תנ"ך מבואר

ספר יחזקאל פרק כב

1 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 2 וְאַתָּה בֶן־אָדָם, הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט אֶת־עִיר הַדָּמִים; וְהוֹדַעְתָּהּ, אֵת כָּל־תּוֹעֲבוֹתֶיהָ׃ 3 וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עִיר שֹׁפֶכֶת דָּם בְּתוֹכָהּ לָבוֹא עִתָּהּ; וְעָשְׂתָה גִלּוּלִים עָלֶיהָ לְטָמְאָה׃ 4 בְּדָמֵךְ אֲשֶׁר־שָׁפַכְתְּ אָשַׁמְתְּ, וּבְגִלּוּלַיִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית טָמֵאת, וַתַּקְרִיבִי יָמַיִךְ, וַתָּבוֹא עַד־שְׁנוֹתָיִךְ; עַל־כֵּן, נְתַתִּיךְ חֶרְפָּה לַגּוֹיִם, וְקַלָּסָה לְכָל־הָאֲרָצוֹת׃ 5 הַקְּרֹבוֹת וְהָרְחֹקוֹת מִמֵּךְ יִתְקַלְּסוּ־בָךְ; טְמֵאַת הַשֵּׁם, רַבַּת הַמְּהוּמָה׃ 6 הִנֵּה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ לִזְרֹעוֹ הָיוּ בָךְ; לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם׃ 7 אָב וָאֵם הֵקַלּוּ בָךְ, לַגֵּר עָשׂוּ בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ; יָתוֹם וְאַלְמָנָה הוֹנוּ בָךְ׃ 8 קָדָשַׁי בָּזִית; וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי חִלָּלְתְּ׃ 9 אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם; וְאֶל־הֶהָרִים אָכְלוּ בָךְ, זִמָּה עָשׂוּ בְתוֹכֵךְ׃ 10 עֶרְוַת־אָב גִּלָּה־בָךְ; טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ־בָךְ׃ 11 וְאִישׁ אֶת־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ, עָשָׂה תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת־כַּלָּתוֹ טִמֵּא בְזִמָּה; וְאִישׁ אֶת־אֲחֹתוֹ בַת־אָבִיו עִנָּה־בָךְ׃ 12 שֹׁחַד לָקְחוּ־בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם; נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ, וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק, וְאֹתִי שָׁכַחַתְּ, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃


13 וְהִנֵּה הִכֵּיתִי כַפִּי, אֶל־בִּצְעֵךְ אֲשֶׁר עָשִׂית; וְעַל־דָּמֵךְ, אֲשֶׁר הָיוּ בְּתוֹכֵךְ׃ 14 הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ אִם־תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ, לַיָּמִים אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אוֹתָךְ; אֲנִי יהוה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי׃ 15 וַהֲפִיצוֹתִי אוֹתָךְ בַּגּוֹיִם, וְזֵרִיתִיךְ בָּאֲרָצוֹת; וַהֲתִמֹּתִי טֻמְאָתֵךְ מִמֵּךְ׃ 16 וְנִחַלְתְּ בָּךְ לְעֵינֵי גוֹיִם; וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי יהוה׃ {פ}
17 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 18 בֶּן־אָדָם הָיוּ־לִי בֵית־יִשְׂרָאֵל לסוג (לְסִיג); כֻּלָּם נְחֹשֶׁת וּבְדִיל וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת בְּתוֹךְ כּוּר, סִגִים כֶּסֶף הָיוּ׃ {ס} 19 לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, יַעַן הֱיוֹת כֻּלְּכֶם לְסִגִים; לָכֵן הִנְנִי קֹבֵץ אֶתְכֶם, אֶל־תּוֹךְ יְרוּשָׁלָיִם׃ 20 קְבֻצַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת וּבְדִיל אֶל־תּוֹךְ כּוּר, לָפַחַת־עָלָיו אֵשׁ לְהַנְתִּיךְ; כֵּן אֶקְבֹּץ בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי, וְהִנַּחְתִּי וְהִתַּכְתִּי אֶתְכֶם׃ 21 וְכִנַּסְתִּי אֶתְכֶם, וְנָפַחְתִּי עֲלֵיכֶם בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי; וְנִתַּכְתֶּם בְּתוֹכָהּ׃ 22 כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף בְּתוֹךְ כּוּר, כֵּן תֻּתְּכוּ בְתוֹכָהּ; וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יהוה, שָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עֲלֵיכֶם׃ {פ}
23 וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 24 בֶּן־אָדָם אֱמָר־לָהּ אַתְּ אֶרֶץ, לֹא מְטֹהָרָה הִיא; לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם׃ 25 קֶשֶׁר נְבִיאֶיהָ בְּתוֹכָהּ, כַּאֲרִי שׁוֹאֵג טֹרֵף טָרֶף; נֶפֶשׁ אָכָלוּ, חֹסֶן וִיקָר יִקָּחוּ, אַלְמְנוֹתֶיהָ הִרְבּוּ בְתוֹכָהּ׃ 26 כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי, בֵּין־קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין־הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ; וּמִשַׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם, וָאֵחַל בְּתוֹכָם׃ 27 שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ, כִּזְאֵבִים טֹרְפֵי טָרֶף; לִשְׁפָּךְ־דָּם לְאַבֵּד נְפָשׁוֹת, לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע׃ 28 וּנְבִיאֶיהָ, טָחוּ לָהֶם תָּפֵל, חֹזִים שָׁוְא, וְקֹסְמִים לָהֶם כָּזָב; אֹמְרִים, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, וַיהוה לֹא דִבֵּר׃ 29 עַם הָאָרֶץ עָשְׁקוּ עֹשֶׁק, וְגָזְלוּ גָּזֵל; וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ, וְאֶת־הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט׃

30 וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר־גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ; וְלֹא מָצָאתִי׃ 31 וָאֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי, בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי כִּלִּיתִים; דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִֹה׃ {פ}
חטאי ירושלים ועונשה
1 ה' אמר לי: 2 "ואתה, בן אדם, שפוט, שפוט את עיר הרצח ותאר בפניה את כל מעשיה המתועבים. 3 אמור לה שכך אמר אדוני ה', 'עיר שתושביה רוצחים בתוכה מביאה על עצמה את עונשה. עיר שעושה אלילים בזויים מביאה על עצמה טומאה. 4 אַת אשמה במעשי הרצח שביצעת, את טמאה בגלל האלילים הבזויים שעשית, לכן קרבו ימי עונשך, שנותייך הגיעו לסופן. אגרום לעמים להשפיל אותך, לכל הארצות ללעוג לך. 5 ארצות קרובות ורחוקות ילעגו לך, העיר הטמאה שאי-הסדרים בה רבים. 6 מושלי ישראל עשו בך כל מה שיכלו במטרה לרצוח. 7 לא כיבדו בך אב או אם, את התושבים הזרים שחיו בתוכך ניצלו, את היתומים והאלמנות שלך רימו. 8 זלזלת בקרבנות המוקדשים לי, חיללת את השבתות שלי, 9 היו בך אנשים שהפיצו שמועות במטרה לרצוח. במקומות הפולחן אכלו תושבייך קרבנות ועשו בך מעשים טמאים. 10 תושבייך קיימו יחסי מין עם הנשים של אבותיהם, אנסו בך נשים בזמן שהיו טמאות בגלל הדימום החודשי. 11 הם עשו מעשים מתועבים עם הנשים של חבריהם, טימאו את הכלות שלהם במעשים מזוהמים ואנסו את אחיותיהם מצד אביהם. 12 הם לקחו שוחד כדי לרצוח. את לקחת ריבית וניצלת את ידידייך ואותי שכחת' ", אמר אדוני ה'.
13 "היכיתי כף אל כף לאות אֵבל בגלל אהבתךְ לכסף ובגלל מעשי הרצח שבוצעו בתוכך. 14 האם יחזיק לבך מעמד? האם תהיי חזקה כאשר אעשה לך את מה שאעשה? אני ה' אמרתי ואני אעשה. 15 אפיץ אותך בין העמים, אפזר אותך בין הארצות ואסלק ממך את הטומאה שלך. 16 כבודך יחולל לעיני העמים ואז תדעי שאני ה' ".
17 ה' אמר לי: 18 "בן אדם, בני ישראל דומים בעיניי לפסולת של מתכת. כולם נחושת ובדיל וברזל ועופרת בתנור, הם הפכו לפסולת של כסף. 19 לכן כך אמר אדוני ה', 'כיוון שכולכם הפכתם לפסולת של מתכות, אאסוף אתכם אל תוך ירושלים. 20 כמו שאוספים כסף ונחושת וברזל ועופרת ובדיל ומכניסים אותם לתנור כדי להבעיר בו אש ולהתיך אותם, כך אאסוף אתכם בכעסי ובזעמי, אכניס אתכם לתנור ואתיך אתכם. 21 אאסוף אתכם ואנשוף עליכם באש כעסי ואתיך אתכם בתוכה. 22 תותכו באש כמו שמתיכים כסף בתנור. אז תדעו שאני, ה', שפכתי עליכם את זעמי' ".
23 ה' אמר לי: 24 "בן אדם, אמור לארץ, 'את ארץ לא מטוהרת שלא ירד עליה גשם ביום זעם. 25 נביאיה מורדים. כמו אריה שואג הטורף טֶרף הם אוכלים את נפש העם, לוקחים את העושר והרכוש ומרבים את מספר האלמנות בארץ. 26 כוהניה מעוותים את תורתי ומחללים את הקרבנות המוקדשים לי. הם אינם מבדילים בין מה שקדוש לבין מה שאינו קדוש, אינם מבחינים בין טמא לטהור, מתעלמים מהשבתות שלי ומחללים ביניהם את שמי. 27 השרים שבארץ דומים לזאבים טורפי טרף, שהורגים ורוצחים כדי לצבור רווחים. 28 נביאיה משקרים לבני העם, חוזים חזונות שווא, מנבאים להם נבואות שקר ואומרים: "כך אמר אדוני ה' ", אבל ה' לא דיבר. 29 בני העם מנצלים את העניים, לוקחים דברים בכוח ומרמים את הנזקקים. הם מנצלים את התושבים הזרים ואינם נוהגים אִתם בצדק'.
30 "חיפשתי ביניהם מישהו שיחסום את הפרצות, שיגן בגופו על העם כדי שלא אשמיד אותו, אבל לא מצאתי איש. 31 לכן אשפוך עליהם את זעמי, אשמיד אותם באש כעסי, אעניש אותם בהתאם למעשיהם", אמר אדוני ה'.