תנ"ך מבואר

ספר יחזקאל פרק לג

1 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 2 בֶּן־אָדָם, דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי־עַמְּךָ וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, אֶרֶץ כִּי־אָבִיא עָלֶיהָ חָרֶב; וְלָקְחוּ עַם־הָאָרֶץ אִישׁ אֶחָד מִקְצֵיהֶם, וְנָתְנוּ אֹתוֹ לָהֶם לְצֹפֶה׃ 3 וְרָאָה אֶת־הַחֶרֶב בָּאָה עַל־הָאָרֶץ; וְתָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהִזְהִיר אֶת־הָעָם׃ 4 וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ אֶת־קוֹל הַשּׁוֹפָר וְלֹא נִזְהָר, וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקָּחֵהוּ; דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה׃ 5 אֵת קוֹל הַשּׁוֹפָר שָׁמַע וְלֹא נִזְהָר, דָּמוֹ בּוֹ יִהְיֶה; וְהוּא נִזְהָר נַפְשׁוֹ מִלֵּט׃ 6 וְהַצֹּפֶה כִּי־יִרְאֶה אֶת־הַחֶרֶב בָּאָה, וְלֹא־תָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהָעָם לֹא־נִזְהָר, וַתָּבוֹא חֶרֶב, וַתִּקַּח מֵהֶם נָפֶשׁ; הוּא בַּעֲוֹנוֹ נִלְקָח, וְדָמוֹ מִיַּד־הַצֹּפֶה אֶדְרֹשׁ׃ {ס}
7 וְאַתָּה בֶן־אָדָם, צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל; וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר, וְהִזְהַרְתָּ אֹתָם מִמֶּנִּי׃ 8 בְּאָמְרִי לָרָשָׁע, רָשָׁע מוֹת תָּמוּת, וְלֹא דִבַּרְתָּ, לְהַזְהִיר רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ; הוּא רָשָׁע בַעֲוֹנוֹ יָמוּת, וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ׃ 9 וְאַתָּה כִּי־הִזְהַרְתָּ רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ לָשׁוּב מִמֶּנָּה, וְלֹא־שָׁב מִדַּרְכּוֹ; הוּא בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת, וְאַתָּה נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ׃ {ס}
10 וְאַתָּה בֶן־אָדָם, אֱמֹר אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֵּן אֲמַרְתֶּם לֵאמֹר, כִּי־פְשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ עָלֵינוּ; וּבָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים וְאֵיךְ נִחְיֶה׃ 11 אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי־אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם־אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע, כִּי אִם־בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה; שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ {פ}
12 וְאַתָּה בֶן־אָדָם, אֱמֹר אֶל־בְּנֵי־עַמְּךָ צִדְקַת הַצַּדִּיק, לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם פִּשְׁעוֹ, וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא־יִכָּשֶׁל בָּהּ, בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ; וְצַדִּיק, לֹא יוּכַל לִחְיוֹת בָּהּ בְּיוֹם חֲטֹאתוֹ׃ 13 בְּאָמְרִי לַצַּדִּיק חָיֹה יִחְיֶה, וְהוּא־בָטַח עַל־צִדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל; כָּל־צדקתו (צִדְקֹתָיו) לֹא תִזָּכַרְנָה, וּבְעַוְלוֹ אֲשֶׁר־עָשָׂה בּוֹ יָמוּת׃ 14 וּבְאָמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת; וְשָׁב מֵחַטָּאתוֹ, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה׃ 15 חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם, בְּחֻקּוֹת הַחַיִּים הָלַךְ, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עָוֶל; חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת׃ 16 כָּל־חטאתו (חַטֹּאתָיו) אֲשֶׁר חָטָא, לֹא תִזָּכַרְנָה לוֹ; מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה חָיוֹ יִחְיֶה׃ 17 וְאָמְרוּ בְּנֵי עַמְּךָ, לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי; וְהֵמָּה דַּרְכָּם לֹא־יִתָּכֵן׃ 18 בְּשׁוּב־צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל; וּמֵת בָּהֶם׃ 19 וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה; עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה׃ 20 וַאֲמַרְתֶּם לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי; אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפּוֹט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ {פ}



21 וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ; בָּא־אֵלַי הַפָּלִיט מִיְרוּשָׁלָיִם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר׃ 22 וְיַד־יהוה הָיְתָה אֵלַי בָּעֶרֶב, לִפְנֵי בּוֹא הַפָּלִיט, וַיִּפְתַּח אֶת־פִּי, עַד־בּוֹא אֵלַי בַּבֹּקֶר; וַיִּפָּתַח פִּי, וְלֹא נֶאֱלַמְתִּי עוֹד׃ {פ} 23 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 24 בֶּן־אָדָם, יֹשְׁבֵי הֶחֳרָבוֹת הָאֵלֶּה עַל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים לֵאמֹר, אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם, וַיִּירַשׁ אֶת־הָאָרֶץ; וַאֲנַחְנוּ רַבִּים, לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה׃ {ס} 25 לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִֹה, עַל־הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל־גִּלּוּלֵיכֶם וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ׃ 26 עֲמַדְתֶּם עַל־חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ׃ {ס} 27 כֹּה־תֹאמַר אֲלֵהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה חַי־אָנִי, אִם־לֹא אֲשֶׁר בֶּחֳרָבוֹת בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, וַאֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה, לַחַיָּה נְתַתִּיו לְאָכְלוֹ; וַאֲשֶׁר בַּמְּצָדוֹת וּבַמְּעָרוֹת בַּדֶּבֶר יָמוּתוּ׃ 28 וְנָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה, וְנִשְׁבַּת גְּאוֹן עֻזָּהּ; וְשָׁמְמוּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵין עוֹבֵר׃ 29 וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יהוה; בְּתִתִּי אֶת־הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה, עַל כָּל־תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ׃ {ס}
30 וְאַתָּה בֶן־אָדָם, בְּנֵי עַמְּךָ, הַנִּדְבָּרִים בְּךָ אֵצֶל הַקִּירוֹת, וּבְפִתְחֵי הַבָּתִּים; וְדִבֶּר־חַד אֶת־אַחַד, אִישׁ אֶת־אָחִיו לֵאמֹר, בֹּאוּ־נָא וְשִׁמְעוּ, מָה הַדָּבָר, הַיּוֹצֵא מֵאֵת יהוה׃ 31 וְיָבוֹאוּ אֵלֶיךָ כִּמְבוֹא־עָם וְיֵשְׁבוּ לְפָנֶיךָ עַמִּי, וְשָׁמְעוּ אֶת־דְּבָרֶיךָ, וְאוֹתָם לֹא יַעֲשׂוּ; כִּי־עֲגָבִים בְּפִיהֶם הֵמָּה עֹשִׂים, אַחֲרֵי בִצְעָם לִבָּם הֹלֵךְ׃ 32 וְהִנְּךָ לָהֶם כְּשִׁיר עֲגָבִים, יְפֵה קוֹל וּמֵטִב נַגֵּן; וְשָׁמְעוּ אֶת־דְּבָרֶיךָ, וְעֹשִׂים אֵינָם אוֹתָם׃ 33 וּבְבֹאָהּ; הִנֵּה בָאָה, וְיָדְעוּ, כִּי נָבִיא הָיָה בְתוֹכָם׃ {ס}
הצופה
1 ה' אמר לי: 2 "בן אדם, אמור לבני עמך, 'אם אביא על ארץ מלחמה, והעם יבחר איש אחד מתוכם וימַנה אותו לצופה, 3 והוא יראה את המלחמה מתקרבת לארץ ויתקע בשופר כדי להזהיר את העם, 4 מי שישמע את קול השופר ולא יזהר ויהרג במלחמה, יהיה אשם במותו. 5 אם ישמע את קול השופר ולא יזהר, הוא יהיה אשם במותו, ואם יזהר, הוא יִנצל. 6 אם יראה הצופה את המלחמה מתקרבת ולא יתקע בשופר והעם לא יוזהר, והמלחמה תבוא ואחד מבני העם יהרג, האיש ימות בגלל חטאו אבל את הצופה אאשים במותו'.
7 "ואתה, בן אדם, מיניתי אותך לצופה של עם ישראל, לשמוע את דברי ולהזהיר את העם מפניי. 8 אם אומַר לרשע, 'רשע, אתה תמות', ולא תגיד לו להיזהר מדרכו, הוא רשע. הוא ימות בגלל חטאו ואותך אאשים במותו. 9 אבל אם תזהיר את הרשע לעזוב את דרכו והוא לא יעזוב אותה, הוא ימות בגלל חטאו ואתה תינצל.
10 "ואתה, בן אדם, אמור לעם ישראל, 'אמרתם: "אנחנו אשמים בפשעים ובחטאים שלנו ובגללם אנחנו נרקבים. איך נמשיך לחיות?" '. 11 אמור להם שה' אמר, 'אני נשבע שאינני רוצה שהרשע ימות אלא שיעזוב את דרכו ויחיה. עִזבו, עִזבו את דרכיכם הרעות. מדוע שתמותו, בני ישראל?'.
12 "ואתה, בן אדם, אמור לבני עמך, 'צִדקת הצדיק לא תציל אותו ביום שיחטא, ורִשעות הרָשע לא תכשיל אותו ביום שיעזוב את רשעותו. צדיק לא יחיה בזכות צדקתו ביום שיחטא. 13 אם אומַר לצדיק שיחיה והוא יבטח בצדקתו ויעשה מעשים מרושעים, כל צדקותיו לא יזָכרו לו. בגלל המעשים המרושעים שעשה הוא ימות. 14 אם אומַר לרשע שימות והוא יעזוב את חטאו וינהג בצדק וביושר, 15 אם יחזיר את העירבון שלקח, ישלם על מה שלקח בכוח וינהג על פי החוקים המובילים לחיים ולא יעשה מעשים מרושעים, הוא יחיה ולא ימות. 16 כל החטאים שחטא לא יזָכרו לו. הוא נהג בצדק וביושר לכן יחיה'. 17 בני עמך אומרים, 'דרכו של ה' אינה נכונה', אבל דרכם אינה נכונה. 18 אם צדיק עוזב את צדקתו ועושה מעשים מרושעים, הוא ימות בגלל מעשיו. 19 ואם רשע עוזב את רשעותו ונוהג בצדק וביושר, הוא יחיה בזכות מעשיו. 20 אתם אומרים, 'דרכו של ה' אינה נכונה'. אשפוט אתכם, בני ישראל, כל אחד בהתאם למעשיו". הסיבות לחורבן ירושלים
21 בשנה השתים עשרה לגלוּת שלנו, בחמישה בשְׁבט, בא אליי פליט מירושלים ואמר: "העיר נכבשה!". 22 יד ה' נחה עליי בערב, לפני שהפליט בא, וה' פתח את פי לפני שהפליט בא אליי בבוקר. ה' פתח את פי ולא הייתי אילם עוד. 23 ה' אמר לי: 24 "בן אדם, תושבי החורבות האלה על אדמת ישראל אומרים, 'אברהם היה אחד וירש את הארץ, אבל אנחנו רבים – הארץ ניתנה לנו בירושה'. 25 לכן אמור להם שכך אמר אדוני ה', 'אתם אוכלים בשר עם דם, פונים לאלילים הבזויים שלכם ורוצחים – האם תירשו את הארץ? 26 אתם בוטחים בכוח הצבאי שלכם, עושים מעשים מתועבים וכל איש מטמא את אשת חברו. האם תירשו את הארץ?'. 27 אמור להם שכך אמר אדוני ה', 'אני נשבע שאלה שנמצאים בחורבות יֵהרגו במלחמה, את אלה שבשדה אתן לַחיות למאכל ואלה שבין הצוקים ובמערות ימותו במגֵפה. 28 אהפוך את הארץ לשממה ושיממון ויבוא סוף למקור הגאווה והביטחון שלה. הרי ישראל יהיו שוממים, איש לא יעבור בהם. 29 הם יֵדעו שאני ה' כאשר אהפוך את הארץ לשממה ושיממון בגלל כל המעשים המתועבים שעשו'.
30 "ואתה, בן אדם, בני עמך המדברים עליך ליד הקירות ובפתחי הבתים אומרים זה לזה ואיש לאחיו, 'בואו ושִמעו מה הדבר שיוצא מאת ה' ', 31 בני עמי באים אליך בהמוניהם, יושבים לפניך ושומעים את דבריך אבל לא מקיימים אותם. הם שרים שירי חשק ולבם עסוק בהנאות שלהם. 32 בעיניהם אתה כמו מי ששר שירי חשק. קולך יפה ואתה מנגן היטב. הם שומעים את דבריך אך אינם מקיימים אותם. 33 כשכל מה שאמרת יקרה, וזה יקרה בקרוב, הם יֵדעו שהיה ביניהם נביא".