תנ"ך מבואר

ספר שמואל א פרק ג

1 וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת־יהוה לִפְנֵי עֵלִי; וּדְבַר־יהוה, הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין חָזוֹן נִפְרָץ׃ {ס} 2 וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא, וְעֵלִי שֹׁכֵב בִּמְקֹמוֹ; וְעֵינוֹ (וְעֵינָיו) הֵחֵלּוּ כֵהוֹת, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת׃ 3 וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה, וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב; בְּהֵיכַל יהוה, אֲשֶׁר־שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים׃ {פ} 4 וַיִּקְרָא יהוה אֶל־שְׁמוּאֵל
וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃ 5 וַיָּרָץ אֶל־עֵלִי, וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי־קָרָאתָ לִּי,
וַיֹּאמֶר לֹא־קָרָאתִי שׁוּב שְׁכָב; וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁכָּב׃ {ס}
6 וַיֹּסֶף יהוה, קְרֹא עוֹד שְׁמוּאֵל,
וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ אֶל־עֵלִי, וַיֹּאמֶר הִנְנִי, כִּי קָרָאתָ לִי;
וַיֹּאמֶר לֹא־קָרָאתִי בְנִי שׁוּב שְׁכָב׃
7 וּשְׁמוּאֵל טֶרֶם יָדַע אֶת־יהוה; וְטֶרֶם יִגָּלֶה אֵלָיו דְּבַר־יהוה׃
8 וַיֹּסֶף יהוה קְרֹא־שְׁמוּאֵל בַּשְּׁלִשִׁית, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל־עֵלִי, וַיֹּאמֶר הִנְנִי, כִּי קָרָאתָ לִי; וַיָּבֶן עֵלִי, כִּי יהוה קֹרֵא לַנָּעַר׃
9 וַיֹּאמֶר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל לֵךְ שְׁכָב, וְהָיָה אִם־יִקְרָא אֵלֶיךָ, וְאָמַרְתָּ דַּבֵּר יהוה, כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ; וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל, וַיִּשְׁכַּב בִּמְקוֹמוֹ׃ 10 וַיָּבֹא יהוה וַיִּתְיַצַּב, וַיִּקְרָא כְפַעַם־בְּפַעַם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל;
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל דַּבֵּר, כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ׃ {פ}
11 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־שְׁמוּאֵל, הִנֵּה אָנֹכִי עֹשֶׂה דָבָר בְּיִשְׂרָאֵל; אֲשֶׁר כָּל־שֹׁמְעוֹ, תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אָזְנָיו׃ 12 בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶל־עֵלִי, אֵת כָּל־אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל־בֵּיתוֹ; הָחֵל וְכַלֵּה׃ 13 וְהִגַּדְתִּי לוֹ, כִּי־שֹׁפֵט אֲנִי אֶת־בֵּיתוֹ עַד־עוֹלָם; בַּעֲוֹן אֲשֶׁר־יָדַע, כִּי־מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו, וְלֹא כִהָה בָּם׃ 14 וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי; אִם־יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית־עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד־עוֹלָם׃
15 וַיִּשְׁכַּב שְׁמוּאֵל עַד־הַבֹּקֶר, וַיִּפְתַּח אֶת־דַּלְתוֹת בֵּית־יהוה; וּשְׁמוּאֵל יָרֵא, מֵהַגִּיד אֶת־הַמַּרְאָה אֶל־עֵלִי׃
16 וַיִּקְרָא עֵלִי אֶת־שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל בְּנִי;
וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃
17 וַיֹּאמֶר, מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ, אַל־נָא תְכַחֵד מִמֶּנִּי; כֹּה יַעֲשֶׂה־לְּךָ אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף, אִם־תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר, מִכָּל־הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֵלֶיךָ׃
18 וַיַּגֶּד־לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים, וְלֹא כִחֵד מִמֶּנּוּ;
וַיֹּאמַר יהוה הוּא, הַטּוֹב בְּעֵינָו יַעֲשֶׂה׃ {פ}
19 וַיִּגְדַּל שְׁמוּאֵל; וַיהוה הָיָה עִמּוֹ, וְלֹא־הִפִּיל מִכָּל־דְּבָרָיו אָרְצָה׃ 20 וַיֵּדַע כָּל־יִשְׂרָאֵל, מִדָּן וְעַד־בְּאֵר שָׁבַע; כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל, לְנָבִיא לַיהוָה׃ 21 וַיֹּסֶף יהוה לְהֵרָאֹה בְשִׁלֹה; כִּי־נִגְלָה יהוה אֶל־שְׁמוּאֵל בְּשִׁלוֹ בִּדְבַר יהוה׃ {פ}
ה' קורא לשמואל
1 שמואל הצעיר שירת את ה' בהשגחת עלי. באותם ימים היה דבר ה' נדיר מאוד, והנבואה לא הייתה נפוצה. 2 עיני עלי החלו להיחלש והוא לא יכול לראות. באחד הימים שכב כהרגלו במיטה. 3 המנורה שדלקה במשכן עדיין לא כבתה. שמואל שכב בהיכל ה' שארון אלוהים עמד בו, 4 וה' קרא לשמואל.
"כן", השיב שמואל. 5 הוא רץ לעלי ואמר: "הנה אני. קראת לי".
"לא קראתי לך, חזור לשכב", אמר עלי, ושמואל הלך לשכב.
6 ה' קרא שוב: "שמואל!".
שמואל קם והלך אל עלי. "הנה אני. קראת לי", אמר.
"לא קראתי לך, בני, חזור לשכב".
7 שמואל עדיין לא הכיר את ה', ודבר ה' עדיין לא נגלה אליו.
8 ה' קרא לשמואל בפעם השלישית. שמואל קם, הלך אל עלי ואמר: "הנה אני. קראת לי". אז הבין עלי שה' קורא לנער.
9 "לך לשכב. אם יקרא אליך אמור: 'דַבֵּר ה', עבדך שומע' ", אמר עלי. שמואל הלך ושכב במיטתו. 10 ה' בא, נעמד וקרא כמו בפעמים הקודמות: "שמואל! שמואל!".
"דבר, עבדך שומע", השיב שמואל.
11 ה' אמר לשמואל: "אני עומד לעשות בישראל דבר שכל מי שישמע עליו יזדעזע. 12 כך אקיים את כל מה שאמרתי שאעשה לעלי ולבני משפחתו, אתחיל וגם אסיים. 13 אמרתי לו שאעניש את משפחתו לעולם בגלל חטאו, כי הוא ידע שבניו מביאים על עצמם קללה אך לא גער בהם. 14 לכן אני נשבע למשפחת עלי שלעולם לא יצליחו לכפר על חטאם, גם לא בזבחים ובקרבנות מנחה".
15 שמואל שכב עד הבוקר, ואז קם ופתח את דלתות בית ה'. הוא פחד לספר לעלי את מה שנגלה לו.
16 עלי קרא לשמואל ואמר: "שמואל בני".
"כן", השיב שמואל.
17 "מה אמר לך ה'?", שאל עלי. "בבקשה, אל תסתיר זאת ממני. אלוהים יעניש אותך ואף גרוע מזה, אם תסתיר ממני דבר מכל מה שדיבר אליך".
18 שמואל סיפר לעלי הכול, הוא לא הסתיר ממנו דבר.
"הוא ה' ", אמר עלי. "הוא יעשה מה שנכון בעיניו".
19 שמואל גדל וה' היה אתו. כל דבריו התקיימו. 20 כל בני ישראל, מדן ועד באר שבע, ידעו ששמואל הוא נביא הנאמן לה'. 21 ה' המשיך להיגלות בשילה. הוא נגלה שם אל שמואל באמצעות דברו.