמֹרִי וְאִמֵּךְ חִתִּית׃ 4 וּמוֹלְדוֹתַיִךְ, בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אֹתָךְ לֹא־כָרַּת שָׁרֵּךְ, וּבְמַיִם לֹא־רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי; וְהָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ, וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ׃ 5 לֹא־חָסָה עָלַיִךְ עַיִן, לַעֲשׂוֹת לָךְ אַחַת מֵאֵלֶּה לְחֻמְלָה עָלָיִךְ; וַתֻּשְׁלְכִי אֶל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּגֹעַל נַפְשֵׁךְ, בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אֹתָךְ׃ 6 וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ; וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי׃ 7 רְבָבָה, כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי, וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים; שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה׃ 8 וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵּךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וַתִּהְיִי לִי׃ 9 וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ בַּשָּׁמֶן׃ 10 וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה, וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ; וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ, וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי׃ 11 וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי; וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל־יָדַיִךְ, וְרָבִיד עַל־גְּרוֹנֵךְ׃ 12 וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל־אַפֵּךְ, וַעֲגִילִים עַל־אָזְנָיִךְ; וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ׃ 13 וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף, וּמַלְבּוּשֵׁךְ ששי (שֵׁשׁ) וָמֶשִׁי וְרִקְמָה, סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן אכלתי (אָכָלְתְּ); וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה׃ 14 וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ; כִּי כָּלִיל הוּא, בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי עָלַיִךְ, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃


15 וַתִּבְטְחִי בְיָפְיֵךְ, וַתִּזְנִי עַל־שְׁמֵךְ; וַתִּשְׁפְּכִי אֶת־תַּזְנוּתַיִךְ עַל־כָּל־עוֹבֵר לוֹ־יֶהִי׃ 16 וַתִּקְחִי מִבְּגָדַיִךְ, וַתַּעֲשִׂי־לָךְ בָּמוֹת טְלֻאוֹת, וַתִּזְנִי עֲלֵיהֶם; לֹא בָאוֹת וְלֹא יִהְיֶה׃ 17 וַתִּקְחִי כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ, מִזְּהָבִי וּמִכַּסְפִּי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ, וַתַּעֲשִׂי־לָךְ צַלְמֵי זָכָר; וַתִּזְנִי־בָם׃ 18 וַתִּקְחִי אֶת־בִּגְדֵי רִקְמָתֵךְ וַתְּכַסִּים; וְשַׁמְנִי וּקְטָרְתִּי, נתתי (נָתַתְּ) לִפְנֵיהֶם׃ 19 וְלַחְמִי אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָךְ סֹלֶת וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ הֶאֱכַלְתִּיךְ, וּנְתַתִּיהוּ לִפְנֵיהֶם לְרֵיחַ נִיחֹחַ וַיֶּהִי; נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ 20 וַתִּקְחִי אֶת־בָּנַיִךְ וְאֶת־בְּנוֹתַיִךְ אֲשֶׁר יָלַדְתְּ לִי, וַתִּזְבָּחִים לָהֶם לֶאֱכוֹל; הַמְעַט מתזנתך (מִתַּזְנוּתָיִךְ)׃ 21 וַתִּשְׁחֲטִי אֶת־בָּנָי; וַתִּתְּנִים, בְּהַעֲבִיר אוֹתָם לָהֶם׃ 22 וְאֵת כָּל־תּוֹעֲבֹתַיִךְ וְתַזְנֻתַיִךְ, לֹא זכרתי (זָכַרְתְּ) אֶת־יְמֵי נְעוּרָיִךְ; בִּהְיוֹתֵךְ עֵרֹם וְעֶרְיָה, מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמֵךְ הָיִית׃

23 וַיְהִי אַחֲרֵי כָּל־רָעָתֵךְ; אוֹי אוֹי לָךְ, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ 24 וַתִּבְנִי־לָךְ גֶּב; וַתַּעֲשִׂי־לָךְ רָמָה בְּכָל־רְחוֹב׃ 25 אֶל־כָּל־רֹאשׁ דֶּרֶךְ, בָּנִית רָמָתֵךְ, וַתְּתַעֲבִי אֶת־יָפְיֵךְ, וַתְּפַשְּׂקִי אֶת־רַגְלַיִךְ לְכָל־עוֹבֵר; וַתַּרְבִּי אֶת־תזנתך (תַּזְנוּתָיִךְ)׃ 26 וַתִּזְנִי אֶל־בְּנֵי־מִצְרַיִם שְׁכֵנַיִךְ גִּדְלֵי בָשָׂר; וַתַּרְבִּי אֶת־תַּזְנֻתֵךְ לְהַכְעִיסֵנִי׃ 27 וְהִנֵּה נָטִיתִי יָדִי עָלַיִךְ, וָאֶגְרַע חֻקֵּךְ; וָאֶתְּנֵךְ בְּנֶפֶשׁ שֹׂנְאוֹתַיִךְ בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, הַנִּכְלָמוֹת מִדַּרְכֵּךְ זִמָּה׃ 28 וַתִּזְנִי אֶל־בְּנֵי אַשּׁוּר, מִבִּלְתִּי שָׂבְעָתֵךְ; וַתִּזְנִים וְגַם לֹא שָׂבָעַתְּ׃ 29 וַתַּרְבִּי אֶת־תַּזְנוּתֵךְ אֶל־אֶרֶץ כְּנַעַן כַּשְׂדִּימָה; וְגַם־בְּזֹאת לֹא שָׂבָעַתְּ׃ 30 מָה אֲמֻלָה לִבָּתֵךְ, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה; בַּעֲשׂוֹתֵךְ אֶת־כָּל־אֵלֶּה, מַעֲשֵׂה אִשָּׁה־זוֹנָה שַׁלָּטֶת׃ 31 בִּבְנוֹתַיִךְ גַּבֵּךְ בְּרֹאשׁ כָּל־דֶּרֶךְ, וְרָמָתֵךְ עשיתי (עָשִׂית) בְּכָל־רְחוֹב; וְלֹא־הייתי (הָיִית) כַּזּוֹנָה לְקַלֵּס אֶתְנָן׃ 32 הָאִשָּׁה הַמְּנָאָפֶת; תַּחַת אִישָׁהּ, תִּקַּח אֶת־זָרִים׃ 33 לְכָל־זֹנוֹת יִתְּנוּ־נֵדֶה; וְאַתְּ נָתַתְּ אֶת־נְדָנַיִךְ לְכָל־מְאַהֲבַיִךְ, וַתִּשְׁחֳדִי אוֹתָם, לָבוֹא אֵלַיִךְ מִסָּבִיב בְּתַזְנוּתָיִךְ׃ 34 וַיְהִי־בָךְ הֵפֶךְ מִן־הַנָּשִׁים בְּתַזְנוּתַיִךְ, וְאַחֲרַיִךְ לֹא זוּנָּה; וּבְתִתֵּךְ אֶתְנָן, וְאֶתְנַן לֹא נִתַּן־לָךְ וַתְּהִי לְהֶפֶךְ׃


35 לָכֵן זוֹנָה, שִׁמְעִי דְּבַר־יהוה׃ {פ} 36 כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִֹה, יַעַן הִשָּׁפֵךְ נְחֻשְׁתֵּךְ וַתִּגָּלֶה עֶרְוָתֵךְ, בְּתַזְנוּתַיִךְ עַל־מְאַהֲבָיִךְ; וְעַל כָּל־גִּלּוּלֵי תוֹעֲבוֹתַיִךְ, וְכִדְמֵי בָנַיִךְ, אֲשֶׁר נָתַתְּ לָהֶם׃ 37 לָכֵן הִנְנִי מְקַבֵּץ אֶת־כָּל־מְאַהֲבַיִךְ אֲשֶׁר עָרַבְתְּ עֲלֵיהֶם, וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר אָהַבְתְּ, עַל כָּל־אֲשֶׁר שָׂנֵאת; וְקִבַּצְתִּי אֹתָם עָלַיִךְ מִסָּבִיב, וְגִלֵּיתִי עֶרְוָתֵךְ אֲלֵהֶם, וְרָאוּ אֶת־כָּל־עֶרְוָתֵךְ׃ 38 וּשְׁפַטְתִּיךְ מִשְׁפְּטֵי נֹאֲפוֹת, וְשֹׁפְכֹת דָּם; וּנְתַתִּיךְ דַּם חֵמָה וְקִנְאָה׃ 39 וְנָתַתִּי אוֹתָךְ בְּיָדָם, וְהָרְסוּ גַבֵּךְ וְנִתְּצוּ רָמֹתַיִךְ, וְהִפְשִׁיטוּ אוֹתָךְ בְּגָדַיִךְ, וְלָקְחוּ כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ; וְהִנִּיחוּךְ עֵירֹם וְעֶרְיָה׃ 40 וְהֶעֱלוּ עָלַיִךְ קָהָל, וְרָגְמוּ אוֹתָךְ בָּאָבֶן; וּבִתְּקוּךְ בְּחַרְבוֹתָם׃ 41 וְשָׂרְפוּ בָתַּיִךְ בָּאֵשׁ, וְעָשׂוּ־בָךְ שְׁפָטִים, לְעֵינֵי נָשִׁים רַבּוֹת;

וְהִשְׁבַּתִּיךְ מִזּוֹנָה, וְגַם־אֶתְנַן לֹא תִתְּנִי־עוֹד׃ 42 וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי בָּךְ, וְסָרָה קִנְאָתִי מִמֵּךְ; וְשָׁקַטְתִּי, וְלֹא אֶכְעַס עוֹד׃ 43 יַעַן, אֲשֶׁר לֹא־זכרתי (זָכַרְתְּ) אֶת־יְמֵי נְעוּרַיִךְ, וַתִּרְגְּזִי־לִי בְּכָל־אֵלֶּה; וְגַם־אֲנִי הֵא דַּרְכֵּךְ בְּרֹאשׁ נָתַתִּי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, וְלֹא עשיתי (עָשִׂית) אֶת־הַזִּמָּה, עַל כָּל־תּוֹעֲבֹתָיִךְ׃ 44 הִנֵּה כָּל־הַמֹּשֵׁל, עָלַיִךְ יִמְשֹׁל לֵאמֹר; כְּאִמָּה בִּתָּהּ׃ 45 בַּת־אִמֵּךְ אַתְּ, גֹּעֶלֶת אִישָׁהּ וּבָנֶיהָ; וַאֲחוֹת אֲחוֹתֵךְ אַתְּ, אֲשֶׁר גָּעֲלוּ אַנְשֵׁיהֶן וּבְנֵיהֶן, אִמְּכֶן חִתִּית, וַאֲבִיכֶן אֱמֹרִי׃ 46 וַאֲחוֹתֵךְ הַגְּדוֹלָה שֹׁמְרוֹן הִיא וּבְנוֹתֶיהָ, הַיּוֹשֶׁבֶת עַל־שְׂמֹאולֵךְ; וַאֲחוֹתֵךְ הַקְּטַנָּה מִמֵּךְ, הַיּוֹשֶׁבֶת מִימִינֵךְ, סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ׃ 47 וְלֹא בְדַרְכֵיהֶן הָלַכְתְּ, וּבְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן עשיתי (עָשִׂית); כִּמְעַט קָט, וַתַּשְׁחִתִי מֵהֵן בְּכָל־דְּרָכָיִךְ׃ 48 חַי־אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם־עָשְׂתָה סְדֹם אֲחוֹתֵךְ, הִיא וּבְנוֹתֶיהָ; כַּאֲשֶׁר עָשִׂית, אַתְּ וּבְנוֹתָיִךְ׃ 49 הִנֵּה־זֶה הָיָה, עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ; גָּאוֹן שִׂבְעַת־לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט, הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ, וְיַד־עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה׃ 50 וַתִּגְבְּהֶינָה, וַתַּעֲשֶׂינָה תוֹעֵבָה לְפָנָי; וָאָסִיר אֶתְהֶן כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי׃ {ס} 51 וְשֹׁמְרוֹן, כַּחֲצִי חַטֹּאתַיִךְ לֹא חָטָאָה; וַתַּרְבִּי אֶת־תּוֹעֲבוֹתַיִךְ מֵהֵנָּה, וַתְּצַדְּקִי אֶת־אחותך (אֲחוֹתַיִךְ), בְּכָל־תּוֹעֲבוֹתַיִךְ אֲשֶׁר עשיתי (עָשִׂית)׃ 52 גַּם־אַתְּ שְׂאִי כְלִמָּתֵךְ, אֲשֶׁר פִּלַּלְתְּ לַאֲחוֹתֵךְ, בְּחַטֹּאתַיִךְ אֲשֶׁר־הִתְעַבְתְּ מֵהֵן תִּצְדַּקְנָה מִמֵּךְ; וְגַם־אַתְּ בּוֹשִׁי וּשְׂאִי כְלִמָּתֵךְ, בְּצַדֶּקְתֵּךְ אַחְיוֹתֵךְ׃

53 וְשַׁבְתִּי אֶת־שְׁבִיתְהֶן, אֶת־שבית (שְׁבוּת) סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ, וְאֶת־שבית (שְׁבוּת) שֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ; ושבית (וּשְׁבוּת) שְׁבִיתַיִךְ בְּתוֹכָהְנָה׃ 54 לְמַעַן תִּשְׂאִי כְלִמָּתֵךְ, וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית; בְּנַחֲמֵךְ אֹתָן׃ 55 וַאֲחוֹתַיִךְ, סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן, וְשֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ, תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן; וְאַתְּ וּבְנוֹתַיִךְ, תְּשֻׁבֶינָה לְקַדְמַתְכֶן׃ 56 וְלוֹא הָיְתָה סְדֹם אֲחוֹתֵךְ, לִשְׁמוּעָה בְּפִיךְ; בְּיוֹם גְּאוֹנָיִךְ׃ 57 בְּטֶרֶם תִּגָּלֶה רָעָתֵךְ, כְּמוֹ, עֵת חֶרְפַּת בְּנוֹת־אֲרָם, וְכָל־סְבִיבוֹתֶיהָ בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים; הַשָּׁאטוֹת אוֹתָךְ מִסָּבִיב׃ 58 אֶת־זִמָּתֵךְ וְאֶת־תּוֹעֲבוֹתַיִךְ אַתְּ נְשָׂאתִים; נְאֻם יהוה׃ {ס}
59 כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, ועשית (וְעָשִׂיתִי) אוֹתָךְ כַּאֲשֶׁר עָשִׂית; אֲשֶׁר־בָּזִית אָלָה לְהָפֵר בְּרִית׃ 60 וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת־בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ; וַהֲקִמוֹתִי לָךְ בְּרִית עוֹלָם׃ 61 וְזָכַרְתְּ אֶת־דְּרָכַיִךְ וְנִכְלַמְתְּ, בְּקַחְתֵּךְ, אֶת־אֲחוֹתַיִךְ הַגְּדֹלוֹת מִמֵּךְ, אֶל־הַקְּטַנּוֹת מִמֵּךְ; וְנָתַתִּי אֶתְהֶן לָךְ לְבָנוֹת וְלֹא מִבְּרִיתֵךְ׃ 62 וַהֲקִימוֹתִי אֲנִי אֶת־בְּרִיתִי אִתָּךְ; וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי יהוה׃ 63 לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ, וְלֹא יִהְיֶה־לָּךְ עוֹד פִּתְחוֹן פֶּה, מִפְּנֵי כְּלִמָּתֵךְ; בְּכַפְּרִי־לָךְ לְכָל־אֲשֶׁר עָשִׂית, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ {ס}

ירושלים הבוגדת
1 ה' אמר לי: 2 "בן אדם, תאר בפני ירושלים את מעשיה המתועבים 3 ואמור שכך אמר אדוני ה' לירושלים, 'ארץ המוצא שלָך, מולדתך, היא כנען. אביך אֱמוֹרִי ואמך חִתִית, 4 וזה מה שקרה לך ביום שנולדת: חבל הטבור שלך לא נחתך. לא רחצו אותך היטב במים, לא חיטאו את גופך במלח ולא עטפו אותך בחיתול. 5 איש לא ריחם עלייך ולא עשה לך את הדברים האלה מרחמים. ביום שנולדת הושלכת מזוהמת לשדה. 6 אני עברתי על ידך, ראיתי אותך מכוסה דם ואמרתי לך: "על אף שאת מכוסה דם, תחיי. על אף שאת מכוסה דם, תחיי". 7 נתתי לך לגדול ולהתרבות כמו פרח בשדה, ואת התפתחת, גדלת והיית כמו תכשיט יפה. שדייך גדלו ושֵׂערך צמח אבל היית ערומה לגמרי. 8 עברתי על ידך, ראיתי שאת בגיל מתאים לאהבה ופרשתי עלייך את בגדיי. כיסיתי את גופך הערום, נשבעתי לך, כרתי אתך ברית והיית שלי', אמר אדוני ה'. 9 'רחצתי אותך במים, שטפתי מעלייך את דמך ומשחתי אותך בשמן. 10 הלבשתי אותך בבגדים רקומים ונעלתי לך נעליים מעור תחש. עטפתי אותך בפשתן וכיסיתי אותך בבד יקר. 11 קישטתי אותך בתכשיטים, שמתי צמידים על ידייך ותכשיט על צווארך. 12 שמתי נזם על אפך, עגילים על אוזנייך וכתר מפואר על ראשך. 13 היית מקושטת בזהב ובכסף. לבשת פשתן, בד יקר ובגדים רקומים. אכלת קמח משובח, דבש ושמן. היית מאוד מאוד יפה, ראויה להיות מלכה. 14 התפרסמת בין העמים ביופייך, שהיה מושלם בגלל היופי שלי שהענקתי לך', אמר אדוני ה'.
15 " 'אבל בטחת ביופייך, ניצלת את העובדה שהיית מפורסמת כדי לזנוֹת. זנית עם כל מי שעבר לידך, התמסרת לו. 16 לקחת מבגדייך ועשית לך מקומות פולחן מרופדים שעליהם עשית את מעשי הזנות שלך, שלא היו ולא יהיו כמוהם. 17 לקחת את תכשיטייך היפים מהזהב ומהכסף שלי שנתתי לך, עשית לך מהם אלילים בדמות גברים, וזנית אִתם. 18 לקחת את הבגדים הרקומים שלך וכיסית בהם את האלילים, ואת השמן והקטורת שלי שמת לפניהם. 19 את המזון שנתתי לך לאכול, הקמח המשובח, השמן והדבש, נתת להם כדי שיפיצו ריח נעים, וכך היה', אמר אדוני ה'. 20 'לקחת את בנייך ואת בנותייך שילדת לי והקרבת אותם כזבח מאכל לאלילים. לא די בכך שזנית, 21 גם שחטת את בניי וגם הקרבת אותם לאלילים. 22 מרוב מעשים מתועבים ומעשי זנות לא זכרת את ימי נעורייך, כשהיית ערומה לגמרי, מכוסה דם.
23 " 'אחרי כל מעשייך הרעים, אוי ואבוי לך', אמר אדוני ה', 24 'בנית לעצמך מקום פולחן ועשית לעצמך מקום פולחן מוגבה בכל כיכר. 25 בכל צומת בנית מקום פולחן מוגבה, הפכת את היופי שלך לדבר מתועב, פיסקת את רגלייך לכל מי שעבר בסביבה ועשית מעשי זנות רבים. 26 זנית עם בני מצריים שכנייך, שאבר המין שלהם גדול, ועשית מעשי זנות רבים כדי להכעיס אותי. 27 הענשתי אותך, הקטנתי את הקצבת המזון שלך והפקרתי אותך בידי השונאות שלך, בנות פלשתים, שאפילו הן מתביישות במעשייך הטמאים. 28 זנית עם בני אשור כי לא שבעת, זנית אִתם ועדיין לא שבעת. 29 עשית מעשי זנות רבים עם בבל, ארץ הסוחרים, וגם מהמעשים האלה לא שבעת. 30 עד כמה מושחתת תשוקתך', אמר אדוני ה', 'כשאת עושה את כל המעשים האלה של אישה זונה שולטת! 31 כשבנית את מקום הפולחן שלך בכל צומת ועשית מקום פולחן מוגבה בכל כיכר, לא היית כמו זונה רגילה כי בזת לשכר הזנות. 32 את אישה נואפת: לקחת גברים זרים במקום את בעלך. 33 לכל הזונות נותנים תשלום ואַת נתת את מתנותייך למאהבים שלך. נתת להם שוחד כדי לפתות אותם לבוא מכל עבר לזנות אתך. 34 במעשי הזנות שלך נהגת להפך מנשים אחרות. כיוון שגברים הפסיקו לזנות אתך, שילמת להם והם לא שילמו לך. בכך נהגת להפך מהן' ".
35 לכן, זונה, שִמעי את דבר ה'. 36 כך אמר אדוני ה': "חשפת את אברי המין שלך וגילית את גופך הערום במעשי הזנות שלך עם המאהבים שלך. עבדת את האלילים המתועבים שלך ורצחת את בנייך כדי להקריב אותם לאלילים. 37 לכן אאסוף את כל המאהבים שלך, שמהם נהנית, את כל מי שאהבת ואת כל מי ששנאת. אאסוף את כולם סביבך ואגלה להם את גופך הערום והם יראו את כל מערומייך. 38 אשפוט אותך כפי ששופטים נואפות ורוצחות ואהרוג אותך בזעם ובקנאה. 39 אתן אותך בידם והם יהרסו את מקום הפולחן שלך, ישברו את מקומות הפולחן המוגבהים שלך, יפשיטו אותך מבגדייך ויקחו את תכשיטייך וישאירו אותך ערומה לגמרי. 40 הם יעלו עלייך בהמונים, ירגמו אותך באבנים ויחתכו אותך לגזרים בחרבות שלהם. 41 הם ישרפו את בתייך באש ויענישו אותך לעיני נשים רבות.
"אשים סוף לזנות שלך וגם שכר זונה לא תשלמי עוד. 42 אוציא עלייך את כל זעמי עד שקנאתי תירגע, ואשקוט ולא אכעס עוד. 43 כיוון שלא זכרת את ימי נעורייך והרגזת אותי בכל המעשים האלה, אשלם לך על מעשייך", אמר אדוני ה'. "האם לא עשית את כל המעשים הטמאים והמתועבים האלה? 44 כל מחבר פתגמים יחבר עלייך פתגם האומר 'הבת דומה לאמה'. 45 את הבת של אמך, בת שבזה לבעלה ולבניה. את גם האחות של אחיותייך, שבזו לבעליהן ולבניהן. אביכן אֱמורי ואִמכן חִתית, 46 אחותך הגדולה היא שומרון והעיירות שלה שמצפון לך, ואחותך הקטנה ממך היא סדום והעיירות שלה שמדרום לך. 47 האם לא נהגת כמוהן ועשית מעשים מתועבים כמו שהן עשו? מעשיהן קטנים לעומת מעשייך, התנהגותך גרועה משלהן. 48 אני נשבע", אמר אדוני ה', "שסדום אחותך והעיירות שלה לא עשו מה שעשית ומה שעשו העיירות שלך. 49 זה היה החטא של סדום אחותך: היא והעיירות שלה היו גאות, שבעות, שלווֹת ואדישות ולא עזרו לעניים ולחלשים. 50 הן התגאו ועשו לפניי מעשים מתועבים וכשראיתי זאת השמדתי אותן. 51 שומרון לא חטאה מחצית מחטאייך, ומעשייך המתועבים רבים משל אחיותייך. במעשייך המתועבים הפכת את אחיותייך לצדיקות בהשוואה אלייך. 52 שְׂאי גם את הבושה שיעדת לאחותך. בגלל חטאייך המתועבים משלהן, הן צדיקות בהשוואה אלייך. התביישי גם את ושאי את בושתך כי אחיותייך צדיקות בהשוואה אלייך.
53 "אשקם אותן, אשקם את סדום ואת העיירות שלה, את שומרון ואת העיירות שלה. אִתן אשקם גם אותך 54 כדי שתתביישי כפי שמגיע לך, שתתביישי בכל מה שעשית, והן יֵחשבו לצדיקות ממך. 55 אחיותייך, סדום והעיירות שלה, ישובו לקדמותן ושומרון והעיירות שלה ישובו לקדמותן ואַת והעיירות שלך תשובו לקדמותכן. 56 האם לא ראית בסדום אחותך דוגמה לאסון בימי גדולתך, 57 לפני שרעתך התגלתה ולפני שביישו אותך בפני תושבי ערי ארם וסביבותיה ובנות פלשתים בזו לך מכל עבר? 58 את נושאת את תוצאות מעשי ההפקרות והתועבה שלך", אמר ה'.
59 כך אמר אדוני ה': "עשיתי לך בהתאם למה שעשית כיוון שבזת לשבועה והפרת את הברית, 60 אבל אני זוכר את הברית שכרתי אתך בימי נעורייך. אקיים את הברית לעולם. 61 את תזכרי את התנהגותך ותתביישי כשתקבלי ממני את אחיותייך הגדולות והקטנות, והן יהיו בנותייך. לא משום שקיימת את הברית שלך אתי אעשה זאת. 62 אקיים את בריתי אתך ואז תדעי שאני ה'. 63 אעשה זאת כדי שתזכרי ותתביישי, ומרוב בושה לא יהיה לך עוד מה לומר כאשר אסלח לך על כל מה שעשית", אמר אדוני ה'.