תנ"ך מבואר

ספר שמואל א פרק יג

1 בֶּן־שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ; וּשְׁתֵּי שָׁנִים, מָלַךְ עַל־יִשְׂרָאֵל׃ 2 וַיִּבְחַר־לוֹ שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל, וַיִּהְיוּ עִם־שָׁאוּל אַלְפַּיִם, בְּמִכְמָשׂ וּבְהַר בֵּית־אֵל, וְאֶלֶף, הָיוּ עִם־יוֹנָתָן, בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין; וְיֶתֶר הָעָם, שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו׃ 3 וַיַּךְ יוֹנָתָן, אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע, וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים; וְשָׁאוּל תָּקַע בַּשּׁוֹפָר בְּכָל־הָאָרֶץ לֵאמֹר, יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים׃ 4 וְכָל־יִשְׂרָאֵל שָׁמְעוּ לֵאמֹר, הִכָּה שָׁאוּל אֶת־נְצִיב פְּלִשְׁתִּים, וְגַם־נִבְאַשׁ יִשְׂרָאֵל בַּפְּלִשְׁתִּים; וַיִּצָּעֲקוּ הָעָם אַחֲרֵי שָׁאוּל הַגִּלְגָּל׃

5 וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהִלָּחֵם עִם־יִשְׂרָאֵל, שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים, וְעָם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת־הַיָּם לָרֹב; וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְמִכְמָשׂ, קִדְמַת בֵּית אָוֶן׃ 6 וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי צַר־לוֹ, כִּי נִגַּשׂ הָעָם; וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם, בַּמְּעָרוֹת וּבַחֲוָחִים וּבַסְּלָעִים, וּבַצְּרִחִים וּבַבֹּרוֹת׃ 7 וְעִבְרִים, עָבְרוּ אֶת־הַיַּרְדֵּן, אֶרֶץ גָּד וְגִלְעָד; וְשָׁאוּל עוֹדֶנּוּ בַגִּלְגָּל, וְכָל־הָעָם חָרְדוּ אַחֲרָיו׃ 8 וַיִּיחֶל (וַיּוֹחֶל) שִׁבְעַת יָמִים, לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר שְׁמוּאֵל, וְלֹא־בָא שְׁמוּאֵל הַגִּלְגָּל; וַיָּפֶץ הָעָם מֵעָלָיו׃

9 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, הַגִּשׁוּ אֵלַי, הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים; וַיַּעַל הָעֹלָה׃ 10 וַיְהִי, כְּכַלֹּתוֹ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה, וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל בָּא; וַיֵּצֵא שָׁאוּל לִקְרָאתוֹ לְבָרֲכוֹ׃
11 וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל מֶה עָשִׂיתָ;
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כִּי־רָאִיתִי כִי־נָפַץ הָעָם מֵעָלַי, וְאַתָּה לֹא־בָאתָ לְמוֹעֵד הַיָּמִים, וּפְלִשְׁתִּים נֶאֱסָפִים מִכְמָשׂ׃ 12 וָאֹמַר, עַתָּה יֵרְדוּ פְלִשְׁתִּים אֵלַי הַגִּלְגָּל, וּפְנֵי יהוה לֹא חִלִּיתִי; וָאֶתְאַפַּק, וָאַעֲלֶה הָעֹלָה׃ {ס}
13 וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־שָׁאוּל נִסְכָּלְתָּ; לֹא שָׁמַרְתָּ, אֶת־מִצְוַת יהוה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר צִוָּךְ, כִּי עַתָּה, הֵכִין יהוה אֶת־מַמְלַכְתְּךָ אֶל־יִשְׂרָאֵל עַד־עוֹלָם׃ 14 וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא־תָקוּם; בִּקֵּשׁ יהוה לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ, וַיְצַוֵּהוּ יהוה לְנָגִיד עַל־עַמּוֹ, כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ, אֵת אֲשֶׁר־צִוְּךָ יהוה׃ {פ}
15 וַיָּקָם שְׁמוּאֵל, וַיַּעַל מִן־הַגִּלְגָּל גִּבְעַת בִּנְיָמִן; וַיִּפְקֹד שָׁאוּל, אֶת־הָעָם הַנִּמְצְאִים עִמּוֹ, כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ׃ 16 וְשָׁאוּל וְיוֹנָתָן בְּנוֹ, וְהָעָם הַנִּמְצָא עִמָּם, יֹשְׁבִים בְּגֶבַע בִּנְיָמִן; וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בְמִכְמָשׂ׃ 17 וַיֵּצֵא הַמַּשְׁחִית מִמַּחֲנֵה פְלִשְׁתִּים שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים; הָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה אֶל־דֶּרֶךְ עָפְרָה אֶל־אֶרֶץ שׁוּעָל׃ 18 וְהָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה, דֶּרֶךְ בֵּית חֹרוֹן; וְהָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה דֶּרֶךְ הַגְּבוּל, הַנִּשְׁקָף עַל־גֵּי הַצְּבֹעִים הַמִּדְבָּרָה׃ {ס} 19 וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא, בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; כִּי־אָמַר (אָמְרוּ) פְלִשְׁתִּים, פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים, חֶרֶב אוֹ חֲנִית׃ 20 וַיֵּרְדוּ כָל־יִשְׂרָאֵל הַפְּלִשְׁתִּים; לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת־מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת־אֵתוֹ וְאֶת־קַרְדֻּמּוֹ, וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ׃ 21 וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים, לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים, וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן וּלְהַקַּרְדֻּמִּים; וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן׃ 22 וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת, וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל־הָעָם, אֲשֶׁר אֶת־שָׁאוּל וְאֶת־יוֹנָתָן; וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל, וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ׃ 23 וַיֵּצֵא מַצַּב פְּלִשְׁתִּים, אֶל־מַעֲבַר מִכְמָשׂ׃ {ס}
שאול נלחם בפלשתים
1 שאול היה בן שנה [חסרה מילה במקור] כשהחל למלוך. הוא מָלך על ישראל שנתיים, 2 ואז בחר לעצמו שלושת אלפים איש מישראל. אלפיים היו אתו במִכְמָשׂ ובהר שליד בית אל, ואלף היו עם יונתן בגבעת בנימין. את יתר העם שילח שאול איש איש לביתו. 3 יונתן הרג את שר הצבא הפלשתי שהיה בגֶבַע והפלשתים שמעו על כך. שאול שלח שליחים כדי לתקוע בשופר בכל הארץ ולקרוא: "העברים – שִמעו!". 4 בני ישראל שמעו את הידיעה: "שאול הרג את שר הצבא הפלשתי ובכך השניאו ישראל את עצמם על הפלשתים". הלוחמים נאספו אל שאול בגִלגל.
5 גם הפלשתים נאספו. שלושים אלף מרכבות, ששת אלפים פרשים וצבא רב כמו החול שעל שפת הים נאספו להילחם בישראל. הם עלו וחנו במכמש שממזרח לבית אָוֶון. 6 אנשי צבא ישראל ראו שהם במצוקה ושהצבא נחלש, והתחבאו במערות, בין הקוצים, בין הסלעים, במקומות הגבוהים ובבארות. 7 רבים עברו את הירדן לנחלת גד ולגלעד. שאול נשאר בגלגל, וכל הלוחמים נשארו אתו ופחדו מאוד. 8 הוא חיכה שבעה ימים, לזמן שקבע שמואל, אבל שמואל לא הגיע והצבא החל להתפזר.
9 "הַגישו לי את קרבן העולה ואת זבחי השלום", אמר שאול, והקריב את העולה. 10 כאשר סיים להקריב את העולה הופיע שמואל. שאול יצא לקראתו כדי ל ברך אותו.
11 "מה עשית?'', שאל שמואל.
שאול השיב: "ראיתי שהצבא מתפזר, שאתה לא בא בזמן שנקבע, ושהפלשתים נאספים במכמש, 12 לכן חשבתי, 'עכשיו יֵרדו אליי הפלשתים לגלגל, ואני עדיין לא התפללתי לה' '. לכן העזתי להקריב את העולה".
13 שמואל אמר לשאול: "עשית מעשה טיפשי! לא שמרת את המצווה שה' אלוהיך ציווה עליך. ה' עמד לבסס ולחזק את מלכותך על ישראל לעולם, 14 אבל עכשיו מלכותך לא תאריך ימים. ה' החליט לחפש איש שימצא חן בעיניו. אותו יְמנה ה' למלך על עמו, כי לא קיימת את מה שציווה עליך".
15 שמואל עזב את הגלגל והלך לגבעת בנימין. שאול סָפר את האנשים שהיו אתו ומספרם היה כשש מאות איש. 16 שאול, יונתן בנו והאנשים שהיו אתם ישבו בגֶבַע בנימין. הפלשתים חנו במכמש. 17 גדודי ההרס יצאו ממחנה הפלשתים בשלוש קבוצות. קבוצה אחת פנתה לדרך עָפְרָה, לכיוון אזור שוּעָל, 18 הקבוצה השנייה פנתה לדרך בית חורון, והקבוצה השלישית פנתה לדרך הגבול שהשקיפה על עמק הצְבוֹעִים במדבר. 19 בכל ארץ ישראל לא היה אז אף אמן שיצר כלי ברזל, כי הפלשתים אמרו: "שמא יעשו העברים חרב או חנית". 20 כל איש מישראל נאלץ לרדת אל הפלשתים כדי להשחיז את המחרשה או את האת שלו, את הגרזן או את החרמש שלו. 21 השחזה עלתה שמונה גרם כסף למחרשה ולאת, וארבעה גרם לקילשון, לגרזן או לדרבן [דרבן – ברזל חד בקצה של מוט, שתפקידו לזרז את הבהמה החורשת]. 22 כאשר פרצה המלחמה לא היו חרב או חנית בידי הלוחמים שהיו עם שאול ועם יונתן, רק בידי שאול ויונתן בנו. 23 חֵיל המשמר של הפלשתים יצא אל מַעבר מכמש.