תנ"ך מבואר

ספר יחזקאל פרק כט

1 בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂירִית, בָּעֲשִׂרִי בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ; הָיָה דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 2 בֶּן־אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ, עַל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וְהִנָּבֵא עָלָיו, וְעַל־מִצְרַיִם כֻּלָּהּ׃ 3 דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם, הַתַּנִּים הַגָּדוֹל, הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו; אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי׃ 4 וְנָתַתִּי חחיים (חַחִים) בִּלְחָיֶיךָ, וְהִדְבַּקְתִּי דְגַת־יְאֹרֶיךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶיךָ; וְהַעֲלִיתִיךָ מִתּוֹךְ יְאֹרֶיךָ, וְאֵת כָּל־דְּגַת יְאֹרֶיךָ, בְּקַשְׂקְשֹׂתֶיךָ תִּדְבָּק׃ 5 וּנְטַשְׁתִּיךָ הַמִּדְבָּרָה, אוֹתְךָ וְאֵת כָּל־דְּגַת יְאֹרֶיךָ, עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה תִּפּוֹל, לֹא תֵאָסֵף וְלֹא תִקָּבֵץ; לְחַיַּת הָאָרֶץ וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם נְתַתִּיךָ לְאָכְלָה׃ 6 וְיָדְעוּ כָּל־יֹשְׁבֵי מִצְרַיִם, כִּי אֲנִי יהוה; יַעַן הֱיוֹתָם מִשְׁעֶנֶת קָנֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל׃ 7 בְּתָפְשָׂם בְּךָ בכפך (בַכַּף) תֵּרוֹץ, וּבָקַעְתָּ לָהֶם כָּל־כָּתֵף; וּבְהִשָּׁעֲנָם עָלֶיךָ תִּשָּׁבֵר, וְהַעֲמַדְתָּ לָהֶם כָּל־מָתְנָיִם׃ {ס}
8 לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ חָרֶב; וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ אָדָם וּבְהֵמָה׃ 9 וְהָיְתָה אֶרֶץ־מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה וְחָרְבָּה, וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יהוה; יַעַן אָמַר יְאֹר לִי וַאֲנִי עָשִׂיתִי׃ 10 לָכֵן הִנְנִי אֵלֶיךָ וְאֶל־יְאֹרֶיךָ; וְנָתַתִּי אֶת־אֶרֶץ מִצְרַיִם, לְחָרְבוֹת חֹרֶב שְׁמָמָה, מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה וְעַד־גְּבוּל כּוּשׁ׃ 11 לֹא תַעֲבָר־בָּהּ רֶגֶל אָדָם, וְרֶגֶל בְּהֵמָה לֹא תַעֲבָר־בָּהּ; וְלֹא תֵשֵׁב אַרְבָּעִים שָׁנָה׃ 12 וְנָתַתִּי אֶת־אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁמָמָה בְּתוֹךְ אֲרָצוֹת נְשַׁמּוֹת, וְעָרֶיהָ בְּתוֹךְ עָרִים מָחֳרָבוֹת תִּהְיֶיןָ שְׁמָמָה, אַרְבָּעִים שָׁנָה; וַהֲפִצֹתִי אֶת־מִצְרַיִם בַּגּוֹיִם, וְזֵרִיתִים בָּאֲרָצוֹת׃ {פ}
13 כִּי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה; מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה אֲקַבֵּץ אֶת־מִצְרַיִם, מִן־הָעַמִּים אֲשֶׁר־נָפֹצוּ שָׁמָּה׃ 14 וְשַׁבְתִּי אֶת־שְׁבוּת מִצְרַיִם, וַהֲשִׁבֹתִי אֹתָם אֶרֶץ פַּתְרוֹס, עַל־אֶרֶץ מְכוּרָתָם; וְהָיוּ שָׁם מַמְלָכָה שְׁפָלָה׃ 15 מִן־הַמַּמְלָכוֹת תִּהְיֶה שְׁפָלָה, וְלֹא־תִתְנַשֵּׂא עוֹד עַל־הַגּוֹיִם; וְהִמְעַטְתִּים, לְבִלְתִּי רְדוֹת בַּגּוֹיִם׃ 16 וְלֹא יִהְיֶה־עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֹן, בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם; וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יְהוִה׃ {פ}


17 וַיְהִי, בְּעֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה, בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; הָיָה דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 18 בֶּן־אָדָם, נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל הֶעֱבִיד אֶת־חֵילוֹ עֲבֹדָה גְדֹלָה אֶל־צֹר, כָּל־רֹאשׁ מֻקְרָח, וְכָל־כָּתֵף מְרוּטָה; וְשָׂכָר לֹא־הָיָה לוֹ וּלְחֵילוֹ מִצֹּר, עַל־הָעֲבֹדָה אֲשֶׁר־עָבַד עָלֶיהָ׃ {ס} 19 לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי נֹתֵן לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶת־אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְנָשָׂא הֲמֹנָהּ וְשָׁלַל שְׁלָלָהּ וּבָזַז בִּזָּהּ, וְהָיְתָה שָׂכָר לְחֵילוֹ׃ 20 פְּעֻלָּתוֹ אֲשֶׁר־עָבַד בָּהּ, נָתַתִּי לוֹ אֶת־אֶרֶץ מִצְרָיִם; אֲשֶׁר עָשׂוּ לִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ {ס}
21 בַּיּוֹם הַהוּא, אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל, וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן־פֶּה בְּתוֹכָם; וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יהוה׃ {פ}
נבואות על מצריים
נבואה ראשונה
1 בשנה העשירית, בשנים עשר בטֵבֵת, אמר לי ה': 2 "בן אדם, פנה אל פרעה מלך מצריים ונבא עליו ועל מצריים כולה. 3 אמור לו שכך אמר אדוני ה', 'אני יוצא נגדך, פרעה מלך מצריים, התנין הגדול הרובץ בנהר שלו שאמר: "הנהר שייך לי ואני עשיתי אותו לעצמי". 4 אנעץ קרס ברזל בלחייך ואדביק את דגי התעלות שלך לקשקשים שלך. אעלה אותך מתוך התעלות שלך ואת כל דגי התעלות שלך שדבקו בקשקשים שלך. 5 אשליך אותך במדבר, אותך ואת כל דגי התעלות שלך. תושלך למקום שומם, לא יאספו אותך ולא יקבצו אותך. לחיות ולעופות אתן אותך למאכל. 6 אז יֵדעו כל תושבי מצריים שאני ה'. הם היו משענת מִקָנה סדוק לעם ישראל. 7 כשבני ישראל תפשו בך בכפות ידיהם נסדקתָ ופצעתָ את הכתף שלהם. כשנשענו עליך נשברת וגרמת להם ליפול' ".
8 לכן כך אמר אדוני ה': "אביא עליך מלחמה ואשמיד בה כל אדם ובהמה. 9 ארץ מצריים תהיה לשממה ולחורבן. אז יֵדעו שאני ה'. כיוון שאמרת, 'הנהר שייך לי ואני עשיתי אותו', 10 אני יוצא נגדך ונגד התעלות שלך. אהפוך את ארץ מצריים לחורבן והרס ושממה ממִגְדוֹל עד סְוֵונֵה, עד גבול כּוּשׁ. 11 לא תעבור בה רגל אדם, גם רגל בהמה לא תעבור בה וארבעים שנה היא לא תהיה מיושבת. 12 אהפוך את ארץ מצריים לשממה בין הארצות השוממות ועריה יהיו בין הערים ההרוסות. הן יהיו שוממות ארבעים שנה, ואת המצרים אפיץ בין העמים, אפזר אותם בארצות".
13 כך אמר אדוני ה': "כעבור ארבעים שנה אקבץ את המצרים מהעמים שבהם התפזרו. 14 אשיב את שבויי מצריים, אשיב אותם לפַּתְרוֹס ארץ מולדתם. הם יהיו שם ממלכה חלשה. 15 היא תהיה חלשה מהממלכות האחרות ולא תתנשא עוד על העמים. אגרום לה להיות חלשה כדי שלא תשלוט בעמים. 16 מצריים לא תהיה עוד מקור ביטחון לעם ישראל. המצב שלה יזכיר לבני העם שחטאו כשפנו אל המצרים. אז יֵדעו שאני אדוני ה' ".
נבואה שנייה
17 בשנה העשרים ושבע, באחד בניסן, אמר לי ה': 18 "בן אדם, נְבוּכַדְרֶאצַר מלך בבל העביד בצוֹר את צבאו עבודה קשה עד שכל ראש הקריח וכל כתף נפצעה, אבל הוא וצבאו לא קיבלו מִצוֹר שכר על המאמץ שהשקיעו במלחמה נגדה. 19 לכן כך אמר אדוני ה', 'אתן לנבוכדראצר מלך בבל את ארץ מצריים. הוא יקח את עושרה, יקח שלל את כל רכושה, ישדוד את מה שיש בה, והיא תהיה השכר של צבאו. 20 בתמורה למאמץ שהשקיע בה אתן לו את ארץ מצריים בגלל מה שעשו לי' ", אמר אדוני ה'.
21 "ביום ההוא אחזק את עם ישראל. אפתח את פיך ואתה תוכל לדבר אליהם. אז יֵדעו שאני ה' ".