תנ"ך מבואר

ספר שמואל א פרק לא

1 וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בְּיִשְׂרָאֵל; וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ׃ 2 וַיַּדְבְּקוּ פְלִשְׁתִּים, אֶת־שָׁאוּל וְאֶת־בָּנָיו; וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים, אֶת־יְהוֹנָתָן וְאֶת־אֲבִינָדָב וְאֶת־מַלְכִּי־שׁוּעַ בְּנֵי שָׁאוּל׃ 3 וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה אֶל־שָׁאוּל, וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת; וַיָּחֶל מְאֹד מֵהַמּוֹרִים׃
4 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ, פֶּן־יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ־בִי, וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו, כִּי יָרֵא מְאֹד; וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת־הַחֶרֶב, וַיִּפֹּל עָלֶיהָ׃ 5 וַיַּרְא נֹשֵׂא־כֵלָיו כִּי מֵת שָׁאוּל; וַיִּפֹּל גַּם־הוּא עַל־חַרְבּוֹ וַיָּמָת עִמּוֹ׃ 6 וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו גַּם כָּל־אֲנָשָׁיו בַּיּוֹם הַהוּא יַחְדָּו׃
7 וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בְּעֵבֶר הָעֵמֶק וַאֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, כִּי־נָסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, וְכִי־מֵתוּ שָׁאוּל וּבָנָיו; וַיַּעַזְבוּ אֶת־הֶעָרִים וַיָּנֻסוּ, וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים, וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶן׃ {ס} 8 וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים, לְפַשֵּׁט אֶת־הַחֲלָלִים; וַיִּמְצְאוּ אֶת־שָׁאוּל וְאֶת־שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו, נֹפְלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ׃ 9 וַיִּכְרְתוּ אֶת־רֹאשׁוֹ, וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת־כֵּלָיו; וַיְשַׁלְּחוּ בְאֶרֶץ־פְּלִשְׁתִּים סָבִיב, לְבַשֵּׂר בֵּית עֲצַבֵּיהֶם וְאֶת־הָעָם׃ 10 וַיָּשִׂמוּ אֶת־כֵּלָיו, בֵּית עַשְׁתָּרוֹת; וְאֶת־גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ, בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן׃

11 וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו, יֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד; אֵת אֲשֶׁר־עָשׂוּ פְלִשְׁתִּים לְשָׁאוּל׃ 12 וַיָּקוּמוּ כָּל־אִישׁ חַיִל וַיֵּלְכוּ כָל־הַלַּיְלָה, וַיִּקְחוּ אֶת־גְּוִיַּת שָׁאוּל, וְאֵת גְּוִיֹּת בָּנָיו, מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן; וַיָּבֹאוּ יָבֵשָׁה, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם שָׁם׃ 13 וַיִּקְחוּ אֶת־עַצְמֹתֵיהֶם, וַיִּקְבְּרוּ תַחַת־הָאֶשֶׁל בְּיָבֵשָׁה; וַיָּצֻמוּ שִׁבְעַת יָמִים׃ {פ}
מות שאול ובניו
1 הפלשתים נלחמו בישראל. חיילי ישראל ברחו מפני הפלשתים ורבים נהרגו בהר הגִלְבּוֹעַ. 2 הפלשתים התקרבו מאוד אל שאול ואל בניו. הם הרגו את בני שאול, את יהונתן, אֲבִינָדָב ומַלְכִּישׁוּעַ. 3 המאבק התרכז בשאול. היורים בקשת הבחינו בשאול והוא רעד מפחד.
4 "שלוף את חרבך ודקור אותי בה", ביקש שאול מנושא כלי הנשק שלו, "כדי שהערלים האלה לא ידקרו אותי ויתעללו בי". אבל נושא כלי הנשק לא הסכים כי פחד מאוד. שאול לקח את חרבו והפיל את עצמו עליה. 5 נושא כלי הנשק ראה ששאול מת והפיל גם הוא את עצמו על חרבו ומת עם שאול. 6 ביום ההוא מתו שאול, שלושת בניו, נושא כלי הנשק שלו וגם כל אנשיו.
7 אנשי ישראל שגָרו מעבר לעמק, ממערב לירדן, ראו שחיילי ישראל ברחו וששאול ובניו מתו, לכן עזבו את הערים וברחו. הפלשתים באו והתיישבו בעריהם. 8 למחרת באו הפלשתים לקחת את השלל מההרוגים ומצאו את שאול ואת שלושת בניו מוטלים מתים בהר הגלבוע. 9 הם כרתו את ראשו ופשטו את בגדי המלחמה וכלי הנשק שלו, ושלחו אותם לארץ פלשתים כדי להציג אותם במקדשי האלילים שלהם ולבשֵׂר על כך לעם כולו. 10 את בגדי המלחמה וכלי הנשק של שאול שמו במקדש אלילי עשתורת, ואת גופתו תקעו בחומת בית שאן.
11 תושבי יבש גלעד שמעו מה עשו הפלשתים לשאול. 12 כל הלוחמים המנוסים שלהם הלכו כל הלילה, הורידו מחומת בית שאן את גופת שאול ואת גופות בניו, הביאו אותן ליבש גלעד ושרפו אותן שם. 13 אחר כך לקחו את האפר של עצמות שאול ובניו, וקברו אותו תחת עץ האשל שביבש. הם צמו שבעה ימים.