תנ"ך מבואר

1 וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, בַּחֲמִשִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בָּאוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִדְרֹשׁ אֶת־יהוה; וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי׃ {ס} 2 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 3 בֶּן־אָדָם, דַּבֵּר אֶת־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הֲלִדְרֹשׁ אֹתִי אַתֶּם בָּאִים; חַי־אָנִי אִם־אִדָּרֵשׁ לָכֶם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃
4 הֲתִשְׁפֹּט אֹתָם, הֲתִשְׁפּוֹט בֶּן־אָדָם; אֶת־תּוֹעֲבֹת אֲבוֹתָם הוֹדִיעֵם׃ 5 וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל, וָאֶשָּׂא יָדִי, לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב, וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם לֵאמֹר, אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם׃ 6 בַּיּוֹם הַהוּא, נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; אֶל־אֶרֶץ אֲשֶׁר־תַּרְתִּי לָהֶם, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, צְבִי הִיא לְכָל־הָאֲרָצוֹת׃ 7 וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל־תִּטַּמָּאוּ; אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם׃ 8 וַיַּמְרוּ־בִי, וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי, אִישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ, וְאֶת־גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ;

וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם, בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 9 וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־הֵמָּה בְתוֹכָם; אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 10 וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וָאֲבִאֵם אֶל־הַמִּדְבָּר׃ 11 וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת־חֻקּוֹתַי, וְאֶת־מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם; אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם׃ 12 וְגַם אֶת־שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם, לִהְיוֹת לְאוֹת, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; לָדַעַת כִּי אֲנִי יהוה מְקַדְּשָׁם׃
13 וַיַּמְרוּ־בִי בֵית־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, בְּחֻקּוֹתַי לֹא־הָלָכוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי חִלְּלוּ מְאֹד; וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם בַּמִּדְבָּר לְכַלּוֹתָם׃ 14 וָאֶעֱשֶׂה לְמַעַן שְׁמִי; לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִים לְעֵינֵיהֶם׃ 15 וְגַם־אֲנִי, נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם בַּמִּדְבָּר; לְבִלְתִּי הָבִיא אוֹתָם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתִּי, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, צְבִי הִיא לְכָל־הָאֲרָצוֹת׃ 16 יַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ, וְאֶת־חֻקּוֹתַי לֹא־הָלְכוּ בָהֶם, וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ; כִּי אַחֲרֵי גִלּוּלֵיהֶם לִבָּם הֹלֵךְ׃

17 וַתָּחָס עֵינִי עֲלֵיהֶם מִשַּׁחֲתָם; וְלֹא־עָשִׂיתִי אוֹתָם כָּלָה בַּמִּדְבָּר׃ 18 וָאֹמַר אֶל־בְּנֵיהֶם בַּמִּדְבָּר, בְּחוּקֵּי אֲבוֹתֵיכֶם אַל־תֵּלֵכוּ, וְאֶת־מִשְׁפְּטֵיהֶם אַל־תִּשְׁמֹרוּ; וּבְגִלּוּלֵיהֶם אַל־תִּטַּמָּאוּ׃ 19 אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם, בְּחֻקּוֹתַי לֵכוּ; וְאֶת־מִשְׁפָּטַי שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ אוֹתָם׃ 20 וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ; וְהָיוּ לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לָדַעַת כִּי אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם׃

21 וַיַּמְרוּ־בִי הַבָּנִים, בְּחֻקּוֹתַי לֹא־הָלָכוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַי לֹא־שָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, אֶת־שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ; וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּם בַּמִּדְבָּר׃ 22 וַהֲשִׁבֹתִי אֶת־יָדִי, וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי; לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר־הוֹצֵאתִי אוֹתָם לְעֵינֵיהֶם׃ 23 גַּם־אֲנִי, נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי לָהֶם בַּמִּדְבָּר; לְהָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם, וּלְזָרוֹת אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת׃ 24 יַעַן מִשְׁפָּטַי לֹא־עָשׂוּ וְחֻקּוֹתַי מָאָסוּ, וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ; וְאַחֲרֵי גִּלּוּלֵי אֲבוֹתָם, הָיוּ עֵינֵיהֶם׃ 25 וְגַם־אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם, חֻקִּים לֹא טוֹבִים; וּמִשְׁפָּטִים, לֹא יִחְיוּ בָּהֶם׃ 26 וָאֲטַמֵּא אוֹתָם בְּמַתְּנוֹתָם, בְּהַעֲבִיר כָּל־פֶּטֶר רָחַם; לְמַעַן אֲשִׁמֵּם, לְמַעַן אֲשֶׁר יֵדְעוּ, אֲשֶׁר אֲנִי יהוה׃ {ס} 27 לָכֵן דַּבֵּר אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל בֶּן־אָדָם, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה; עוֹד, זֹאת גִּדְּפוּ אוֹתִי אֲבוֹתֵיכֶם, בְּמַעֲלָם בִּי מָעַל׃ 28 וָאֲבִיאֵם אֶל־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי, לָתֵת אוֹתָהּ לָהֶם; וַיִּרְאוּ כָל־גִּבְעָה רָמָה וְכָל־עֵץ עָבֹת, וַיִּזְבְּחוּ־שָׁם אֶת־זִבְחֵיהֶם וַיִּתְּנוּ־שָׁם כַּעַס קָרְבָּנָם, וַיָּשִׂימוּ שָׁם, רֵיחַ נִיחוֹחֵיהֶם, וַיַּסִּיכוּ שָׁם אֶת־נִסְכֵּיהֶם׃ 29 וָאֹמַר אֲלֵהֶם, מָה הַבָּמָה, אֲשֶׁר־אַתֶּם הַבָּאִים שָׁם; וַיִּקָּרֵא שְׁמָהּ בָּמָה, עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃

30 לָכֵן אֱמֹר אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הַבְּדֶרֶךְ אֲבוֹתֵיכֶם אַתֶּם נִטְמְאִים; וְאַחֲרֵי שִׁקּוּצֵיהֶם אַתֶּם זֹנִים׃ 31 וּבִשְׂאֵת מַתְּנֹתֵיכֶם בְּהַעֲבִיר בְּנֵיכֶם בָּאֵשׁ אַתֶּם נִטְמְאִים לְכָל־גִּלּוּלֵיכֶם עַד־הַיּוֹם, וַאֲנִי אִדָּרֵשׁ לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל; חַי־אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם־אִדָּרֵשׁ לָכֶם׃ 32 וְהָעֹלָה עַל־רוּחֲכֶם, הָיוֹ לֹא תִהְיֶה; אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים, נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת, לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן׃ 33 חַי־אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה; אִם־לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם׃ 34 וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן־הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם, מִן־הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם; בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה׃ 35 וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל־מִדְבַּר הָעַמִּים; וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם, פָּנִים אֶל־פָּנִים׃ 36 כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם, בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם; כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ 37 וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית׃ 38 וּבָרוֹתִי מִכֶּם, הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי, מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם, וְאֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹא; וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יהוה׃
39 וְאַתֶּם בֵּית־יִשְׂרָאֵל כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִֹה, אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, וְאַחַר אִם־אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי; וְאֶת־שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ־עוֹד, בְּמַתְּנוֹתֵיכֶם וּבְגִלּוּלֵיכֶם׃ 40 כִּי בְהַר־קָדְשִׁי בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה בָּאָרֶץ; שָׁם אֶרְצֵם, וְשָׁם אֶדְרוֹשׁ אֶת־תְּרוּמֹתֵיכֶם, וְאֶת־רֵאשִׁית מַשְׂאוֹתֵיכֶם בְּכָל־קָדְשֵׁיכֶם׃ 41 בְּרֵיחַ נִיחֹחַ אֶרְצֶה אֶתְכֶם, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן־הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם, מִן־הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם; וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם׃ 42 וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יהוה, בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל; אֶל־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי, לָתֵת אוֹתָהּ לַאֲבוֹתֵיכֶם׃ 43 וּזְכַרְתֶּם־שָׁם, אֶת־דַּרְכֵיכֶם וְאֵת כָּל־עֲלִילוֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר נִטְמֵאתֶם בָּם; וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם, בְּכָל־רָעוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם׃ 44 וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יהוה, בַּעֲשׂוֹתִי אִתְּכֶם לְמַעַן שְׁמִי; לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ {פ}

בני ישראל מורדים בה'
1 בשנה השביעית, בעשרה באב, באו וישבו לפניי אנשים מזקני ישראל במטרה לפנות אל ה' בשאלה. 2 ה' אמר לי: 3 "בן אדם, אמור לזקני ישראל שכך אמר אדוני ה', 'באתם לפנות אליי בשאלה? אני נשבע שלא אענה לפנייתכם', אמר אדוני ה'.
4 "הלוא תשפוט אותם, הלוא תשפוט אותם, בן אדם? ספר להם על המעשים המתועבים של אבותיהם 5 ואמור להם שכך אמר אדוני ה', 'ביום שבחרתי בישראל ונשבעתי לצאצאי משפחת יעקב, שנגליתי להם בארץ מצריים ונשבעתי להם שאני ה' אלוהיהם, 6 ביום ההוא נשבעתי להוציא אותם מארץ מצריים אל הארץ שחיפשתי עבורם, ארץ שופעת חלב ודבש, יפה מכל הארצות'. 7 אמרתי להם, 'על כל אחד מכם להשליך את האלילים המתועבים שפנה אליהם, אל תטמאו את עצמכם באלילים הבזויים של מצריים, אני ה' אלוהיכם!'. 8 אבל הם מרדו בי ולא רצו לשמוע בקולי, איש לא השליך את האלילים המתועבים שפנה אליהם, ואת האלילים הבזויים של מצריים איש לא עזב.
"החלטתי לשפוך עליהם את זעמי, להוציא עליהם בארץ מצריים את כל כעסי. 9 פעלתי למען שמי כדי שלא יחללו אותו לעיני העמים שביניהם חי עמי, שהתגליתי לעיניהם כשהוצאתי את עמי מארץ מצריים. 10 הוצאתי אותם מארץ מצריים והבאתי אותם למדבר. 11 נתתי להם את חוקיי וגיליתי להם את מצוותיי שהאדם שמקיים אותם יחיה בזכותם. 12 גם את השבתות שלי נתתי להם כאות ביני לבינם וכדי ללמד אותם שאני ה' מקדש אותם.
13 "אבל בני ישראל מרדו בי במדבר. הם לא נהגו על פי חוקיי וזלזלו במצוותיי, שהאדם שמקיים אותם יחיה בזכותם, ואת השבתות שלי הם חיללו מאוד. החלטתי לשפוך עליהם את זעמי במדבר ולהשמיד אותם. 14 פעלתי למען שמי כדי שלא יחללו אותו לעיני העמים שהוצאתי לעיניהם את בני ישראל ממצריים. 15 נשבעתי להם במדבר שלא אביא אותם אל הארץ שנתתי להם, ארץ שופעת חלב ודבש ויפה מכל הארצות 16 כי הם זִלזלו במצוותיי, לא נהגו על פי חוקיי וחיללו את השבתות שלי כיוון שלבם נמשך אל האלילים הבזויים שלהם.
17 "בכל זאת ריחמתי עליהם ולא השמדתי אותם לגמרי, לא הרגתי את כולם במדבר. 18 אמרתי לבניהם במדבר, 'אל תנהגו על פי החוקים של אבותיכם ואל תקיימו את המצוות שלהם. אל תטמאו את עצמכם באלילים הבזויים שלהם. 19 אני ה' אלוהיכם. נהגו על פי חוקיי, הקפידו לקיים את מצוותיי, 20 קדשו את השבתות שלי והן יהיו לאות ביני וביניכם ותדעו כי אני ה' אלוהיכם'.
21 "אבל הבנים מרדו בי, לא נהגו על פי חוקיי ולא הקפידו לקיים את מצוותיי, שהאדם שמקיים אותם יחיה בזכותם, וחיללו את השבתות שלי. חשבתי לשפוך עליהם את זעמי ולהוציא עליהם את כל כעסי במדבר. 22 אבל שיניתי את דעתי ופעלתי למען שמי כדי שלא יהיה מחוּלל לעיני העמים שהוצאתי לעיניהם את בני ישראל ממצריים. 23 נשבעתי להם במדבר להפיץ אותם בין העמים ולפזר אותם בין הארצות 24 כי את מצוותיי לא קיימו, בחוקים שלי זלזלו, את השבתות שלי חיללו ופנו לאלילים הבזויים של אבותיהם. 25 בתגובה נתתי להם חוקים לא טובים ומצוות שלא יחיו בזכותן. 26 גרמתי להם לטמא את עצמם במתנות שהביאו ולהקריב כל בן בכור כדי להשמיד אותם וכדי שיֵדעו שאני ה'. 27 לכן, בן אדם, אמור לעם ישראל שכך אמר אדוני ה', 'אבותיכם פגעו בי מאוד כשבגדו בי'. 28 הבאתי אותם אל הארץ שנשבעתי לתת להם, והם ראו את כל הגבעות הגבוהות ואת העצים הסבוכים והקריבו שם את הקרבנות שלהם. הם הקריבו שם את הקרבנות שעוררו את כעסי, הפיצו את הריחות הנעימים שלהם ושפכו את קרבנות היין שלהם. 29 אמרתי להם, 'איזה ערך יש למקום הפולחן שאתם באים אליו?'. המקום נקרא במה [מקום פולחן] עד היום.
30 "לכן אמור לבני ישראל שכך אמר אדוני ה', 'אתם מטמאים את עצמכם כמו אבותיכם. אתם בוגדים בה' עם האלילים המתועבים שלהם, 31 אתם מביאים את מתנותיכם ומקריבים את בניכם באש, אתם מטמאים את עצמכם בכל האלילים הבזויים שלכם עד היום. האם אענה לפנייתכם, בני ישראל? אני נשבע', אמר אדוני ה', 'שלא אענה לפנייתכם! 32 מה שאתם חושבים לא יתקיים. אתם אומרים: "נהיה כמו העמים, המשפחות והארצות, ונשרת אלילי עץ ואבן". 33 אני נשבע', אמר אדוני ה', 'שאמלוך עליכם בכוח רב, בעצמה ובזעם גדול. 34 אוציא אתכם מהעמים בכוח רב, בעצמה ובזעם גדול ואאסוף אתכם מהארצות שבהן התפזרתם. 35 אביא אתכם אל מדבר העמים, אאשים ואשפוט אתכם שם פנים אל פנים. 36 כמו שהאשמתי את אבותיכם במדבר כשיצאו ממצריים כך אאשים אתכם', אמר אדוני ה'. 37 'אמיין אתכם ואכרות אתכם ברית. 38 אוציא מתוככם את המורדים והבוגדים בי, אוציא אותם מארץ מגוריהם והם לא יבואו אל אדמת ישראל. אז תדעו שאני ה' ' ".
39 ואתם, בני ישראל, כך אמר אדוני ה': "לכו לעבוד כל אחד את האלילים הבזויים שלו, אם אינכם שומעים בקולי. אבל אל תמשיכו לחלל את שמי הקדוש במתנות שלכם ובאלילים הבזויים שלכם 40 כי בהר הקדוש שלי, בהר הגבוה בישראל", אמר אדוני ה', "שם, בארץ, יעבדו אותי כל בני ישראל – כולם. שם ארצה בכם ושם אקבל את התרומות, את המתנות המובחרות שלכם ואת מה שתקדישו. 41 ארצה אתכם כמו שרוצים ריח נעים כשאוציא אתכם מהעמים ואאסוף אתכם מהארצות שבהן התפזרתם. אזכה לכבוד לעיני העמים בגלל מה שאעשה לכם. 42 אתם תדעו שאני ה' כשאביא אתכם אל אדמת ישראל, אל הארץ שנשבעתי לתת לאבותיכם. 43 שם תיזכרו בהתנהגות שלכם ובכל מעשיכם שטימאתם בהם את עצמכם, ותתביישו בעצמכם בגלל כל המעשים הרעים שעשיתם. 44 אז תדעו שאני, ה', פעלתי לטובתכם למען שמי ולא בהתאם לדרכים הרעות ולמעשים המושחתים שלכם, בני ישראל", אמר אדוני ה'.