תנ"ך מבואר

ספר שמואל א פרק יב

1 וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם, לְכֹל אֲשֶׁר־אֲמַרְתֶּם לִי; וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ׃ 2 וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם, וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי, וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם; וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם, מִנְּעֻרַי עַד־הַיּוֹם הַזֶּה׃ 3 הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יהוה וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ, אֶת־שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי, וְאֶת־מִי עָשַׁקְתִּי אֶת־מִי רַצּוֹתִי, וּמִיַּד־מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר, וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ; וְאָשִׁיב לָכֶם׃
4 וַיֹּאמְרוּ, לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ; וְלֹא־לָקַחְתָּ מִיַּד־אִישׁ מְאוּמָה׃
5 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד יהוה בָּכֶם, וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה;
וַיֹּאמֶר עֵד׃ {פ}
6 וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־הָעָם; יהוה, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת־מֹשֶׁה וְאֶת־אַהֲרֹן, וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת־אֲבֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 7 וְעַתָּה, הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם לִפְנֵי יהוה; אֵת כָּל־צִדְקוֹת יהוה, אֲשֶׁר־עָשָׂה אִתְּכֶם וְאֶת־אֲבוֹתֵיכֶם׃ 8 כַּאֲשֶׁר־בָּא יַעֲקֹב מִצְרָיִם; וַיִּזְעֲקוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֶל־יהוה, וַיִּשְׁלַח יהוה אֶת־מֹשֶׁה וְאֶת־אַהֲרֹן, וַיּוֹצִיאוּ אֶת־אֲבֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם, וַיֹּשִׁבוּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה׃ 9 וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת־יהוה אֱלֹהֵיהֶם; וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא שַׂר־צְבָא חָצוֹר וּבְיַד־פְּלִשְׁתִּים, וּבְיַד מֶלֶךְ מוֹאָב, וַיִּלָּחֲמוּ בָּם׃ 10 וַיִּזְעֲקוּ אֶל־יהוה וַיֹּאמֶר (וַיֹּאמְרוּ) חָטָאנוּ, כִּי עָזַבְנוּ אֶת־יהוה, וַנַּעֲבֹד אֶת־הַבְּעָלִים וְאֶת־הָעַשְׁתָּרוֹת; וְעַתָּה, הַצִּילֵנוּ מִיַּד אֹיְבֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ׃ 11 וַיִּשְׁלַח יהוה אֶת־יְרֻבַּעַל וְאֶת־בְּדָן, וְאֶת־יִפְתָּח וְאֶת־שְׁמוּאֵל; וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב, וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח׃ 12 וַתִּרְאוּ, כִּי־נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי־עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם, וַתֹּאמְרוּ לִי, לֹא כִּי־מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ; וַיהוה אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם׃ 13 וְעַתָּה, הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם; וְהִנֵּה נָתַן יהוה עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ׃ 14 אִם־תִּירְאוּ אֶת־יהוה, וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ וּשְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ, וְלֹא תַמְרוּ אֶת־פִּי יהוה; וִהְיִתֶם גַּם־אַתֶּם, וְגַם־הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם, אַחַר יהוה אֱלֹהֵיכֶם׃ 15 וְאִם־לֹא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל יהוה, וּמְרִיתֶם אֶת־פִּי יהוה; וְהָיְתָה יַד־יהוה בָּכֶם וּבַאֲבֹתֵיכֶם׃ 16 גַּם־עַתָּה הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ, אֶת־הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה; אֲשֶׁר יהוה, עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם׃ 17 הֲלוֹא קְצִיר־חִטִּים הַיּוֹם, אֶקְרָא אֶל־יהוה, וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר; וּדְעוּ וּרְאוּ, כִּי־רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי יהוה, לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ׃ {ס}
18 וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל־יהוה, וַיִּתֵּן יהוה קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּירָא כָל־הָעָם מְאֹד אֶת־יהוה וְאֶת־שְׁמוּאֵל׃
19 וַיֹּאמְרוּ כָל־הָעָם אֶל־שְׁמוּאֵל, הִתְפַּלֵּל בְּעַד־עֲבָדֶיךָ אֶל־יהוה אֱלֹהֶיךָ וְאַל־נָמוּת; כִּי־יָסַפְנוּ עַל־כָּל־חַטֹּאתֵינוּ רָעָה, לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ׃ {ס}
20 וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־הָעָם אַל־תִּירָאוּ, אַתֶּם עֲשִׂיתֶם, אֵת כָּל־הָרָעָה הַזֹּאת; אַךְ, אַל־תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי יהוה, וַעֲבַדְתֶּם אֶת־יהוה בְּכָל־לְבַבְכֶם׃ 21 וְלֹא תָּסוּרוּ; כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ, אֲשֶׁר לֹא־יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי־תֹהוּ הֵמָּה׃ 22 כִּי לֹא־יִטֹּשׁ יהוה אֶת־עַמּוֹ, בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל; כִּי הוֹאִיל יהוה, לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם׃ 23 גַּם אָנֹכִי, חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַיהוָה, מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם; וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם, בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה׃ 24 אַךְ יְראוּ אֶת־יהוה, וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ בֶּאֱמֶת בְּכָל־לְבַבְכֶם; כִּי רְאוּ, אֵת אֲשֶׁר־הִגְדִּל עִמָּכֶם׃ 25 וְאִם־הָרֵעַ תָּרֵעוּ; גַּם־אַתֶּם גַּם־מַלְכְּכֶם תִּסָּפוּ׃ {פ}
שמואל נפרד מהעם
1 שמואל אמר לכל עם ישראל: "שמעתי בקולכם לכל מה שאמרתם לי והמלכתי עליכם מלך. 2 ועכשיו אכן המלך מנהיג אֶתכם. אני זקנתי ובניי אִתכם. הנהגתי אתכם מאז שהייתי נער ועד היום. 3 הנה אני, העידו עליי לפני ה' ולפני משיחו: ממי לקחתי שור או חמור? את מי ניצלתי? את מי רימיתי וממי לקחתי שוחד כדי להעלים עין מחטאו? אִמרו לי ואחזיר לכם".
4 בני ישראל השיבו: "לא ניצלת אותנו, לא רימית אותנו ולא לקחת דבר מאיש".
5 "ה' ומשיחו עדים לכך שלא מצאתם בי שום אשמה", אמר שמואל.
"כן, הוא עד", השיב העם.
6 שמואל אמר לעם: "ה', שבחר במשה ובאהרון למנהיגים, ושהעלה את אבותיכם ממצריים, הוא עד. 7 עִמדו לפני ה' ואדבר אתכם על כל הישועות שעשה ה' אתכם ועם אבותיכם. 8 אחרי שבא יעקב למצריים ואבותיכם זעקו לה', שלח ה' את משה ואת אהרון. הם הוציאו את אבותיכם ממצריים והביאו אותם להתיישב במקום הזה. 9 אבל הם שכחו את ה' אלוהיהם, לכן מסר אותם לידי סיסרא שר צבא חצור, לידי הפלשתים ולידי מלך מואב, שנלחמו בהם. 10 אבותיכם זעקו לה' ואמרו, 'חטאנו, עזבנו את ה' ועבדנו את אלילי הבעל והעשתורת. הצל אותנו עכשיו מאויבינו ונעבוד אותך'. 11 ה' שלח את יְרוּבַּעַל ואת בְּדָן, את יִפְתָח ואת שמואל, והציל אתכם מהאויבים שמסביבכם ולכן אתם חיים בביטחון. 12 כאשר ראיתם שנחש מלך עמון בא לתקוף אֶתכם, אמרתם לי, 'לא! אנחנו רוצים שימלוך עלינו מלך!', אבל ה' אלוהיכם הוא המלך שלכם. 13 הנה המלך שביקשתם, שבחרתם ושה' המליך עליכם. 14 אם תכבדו את ה', תעבדו אותו, תשמעו בקולו ותצייתו לדברו, ילך ה' אלוהיכם לפניכם ולפני המלך שלכם. 15 אבל אם לא תשמעו בקול ה' ולא תצייתו לדברו, ה' יעניש אתכם ואת המנהיגים שלכם. 16 ועכשיו, עִמדו וראו את הדבר הגדול שיעשה ה' לעיניכם. 17 על אף שעכשיו קיץ, אתפלל לה' והוא ישלח רעמים וגשם. כך תדעו ותבינו שעשיתם מעשה רע בעיני ה' כאשר ביקשתם לעצמכם מלך".
18 שמואל התפלל לה', וה' שלח ביום ההוא רעמים וגשם. כל העם פחד מאוד מה' ומשמואל.
19 "התפלל אל ה' אלוהיך בעד עבדיך, כדי שלא נמות", ביקש כל העם משמואל. "הוספנו רעה על כל חטאינו האחרים כשביקשנו לעצמנו מלך".
20 שמואל אמר לעם: "אל תפחדו. אמנם עשיתם את כל הרעה הזאת אבל אל תעזבו את ה'. עִבדו אותו בלב שלם. 21 אל תלכו אחרי האלילים, הם אינם יכולים להועיל או להציל כי אין בהם ממש. 22 למען שמו הגדול לא יעזוב ה' את עמו, כי הוא החליט לעשות אתכם לעם שלו. 23 חלילה, גם אני לא אחטא לה' ולא אפסיק להתפלל בעדכם. עליי להדריך אתכם בדרך הטובה והישרה. 24 אם תכבדו את ה' ותעבדו אותו בנאמנות ובלב שלם, עוד תראו אילו דברים נפלאים הוא יעשה אִתכם. 25 אבל אם תעשו מעשים רעים, גם אתם וגם מלככם תושמדו".