תנ"ך מבואר

ספר יחזקאל פרק כד

1 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר׃ 2 בֶּן־אָדָם, כתוב־ (כְּתָב־) לְךָ אֶת־שֵׁם הַיּוֹם, אֶת־עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה; סָמַךְ מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶל־יְרוּשָׁלָיִם, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה׃ 3 וּמְשֹׁל אֶל־בֵּית־הַמֶּרִי מָשָׁל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה; שְׁפֹת הַסִּיר שְׁפֹת, וְגַם־יְצֹק בּוֹ מָיִם׃ 4 אֱסֹף נְתָחֶיהָ אֵלֶיהָ, כָּל־נֵתַח טוֹב יָרֵךְ וְכָתֵף; מִבְחַר עֲצָמִים מַלֵּא׃ 5 מִבְחַר הַצֹּאן לָקוֹחַ, וְגַם דּוּר הָעֲצָמִים תַּחְתֶּיהָ; רַתַּח רְתָחֶיהָ, גַּם־בָּשְׁלוּ עֲצָמֶיהָ בְּתוֹכָהּ׃ {ס}
6 לָכֵן כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִֹה, אוֹי עִיר הַדָּמִים, סִיר אֲשֶׁר חֶלְאָתָה בָהּ, וְחֶלְאָתָהּ, לֹא יָצְאָה מִמֶּנָּה; לִנְתָחֶיהָ לִנְתָחֶיהָ הוֹצִיאָהּ, לֹא־נָפַל עָלֶיהָ גּוֹרָל׃ 7 כִּי דָמָהּ בְּתוֹכָהּ הָיָה, עַל־צְחִיחַ סֶלַע שָׂמָתְהוּ; לֹא שְׁפָכַתְהוּ עַל־הָאָרֶץ, לְכַסּוֹת עָלָיו עָפָר׃ 8 לְהַעֲלוֹת חֵמָה לִנְקֹם נָקָם, נָתַתִּי אֶת־דָּמָהּ עַל־צְחִיחַ סָלַע; לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת׃ {פ}
9 לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, אוֹי עִיר הַדָּמִים; גַּם־אֲנִי אַגְדִּיל הַמְּדוּרָה׃ 10 הַרְבֵּה הָעֵצִים הַדְלֵק הָאֵשׁ, הָתֵם הַבָּשָׂר; וְהַרְקַח הַמֶּרְקָחָה, וְהָעֲצָמוֹת יֵחָרוּ׃ 11 וְהַעֲמִידֶהָ עַל־גֶּחָלֶיהָ רֵקָה; לְמַעַן תֵּחַם וְחָרָה נְחֻשְׁתָּהּ, וְנִתְּכָה בְתוֹכָהּ טֻמְאָתָהּ, תִּתֻּם חֶלְאָתָהּ׃ 12 תְּאֻנִים הֶלְאָת; וְלֹא־תֵצֵא מִמֶּנָּה רַבַּת חֶלְאָתָהּ, בְּאֵשׁ חֶלְאָתָהּ׃ 13 בְּטֻמְאָתֵךְ זִמָּה; יַעַן טִהַרְתִּיךְ וְלֹא טָהַרְתְּ, מִטֻּמְאָתֵךְ לֹא תִטְהֲרִי־עוֹד, עַד־הֲנִיחִי אֶת־חֲמָתִי בָּךְ׃ 14 אֲנִי יהוה דִּבַּרְתִּי בָּאָה וְעָשִׂיתִי, לֹא־אֶפְרַע וְלֹא־אָחוּס וְלֹא אֶנָּחֵם; כִּדְרָכַיִךְ וְכַעֲלִילוֹתַיִךְ שְׁפָטוּךְ, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִֹה׃ {פ}



15 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 16 בֶּן־אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת־מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה; וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה, וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ׃ 17 הֵאָנֵק דֹּם, מֵתִים אֵבֶל לֹא־תַעֲשֶׂה, פְאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ, וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ; וְלֹא תַעְטֶה עַל־שָׂפָם, וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל׃
18 וָאֲדַבֵּר אֶל־הָעָם בַּבֹּקֶר, וַתָּמָת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב; וָאַעַשׂ בַּבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי׃ 19 וַיֹּאמְרוּ אֵלַי הָעָם; הֲלֹא־תַגִּיד לָנוּ מָה־אֵלֶּה לָּנוּ, כִּי אַתָּה עֹשֶׂה׃
20 וָאֹמַר אֲלֵיהֶם; דְּבַר־יהוה, הָיָה אֵלַי לֵאמֹר׃ 21 אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל, כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת־מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עֻזְּכֶם, מַחְמַד עֵינֵיכֶם וּמַחְמַל נַפְשְׁכֶם; וּבְנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ׃ 22 וַעֲשִׂיתֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי; עַל־שָׂפָם לֹא תַעְטוּ, וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵלוּ׃ 23 וּפְאֵרֵכֶם עַל־רָאשֵׁיכֶם, וְנַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם, לֹא תִסְפְּדוּ וְלֹא תִבְכּוּ; וּנְמַקֹּתֶם בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם, וּנְהַמְתֶּם אִישׁ אֶל־אָחִיו׃ 24 וְהָיָה יְחֶזְקֵאל לָכֶם לְמוֹפֵת, כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה תַּעֲשׂוּ; בְּבֹאָהּ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יְהוִה׃ {ס}
25 וְאַתָּה בֶן־אָדָם, הֲלוֹא, בְּיוֹם קַחְתִּי מֵהֶם אֶת־מָעוּזָּם, מְשׂוֹשׂ תִּפְאַרְתָּם; אֶת־מַחְמַד עֵינֵיהֶם וְאֶת־מַשָּׂא נַפְשָׁם, בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם׃ 26 בַּיּוֹם הַהוּא, יָבוֹא הַפָּלִיט אֵלֶיךָ; לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיִם׃ 27 בַּיּוֹם הַהוּא, יִפָּתַח פִּיךָ אֶת־הַפָּלִיט, וּתְדַבֵּר וְלֹא תֵאָלֵם עוֹד; וְהָיִיתָ לָהֶם לְמוֹפֵת, וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יהוה׃ {ס}
הסיר והבשר
1 בשנה התשיעית, בעשרה בטֵבֵת, אמר לי ה': 2 "בן אדם, ציין לפניך את תאריך היום הזה, את היום הזה ממש. מלך בבל שם מצור על ירושלים ביום הזה ממש. 3 סַפֵּר משל לעם המורד ואמור להם שכך אמר אדוני ה', 'שים סיר על האש, שים סיר ומלא אותו מים. 4 שים בו את נתחי הבשר, את כל הנתחים הטובים – את הירך והכתף – ומלא אותו עצמות משובחות. 5 השתמש בכבש משובח וסדר את העצמות מתחת לבשר. הרתח את המים שבסיר והעצמות שבתוכו יתבשלו' ".
6 כך אמר אדוני ה': "אוי, עיר הרצח, הסיר שהטינופת שלו ממלאת אותו והטינופת אינה יוצאת ממנו! הוציאו מהסיר את כל הנתחים בזה אחר זה, בלי לבחור אחד מהם. 7 רבים נרצחו בעיר. דמם נשפך בגלוי על סלע חשוף. הם לא נרצחו על הארץ כך שהעפר יכסה את דמם. 8 כדי לעורר זעם ולנקום שפכתי על סלע חשוף את דם הנרצחים כך שלא יתכסה".
9 לכן כך אמר אדוני ה': "אוי, עיר הרצח, גם אני אגדיל את המדורה. 10 הוסף עצים! הגדל את האש! בשל את הבשר לגמרי, בשל את התבשיל עד שהעצמות ישרפו. 11 לאחר מכן העמד את הסיר הריק על הגחלים כדי שיתחמם עד שהאָרָד שלו ימס ואתו תימס הזוהמה שלו, עד שהטינופת שלו תישרף לגמרי. 12 המאמצים המייגעים לא יוציאו את הטינופת הרבה מהסיר, היא תצא רק באש. 13 אַת טמאה בגלל מעשייך הטמאים. טיהרתי אותך אבל לא טוהרת מהטומאה שלך – לא תטוהרי עוד עד שאוציא עלייך את כל זעמי. 14 אני, ה', דיברתי! האסון יבוא. אני אביא אותו. לא אוותר ולא ארחם ולא אצטער. את תישָפטי בהתאם להתנהגותך ולמעשייך", אמר אדוני ה'.
מות אשת יחזקאל
15 ה' אמר לי: 16 "בן אדם, אני עומד לקחת ממך במגֵפה את אהובתך, ואתה, אל תתאבל ואל תבכה ואל תזיל דמעות. 17 היאנח בשקט. אל תקיים את מנהגי האבל על מת. חבוש את הכובע המפואר שלך ונעל את נעליך, אל תכסה את פיך ואל תאכל סעודת אבלים".
18 סיפרתי על כך לעם בבוקר, ואשתי מתה בערב. למחרת בבוקר עשיתי מה שציווה עליי ה'. 19 בני העם אמרו לי: "אמור לנו מה משמעות הדברים שאתה עושה".
20 אמרתי להם שה' אמר לי 21 לומר לעם ישראל: "כך אמר אדוני ה', 'אני עומד לחלל את מקדשי, את מקור הגאווה והביטחון שלכם, את האהוב עליכם והיקר לכם, ובניכם ובנותיכם שהשארתם בארץ ימותו במלחמה. 22 עליכם לעשות אז את מה שעשה יחזקאל. אל תכסו את פיכם ואל תאכלו סעודת אבלים. 23 חִבשו את הכובעים המפוארים שלכם ונעלו את נעליכם, אל תתאבלו ואל תבכו. אתם תירקבו בגלל חטאיכם ותיאנחו זה בפני זה. 24 יחזקאל ישמש לכם דוגמה, עשו כל מה שהוא עשה. כשזה יקרה תדעו שאני אדוני ה' ' ".
25 "ואתה, בן אדם, ביום שאקח מהם את מקור הביטחון שלהם, את שמחתם וכבודם, את האהוב עליהם ואת היקר להם, את בניהם ואת בנותיהם, 26 ביום ההוא יגיע אליך פליט להודיע לך מה קרה. 27 ביום ההוא, כשיבוא הפליט, יפָּתח פיך ותדבר ולא תהיה אילם עוד. אתה תשמש להם אות והם יֵדעו שאני ה' ".