תנ"ך מבואר

ספר יחזקאל פרק ג

1 וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן־אָדָם אֵת אֲשֶׁר־תִּמְצָא אֱכוֹל; אֱכוֹל אֶת־הַמְּגִלָּה הַזֹּאת, וְלֵךְ דַּבֵּר אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ 2 וָאֶפְתַּח אֶת־פִּי; וַיַּאֲכִלֵנִי, אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת׃ 3 וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן־אָדָם בִּטְנְךָ תַאֲכֵל וּמֵעֶיךָ תְמַלֵּא, אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן אֵלֶיךָ; וָאֹכְלָה, וַתְּהִי בְּפִי כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק׃ {פ}
4 וַיֹּאמֶר אֵלָי; בֶּן־אָדָם, לֶךְ־בֹּא אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְדִבַּרְתָּ בִדְבָרַי אֲלֵיהֶם׃ 5 כִּי לֹא אֶל־עַם עִמְקֵי שָׂפָה וְכִבְדֵי לָשׁוֹן אַתָּה שָׁלוּחַ; אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ 6 לֹא אֶל־עַמִּים רַבִּים, עִמְקֵי שָׂפָה וְכִבְדֵי לָשׁוֹן, אֲשֶׁר לֹא־תִשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם; אִם־לֹא אֲלֵיהֶם שְׁלַחְתִּיךָ, הֵמָּה יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ׃ 7 וּבֵית יִשְׂרָאֵל, לֹא יֹאבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלֶיךָ, כִּי־אֵינָם אֹבִים לִשְׁמֹעַ אֵלָי; כִּי כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, חִזְקֵי־מֵצַח וּקְשֵׁי־לֵב הֵמָּה׃ 8 הִנֵּה נָתַתִּי אֶת־פָּנֶיךָ חֲזָקִים לְעֻמַּת פְּנֵיהֶם; וְאֶת־מִצְחֲךָ חָזָק לְעֻמַּת מִצְחָם׃ 9 כְּשָׁמִיר חָזָק מִצֹּר נָתַתִּי מִצְחֶךָ; לֹא־תִירָא אוֹתָם וְלֹא־תֵחַת מִפְּנֵיהֶם, כִּי בֵּית־מְרִי הֵמָּה׃ {פ}
10 וַיֹּאמֶר אֵלָי; בֶּן־אָדָם אֶת־כָּל־דְּבָרַי אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ, קַח בִּלְבָבְךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְׁמָע׃ 11 וְלֵךְ בֹּא אֶל־הַגּוֹלָה אֶל־בְּנֵי עַמֶּךָ, וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִֹה; אִם־יִשְׁמְעוּ וְאִם־יֶחְדָּלוּ׃
12 וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ, וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי, קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל; בָּרוּךְ כְּבוֹד־יהוה מִמְּקוֹמוֹ׃ 13 וְקוֹל כַּנְפֵי הַחַיּוֹת, מַשִּׁיקוֹת אִשָּׁה אֶל־אֲחוֹתָהּ, וְקוֹל הָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם; וְקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל׃ 14 וְרוּחַ נְשָׂאַתְנִי וַתִּקָּחֵנִי; וָאֵלֵךְ מַר בַּחֲמַת רוּחִי, וְיַד־יהוה עָלַי חָזָקָה׃ 15 וָאָבוֹא אֶל־הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב הַיֹּשְׁבִים אֶל־נְהַר־כְּבָר ואשר (וָאֵשֵׁב), הֵמָּה יוֹשְׁבִים שָׁם; וָאֵשֵׁב שָׁם שִׁבְעַת יָמִים מַשְׁמִים בְּתוֹכָם׃
16 וַיְהִי מִקְצֵה שִׁבְעַת יָמִים; {פ} וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 17 בֶּן־אָדָם צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל; וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר, וְהִזְהַרְתָּ אוֹתָם מִמֶּנִּי׃ 18 בְּאָמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת, וְלֹא הִזְהַרְתּוֹ, וְלֹא דִבַּרְתָּ לְהַזְהִיר רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ הָרְשָׁעָה לְחַיֹּתוֹ; הוּא רָשָׁע בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת, וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ׃ 19 וְאַתָּה כִּי־הִזְהַרְתָּ רָשָׁע, וְלֹא־שָׁב מֵרִשְׁעוֹ, וּמִדַּרְכּוֹ הָרְשָׁעָה; הוּא בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת, וְאַתָּה אֶת־נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ׃ {ס} 20 וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקוֹ וְעָשָׂה עָוֶל, וְנָתַתִּי מִכְשׁוֹל לְפָנָיו הוּא יָמוּת; כִּי לֹא הִזְהַרְתּוֹ בְּחַטָּאתוֹ יָמוּת, וְלֹא תִזָּכַרְןָ, צִדְקֹתָו אֲשֶׁר עָשָׂה, וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ׃ 21 וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתּוֹ צַדִּיק, לְבִלְתִּי חֲטֹא צַדִּיק וְהוּא לֹא־חָטָא; חָיוֹ יִחְיֶה כִּי נִזְהָר, וְאַתָּה אֶת־נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ׃ {ס}
22 וַתְּהִי עָלַי שָׁם יַד־יהוה; וַיֹּאמֶר אֵלַי, קוּם צֵא אֶל־הַבִּקְעָה, וְשָׁם אֲדַבֵּר אוֹתָךְ׃ 23 וָאָקוּם וָאֵצֵא אֶל־הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה־שָׁם כְּבוֹד־יהוה עֹמֵד, כַּכָּבוֹד אֲשֶׁר רָאִיתִי עַל־נְהַר־כְּבָר; וָאֶפֹּל עַל־פָּנָי׃ 24 וַתָּבֹא־בִי רוּחַ, וַתַּעֲמִדֵנִי עַל־רַגְלָי; וַיְדַבֵּר אֹתִי וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֹּא הִסָּגֵר בְּתוֹךְ בֵּיתֶךָ׃ 25 וְאַתָּה בֶן־אָדָם, הִנֵּה נָתְנוּ עָלֶיךָ עֲבוֹתִים, וַאֲסָרוּךָ בָּהֶם; וְלֹא תֵצֵא בְּתוֹכָם׃ 26 וּלְשׁוֹנְךָ אַדְבִּיק אֶל־חִכֶּךָ, וְנֶאֱלַמְתָּ, וְלֹא־תִהְיֶה לָהֶם לְאִישׁ מוֹכִיחַ; כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה׃ 27 וּבְדַבְּרִי אוֹתְךָ אֶפְתַּח אֶת־פִּיךָ, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִֹה; הַשֹּׁמֵעַ יִשְׁמָע וְהֶחָדֵל יֶחְדָּל, כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה׃ {ס}
1 הוא אמר לי: "בן אדם, את מה שלפניך אכול. אכול את המגילה הזאת ולך, דבר אל עם ישראל". 2 פתחתי את פי והוא האכיל אותי את המגילה הזאת 3 ואמר לי: "בן אדם, מלא את הבטן והמעיים שלך במגילה הזאת שאני נותן לך". אכלתי אותה והיא הייתה מתוקה כמו דבש*. [דבש – לא ברור אם מדובר בדבש דבורים או בתמצית פרות]
4 הוא אמר לי: "בן אדם, לך אל עם ישראל ואמור להם את מה שאומַר לך. 5 אינך נשלח לעם ששפתו בלתי מובנת ולשונו קשה אלא אל עם ישראל. 6 אינך נשלח לעמים רבים ששפתם אינה מובנת ולשונם קשה, שאינך יכול להבין את דבריהם. אילו שלחתי אותך אליהם הם היו מקשיבים לך. 7 אבל בני ישראל לא ירצו להקשיב לך כי הם אינם רוצים להקשיב לי. כל עם ישראל קשה ועקשן. 8 אעשה אותך לקשה ועקשן מהם. 9 כמו שאבן שמיר* קשה מאבן צוֹר* [שמיר, צור – אבנים קשות במיוחד], כך אעשה אותך קשה מהם. אל תחשוש ואל תפחד מהם כי הם עם מורד".
10 הוא אמר לי: "בן אדם, את כל הדברים שאומַר לך שמע באוזנך ושמור בלבך, 11 ולך אל הגולים בני עמך ודבר אליהם. אמור להם, 'כך אמר אדוני ה' ', גם אם ישמעו וגם אם לא ישמעו".
12 רוח נשאה אותי ומאחוריי שמעתי רעש גדול: "ברוך כבוד ה' ממקומו", 13 את קול כנפי היצורים שנגעו זו בזו, את קול האופנִים שלידם וקול רעש גדול. 14 רוח הרימה ונשאה אותי, והלכתי מריר וכועס כשיד ה' נחה עליי בחזקה. 15 באתי אל הגולים שהיו בתל אביב* [תל אביב – מקום בבבל] שעל יד נהר כבר. בַּמקום שהם גרו גרתי גם אני. שבעה ימים ישבתי שם מזועזע.
16 כעבור שבעה ימים אמר לי ה': 17 "בן אדם, מיניתי אותך לצופה של עם ישראל – לשמוע את דברי ולהזהיר את העם מפניי. 18 אם אומַר לרשע שהוא ימות, ולא תזהיר אותו, לא תגיד לו להיזהר מפני דרכו המרושעת כדי שיחיה, הוא ימות בגלל חטאו ואותך אאשים במותו. 19 אבל אם תזהיר את הרשע והוא לא יעזוב את רשעותו ואת דרכו המרושעת, הוא ימות בגלל חטאו ואתה תינצל. 20 אם צדיק יעזוב את צדקתו ויעשה מעשים מרושעים, אשים מכשול לפניו והוא ימות. אם לא תזהיר אותו, הוא ימות בגלל חטאו. כל מעשי הצדק שעשה לא יזָכרו ואותך אאשים במותו. 21 אבל אם תזהיר את הצדיק שלא לחטוא כדי שהצדיק לא יחטא, והוא לא יחטא, הוא יחיה כי הוזהר ואתה תינצל".
22 יד ה' נחה עליי שם והוא אמר לי: "צא אל הבקעה ושם אדבר אתך". 23 יצאתי אל הבקעה וראיתי שם את כבוד ה', כמו הכבוד שראיתי על נהר כבר. נפלתי על פניי 24 אבל רוח מילאה אותי והעמידה אותי על רגליי. הוא אמר לי: "לך והסתגר בביתך. 25 אותך, בן אדם, יקשרו בחבלים עבים ויאסרו אותך, ולא תוכל להתהלך בין בני העם. 26 אדביק את לשונך לחיכך ואתה תהיה אילם, ולא תגער בהם, כי הם עם מורד. 27 אבל כאשר אדבר אתך, אפתח את פיך ואתה תאמר להם, 'כך אמר אדוני ה' '. מי שישמע, ישמע. מי שלא ישמע, לא ישמע, כי הם עם מורד.