תנ"ך מבואר

ספר יחזקאל פרק לז

1 הָיְתָה עָלַי יַד־יהוה, וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יהוה, וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת׃ 2 וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל־פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד׃ 3 וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן־אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וָאֹמַר אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ׃ 4 וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא עַל־הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר־יהוה׃ 5 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם׃ 6 וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר, וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר, וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם; וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יהוה׃
7 וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי; וַיְהִי־קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה־רַעַשׁ, וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת, עֶצֶם אֶל־עַצְמוֹ׃ 8 וְרָאִיתִי וְהִנֵּה־עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה, וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה; וְרוּחַ אֵין בָּהֶם׃ 9 וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא אֶל־הָרוּחַ; הִנָּבֵא בֶן־אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל־הָרוּחַ כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ, וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ׃ 10 וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי; וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל־רַגְלֵיהֶם, חַיִל גָּדוֹל מְאֹד־מְאֹד׃ {ס}
11 וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן־אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה, כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה; הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ׃ 12 לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת־קִבְרוֹתֵיכֶם, וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל׃ {ס} 13 וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יהוה; בְּפִתְחִי אֶת־קִבְרוֹתֵיכֶם, וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי׃ 14 וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל־אַדְמַתְכֶם; וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יהוה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם־יהוה׃ {פ}

15 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 16 וְאַתָּה בֶן־אָדָם, קַח־לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חברו (חֲבֵרָיו); וּלְקַח עֵץ אֶחָד, וּכְתוֹב עָלָיו, לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל חברו (חֲבֵרָיו)׃ 17 וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל־אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד; וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ׃ 18 וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר; הֲלוֹא־תַגִּיד לָנוּ מָה־אֵלֶּה לָּךְ׃ 19 דַּבֵּר אֲלֵהֶם, כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת־עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד־אֶפְרַיִם, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חברו (חֲבֵרָיו); וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת־עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי׃ 20 וְהָיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר־תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם בְּיָדְךָ לְעֵינֵיהֶם׃ 21 וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ־שָׁם; וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל־אַדְמָתָם׃ 22 וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ; וְלֹא יהיה־ (יִהְיוּ־) עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד׃ 23 וְלֹא יִטַמְּאוּ עוֹד, בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם, וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם; וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם, מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם, וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ־לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים׃ 24 וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם; וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ, וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם׃ 25 וְיָשְׁבוּ עַל־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ־בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם; וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד־עוֹלָם, וְדָוִד עַבְדִּי, נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם׃ 26 וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם; וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם, וְנָתַתִּי אֶת־מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם׃ 27 וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים; וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם׃ 28 וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם, כִּי אֲנִי יהוה, מְקַדֵּשׁ אֶת־יִשְׂרָאֵל; בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם׃ {ס}
חזון העצמות היבשות
1 יד ה' נחה עליי והוא הוציא אותי ברוח ה' והביא אותי אל הבקעה. היא הייתה מלאה עצמות. 2 הוא העביר אותי מעליהן סביב סביב וראיתי שהעצמות המפוזרות על פני הבקעה היו רבות מאוד ויבשות מאוד. 3 ה' שאל אותי: "בן אדם, האם העצמות האלה מסוגלות לחיות?", ואני השבתי: "אדוני ה', אתה יודע". 4 הוא אמר לי: "נבא על העצמות האלה ואמור להן, 'עצמות יבשות, שִמעו את דבר ה'! 5 כך אמר אדוני ה' לעצמות האלה: "אתן בכן רוח ואתן תחיו, 6 אשים עליכן גידים ואצפה אתכן בבשר, אעטוף אתכן בעור ואֶתן בכן רוח ואַתן תחיו. אז תדעו שאני ה' " ' ".
7 ניבאתי כפי שה' ציווה עליי. קול רעש נשמע כאשר ניבאתי, והעצמות קרבו זו לזו. 8 ראיתי שהופיעו עליהן גידים, שבשר ציפה אותן ועור עטף אותן, אבל לא הייתה בהן רוח. 9 ה' אמר לי: "נבא אל הרוח, נבא בן אדם ואמור לרוח שכך אמר אדוני ה', 'בואי רוח מארבעה כיוונים ונשפי בהרוגים האלה והם יחיו' ". 10 ניבאתי כפי שהוא ציווה עליי והרוח באה בהם. הם חיו ונעמדו על רגליהם והיו להמון רב מאוד מאוד.
11 ה' אמר לי: "בן אדם, העצמות האלה הן כל עם ישראל. הם אומרים, 'יָבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו, אנחנו אבודים'. 12 לכן נבא ואמור להם שכך אמר אדוני ה', 'אפתח את הקברים שלכם ואוציא אתכם משם, עמי, ואביא אתכם אל אדמת ישראל. 13 אתם תדעו שאני ה' כשאפתח את הקברים שלכם ואוציא אתכם משם, עמי. 14 אתן בכם את רוחי ותחיו ואיישב אתכם על אדמתכם. אז תדעו שאני ה' אמרתי ועשיתי' ", אמר ה'. עם אחד ומלך אחד
15 ה' אמר לי: 16 "ואתה, בן אדם, קח ענף אחד וכתוב עליו, 'שייך ליהודה ולבני ישראל שהתחברו אליו'. קח עוד ענף וכתוב עליו, 'שייך ליוסף, ענף אפריים, ולכל בני עם ישראל שהתחברו אליו'. 17 קרב אותם זה לזה. הם יהיו לענף ויתאחדו בידך. 18 כאשר ישאלו אותך בני עמך, 'מה משמעות הדברים שאתה עושה?', 19 אמור להם שכך אמר אדוני ה', 'אקח את ענף יוסף שביד אפרים ושבטי ישראל חבריו ואצרף אותו לענף יהודה ואעשה מהם ענף אחד, והם יהיו לענף אחד בידי'. 20 החזק בידך לעיניהם את הענפים שכתבת עליהם 21 ואמור לבני עמך שכך אמר אדוני ה', 'אקח את בני ישראל מבין העמים שאליהם הלכו, אאסוף אותם מסביב ואביא אותם אל אדמתם. 22 אעשה אותם לעם אחד בארץ, בהרי ישראל, ומלך אחד ימלוך על כולם. הם לא יהיו עוד שני עמים, לא יהיו מחולקים לשתי ממלכות, 23 ולא ימשיכו להיטמא באלילים הבזויים והמתועבים שלהם ובכל הפשעים שלהם. אציל אותם מכל המקומות שישבו וחטאו בהם ואטהר אותם, הם יהיו עמי ואני אהיה אלוהיהם, 24 ועבדי דוד ימלוך עליהם, רועה אחד יהיה לכולם. הם ינהגו בהתאם למצוותיי, ישמרו את חוקיי ויקיימו אותם, 25 ויֵשבו בארץ שנתתי לעבדי יעקב, שאבותיהם ישבו בה. הם ובניהם ובני בניהם יֵשבו בה לעולם, ודוד עבדי יהיה המושל שלהם לעולם. 26 אכרות אתם ברית שלום, ברית עולם. אעשה אותם לברכה וארבה אותם ומקדשי יהיה בתוכם לעולם. 27 אשכון מעליהם ואהיה אלוהיהם והם יהיו עמי. 28 אז יֵדעו העמים שאני, ה', מְקדש את ישראל בכך שמִקדשי נמצא בתוכם לעולם' ".