תנ"ך מבואר

ספר יחזקאל פרק לו

1 וְאַתָּה בֶן־אָדָם, הִנָּבֵא אֶל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל; וְאָמַרְתָּ, הָרֵי יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ דְּבַר־יהוה׃ 2 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, יַעַן אָמַר הָאוֹיֵב עֲלֵיכֶם הֶאָח; וּבָמוֹת עוֹלָם, לְמוֹרָשָׁה הָיְתָה לָּנוּ׃ 3 לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה; יַעַן בְּיַעַן שַׁמּוֹת וְשָׁאֹף אֶתְכֶם מִסָּבִיב, לִהְיוֹתְכֶם מוֹרָשָׁה לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם, וַתֵּעֲלוּ עַל־שְׂפַת לָשׁוֹן וְדִבַּת־עָם׃ 4 לָכֵן הָרֵי יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ דְּבַר־אֲדֹנָי יְהוִה; כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת, וְלֶחֳרָבוֹת הַשֹּׁמְמוֹת וְלֶעָרִים הַנֶּעֱזָבוֹת, אֲשֶׁר הָיוּ לְבַז וּלְלַעַג, לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם אֲשֶׁר מִסָּבִיב׃ {ס} 5 לָכֵן, כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, אִם־לֹא בְּאֵשׁ קִנְאָתִי דִבַּרְתִּי עַל־שְׁאֵרִית הַגּוֹיִם וְעַל־אֱדוֹם כֻּלָּא; אֲשֶׁר נָתְנוּ־אֶת־אַרְצִי לָהֶם לְמוֹרָשָׁה בְּשִׂמְחַת כָּל־לֵבָב בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ, לְמַעַן מִגְרָשָׁהּ לָבַז׃
6 לָכֵן הִנָּבֵא עַל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל; וְאָמַרְתָּ לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי בְקִנְאָתִי וּבַחֲמָתִי דִּבַּרְתִּי, יַעַן כְּלִמַּת גּוֹיִם נְשָׂאתֶם׃ 7 לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי; אִם־לֹא הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לָכֶם מִסָּבִיב, הֵמָּה כְּלִמָּתָם יִשָּׂאוּ׃ 8 וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ, וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל; כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא׃ 9 כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם; וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם, וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם׃ 10 וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם, כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה; וְנֹשְׁבוּ הֶעָרִים, וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה׃ 11 וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ; וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם, וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם, וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יהוה׃ 12 וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם אָדָם אֶת־עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִירֵשׁוּךָ, וְהָיִיתָ לָהֶם לְנַחֲלָה; וְלֹא־תוֹסִף עוֹד לְשַׁכְּלָם׃ {ס}
13 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, יַעַן אֹמְרִים לָכֶם, אֹכֶלֶת אָדָם אתי (אָתְּ); וּמְשַׁכֶּלֶת גויך (גּוֹיַיִךְ) הָיִית׃ 14 לָכֵן, אָדָם לֹא־תֹאכְלִי עוֹד, וגויך (וְגוֹיַיִךְ) לֹא תכשלי־ (תְשַׁכְּלִי) עוֹד; נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ 15 וְלֹא־אַשְׁמִיעַ אֵלַיִךְ עוֹד כְּלִמַּת הַגּוֹיִם, וְחֶרְפַּת עַמִּים לֹא תִשְׂאִי־עוֹד; וגויך (וְגוֹיַיִךְ) לֹא־תַכְשִׁלִי עוֹד, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ {ס}
16 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 17 בֶּן־אָדָם, בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל־אַדְמָתָם, וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ, בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם; כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי׃ 18 וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, עַל־הַדָּם אֲשֶׁר־שָׁפְכוּ עַל־הָאָרֶץ; וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ׃ 19 וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם, וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת; כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים׃ 20 וַיָּבוֹא, אֶל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם, וַיְחַלְּלוּ אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי; בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם־יהוה אֵלֶּה, וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ׃ 21 וָאֶחְמֹל עַל־שֵׁם קָדְשִׁי; אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁמָּה׃ {ס}

22 לָכֵן אֱמֹר לְבֵית־יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל; כִּי אִם־לְשֵׁם־קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאתֶם שָׁם׃ 23 וְקִדַּשְׁתִּי אֶת־שְׁמִי הַגָּדוֹל, הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם; וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי־אֲנִי יהוה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם׃ 24 וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן־הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל־הָאֲרָצוֹת; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַתְכֶם׃ 25 וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם; מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל־גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם׃ 26 וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת־לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר׃ 27 וְאֶת־רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וְעָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם׃ 28 וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם; וִהְיִיתֶם לִי לְעָם, וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים׃ 29 וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם; וְקָרָאתִי אֶל־הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, וְלֹא־אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב׃ 30 וְהִרְבֵּיתִי אֶת־פְּרִי הָעֵץ, וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה; לְמַעַן, אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם׃ 31 וּזְכַרְתֶּם אֶת־דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא־טוֹבִים; וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם, עַל עֲוֹנֹתֵיכֶם, וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם׃ 32 לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי־עֹשֶׂה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, יִוָּדַע לָכֶם; בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ {ס}

33 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם, מִכֹּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם; וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת־הֶעָרִים, וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת׃ 34 וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד; תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה, לְעֵינֵי כָּל־עוֹבֵר׃ 35 וְאָמְרוּ, הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה, הָיְתָה כְּגַן־עֵדֶן; וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ׃ 36 וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם, כִּי אֲנִי יהוה, בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת, נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה; אֲנִי יהוה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי׃ {ס}
37 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עוֹד, זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית־יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם; אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם׃ 38 כְּצֹאן קָדָשִׁים, כְּצֹאן יְרוּשָׁלָיִם בְּמוֹעֲדֶיהָ, כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת, מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם; וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יהוה׃ {ס}
לב חדש ורוח חדשה
1 ואתה, בן אדם, נבא על הרי ישראל ואמור: "הרי ישראל, שִמעו את דבר ה'. 2 אדוני ה' אמר שהאויב קרא קריאות שמחה ואמר עליכם, 'ההרים הקדומים הם הירושה שלנו'. 3 לכן נבא ואמור שכך אמר אדוני ה', 'העמים שנותרו מסביב ירשו את ארצכם, רמסו אותה והפכו אותה לשממה. הם דיברו עליכם דברים רעים. 4 לכן, הרי ישראל, שִמעו את דבר אדוני ה'. כך אמר אדוני ה' להרים ולגבעות, לערוצי הנחלים ולעמקים, לחורבות השוממות ולערים העזובות שנשדדו והיו ללעג בין העמים שנותרו מסביב. 5 כך אמר אדוני ה': "אני נשבע שבקנאתי הבוערת כמו אש דיברתי נגד העמים שנותרו ונגד אדום כולה, נגד אלה שלקחו לעצמם בירושה את ארצי בשמחה ובלב מלא בוז, ושדדו את שדות המרעה שלה" ' ".
6 "לכן נבא על אדמת ישראל ואמור להרים ולגבעות, לערוצי הנחלים ולעמקים שכך אמר אדוני ה', 'דיברתי בקנאתי ובזעמי כי הייתם מטרה לבוז מצד העמים. 7 לכן כך אמר אדוני ה': "אני נשבע שהעמים שמסביבכם יהיו מטרה לבוז 8 אבל אתם, הרי ישראל, תצמיחו את ענפיכם ותיתנו את פרותיכם לעמי ישראל כי הוא יבוא בקרוב. 9 אני דואג לכם ומיטיב אתכם ואתם תעוּבְּדו ותיזָרעו. 10 אביא אליכם הרבה אנשים, את כל עם ישראל. הערים ייושבו והחורבות יבנו. 11 ארבה את בני האדם ואת הבהמות שלכם והם יתרבו. אשיב אתכם למצבכם הקודם ואיטיב אִתכם עוד יותר מבעבר. אז תדעו שאני ה'. 12 אביא אליכם בני אדם, את עמי ישראל, והם ירשו אתכם ויקבלו אתכם לנחלה ולא תהרגו עוד את בניהם" ' ".
13 כך אמר אדוני ה': "אומרים לָך, 'את ארץ אוכלת אדם שהורגת את בני עמך'. 14 לכן לא תאכלי עוד אדם ולא תהרגי עוד את בני עמך", אמר אדוני ה'. 15 "לא אשמיע לך עוד את הבוז של העמים ולא תהיי עוד מטרה ללעג שלהם, ואת בני עמך לא תכשילי עוד", אמר אדוני ה'.
16 ה' אמר לי: 17 "בן אדם, כשבני עם ישראל יָשבו על אדמתם, הם טימאו אותה בהתנהגותם ובמעשיהם והתנהגותם הייתה טמאה בעיניי כמו טומאת הדימום החודשי. 18 שפכתי עליהם את כעסי משום שביצעו בארץ מעשי רצח וטימאו אותה באלילים הבזויים שלהם. 19 הפצתי אותם בעמים והם התפזרו בארצות, שפטתי אותם בהתאם להתנהגותם ולמעשיהם, 20 אבל הם באו אל העמים וחיללו ביניהם את שמי הקדוש כשנאמר עליהם, 'אלה בני עם ה' והם עזבו את ארצו'. 21 הצטערתי על שמי הקדוש שבני עם ישראל חיללו בין העמים שלארצותיהם באו.
22 "לכן אמור לעם ישראל שכך אמר אדוני ה', 'לא למענכם אני פועל, עם ישראל, אלא למען שמי הקדוש שחיללתם בעמים שלארצותיהם באתם. 23 אקדֵש את שמי הגדול המחוּלל בין העמים שביניהם חיללתם אותו, והעמים יֵדעו שאני ה' כאשר אזכה לכבוד לעיניהם בגלל מה שאעשה לכם', אמר אדוני ה'. 24 'אקח אתכם מהעמים, אאסוף אתכם מהארצות ואביא אתכם אל אדמתכם. 25 אתיז עליכם מים טהורים ותהיו מטוהרים. מכל המעשים הטמאים והאלילים הבזויים שלכם אטהר אתכם. 26 אתן לכם לב חדש ורוח חדשה אשים בתוככם. אסלק מגופכם את לב האבן ואתן לכם לב בשר. 27 את רוחי אשים בתוככם ואגרום לכם לשמור את כל חוקיי ולהקפיד לקיים את כל מצוותיי. 28 אתם תשבו בארץ שנתתי לאבותיכם ותהיו העם שלי, ואני אהיה האלוהים שלכם. 29 אושיע אתכם מכל המעשים הטמאים שלכם ואגרום לדגן לצמוח בשפע ולא אביא עליכם רעב. 30 ארבה את פרי העצים ואת יבול השדות כדי שלא תסבלו עוד בושה בין העמים בגלל רעב. 31 אז תזכרו את התנהגותכם הרעה ואת מעשיכם שלא היו טובים, ותתביישו בעצמכם בגלל חטאיכם ובגלל מעשיכם המתועבים. 32 לא למענכם אעשה זאת', אמר אדוני ה'. 'דעו לכם, התביישו בהתנהגותכם, עם ישראל' ".
33 כך אמר אדוני ה': "ביום שאטהר אתכם מכל חטאיכם, איישב את הערים והחורבות יבָּנו, 34 הארץ השוממה תעוּבד במקום להיות שממה לעיני כל מי שיעבור שם, 35 והם יאמרו, 'הארץ הזאת, שהייתה שוממה, דומה לגן עדן. הערים החרֵבות, השוממות וההרוסות מבוצרות ומיושבות'. 36 אז יֵדעו העמים שישארו סביבכם שאני, ה', בניתי את ההריסות, נטעתי בארץ השוממה. אני ה' אמרתי ועשיתי".
37 כך אמר אדוני ה': "גם את זה אעשה לבקשת עם ישראל: אגרום להם להיות רבים כמו עדרי אדם. 38 כמו שירושלים מלאה בצאן המוקדש לקרבנות בחגים, כך יהיו הערים ההרוסות מלאות עדרי אדם. אז יֵדעו שאני ה' ".