תנ"ך מבואר

ספר שמואל א פרק ב

1 וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר, עָלַץ לִבִּי בַּיהוה, רָמָה קַרְנִי בַּיהוה; רָחַב פִּי עַל־אוֹיְבַי, כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ׃ 2 אֵין־קָדוֹשׁ כַּיהוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ; וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ׃ 3 אַל־תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה, יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם; כִּי אֵל דֵּעוֹת יהוה, וְלֹא (וְלוֹ) נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת׃ 4 קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים; וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל׃ 5 שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ, וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ; עַד־עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה, וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה׃ 6 יהוה מֵמִית וּמְחַיֶּה; מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל׃ 7 יהוה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר; מַשְׁפִּיל אַף־מְרוֹמֵם׃ 8 מֵקִים מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיב עִם־נְדִיבִים, וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם; כִּי לַיהוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ, וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל׃ 9 רַגְלֵי חֲסִידוֹ (חֲסִידָיו) יִשְׁמֹר, וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ; כִּי־לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר־אִישׁ׃ 10 יהוה יֵחַתּוּ מְרִיבוֹ (מְרִיבָיו), עָלוֹ (עָלָיו) בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם, יהוה יָדִין אַפְסֵי־אָרֶץ; וְיִתֶּן־עֹז לְמַלְכּוֹ, וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ׃ {פ}










11 וַיֵּלֶךְ אֶלְקָנָה הָרָמָתָה עַל־בֵּיתוֹ; וְהַנַּעַר, הָיָה מְשָׁרֵת אֶת־יהוה, אֶת־פְּנֵי עֵלִי הַכֹּהֵן׃

12 וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל; לֹא יָדְעוּ אֶת־יהוה׃ 13 וּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים אֶת־הָעָם; כָּל־אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח, וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר, וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ־הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ׃ 14 וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד, אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר, כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג, יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ; כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל־יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה׃ 15 גַּם בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן אֶת־הַחֵלֶב, וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן, וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ, תְּנָה בָשָׂר, לִצְלוֹת לַכֹּהֵן; וְלֹא־יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבֻשָּׁל כִּי אִם־חָי׃ 16 וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ, קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם הַחֵלֶב, וְקַח־לְךָ, כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ; וְאָמַר לוֹ (לֹא) כִּי עַתָּה תִתֵּן, וְאִם־לֹא לָקַחְתִּי בְחָזְקָה׃

17 וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת־פְּנֵי יהוה; כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים, אֵת מִנְחַת יהוה׃
18 וּשְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת־פְּנֵי יהוה; נַעַר חָגוּר אֵפוֹד בָּד׃ 19 וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה־לּוֹ אִמּוֹ, וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה; בַּעֲלוֹתָהּ אֶת־אִישָׁהּ, לִזְבֹּחַ אֶת־זֶבַח הַיָּמִים׃ 20 וּבֵרַךְ עֵלִי אֶת־אֶלְקָנָה וְאֶת־אִשְׁתּוֹ, וְאָמַר יָשֵׂם יהוה לְךָ זֶרַע מִן־הָאִשָּׁה הַזֹּאת, תַּחַת הַשְּׁאֵלָה, אֲשֶׁר שָׁאַל לַיהוָה; וְהָלְכוּ לִמְקֹמוֹ׃ 21 כִּי־פָקַד יהוה אֶת־חַנָּה, וַתַּהַר וַתֵּלֶד שְׁלֹשָׁה־בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת; וַיִּגְדַּל הַנַּעַר שְׁמוּאֵל עִם־יהוה׃ {ס}

22 וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד; וְשָׁמַע, אֵת כָּל־אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל־יִשְׂרָאֵל, וְאֵת אֲשֶׁר־יִשְׁכְּבוּן אֶת־הַנָּשִׁים, הַצֹּבְאוֹת, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃
23 וַיֹּאמֶר לָהֶם, לָמָּה תַעֲשׂוּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה; אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ אֶת־דִּבְרֵיכֶם רָעִים, מֵאֵת כָּל־הָעָם אֵלֶּה׃ 24 אַל בָּנָי; כִּי לוֹא־טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ, מַעֲבִרִים עַם־יהוה׃ 25 אִם־יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים, וְאִם לַיהוָה יֶחֱטָא־אִישׁ, מִי יִתְפַּלֶּל־לוֹ; וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹל אֲבִיהֶם, כִּי־חָפֵץ יהוה לַהֲמִיתָם׃
26 וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל, הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב; גַּם עִם־יהוה, וְגַם עִם־אֲנָשִׁים׃ {ס}
27 וַיָּבֹא אִישׁ־אֱלֹהִים אֶל־עֵלִי; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כֹּה אָמַר יהוה, הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל־בֵּית אָבִיךָ, בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה׃ 28 וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל־שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן, לַעֲלוֹת עַל־מִזְבְּחִי, לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לָשֵׂאת אֵפוֹד לְפָנָי; וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ, אֶת־כָּל־אִשֵּׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 29 לָמָּה תִבְעֲטוּ, בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹן; וַתְּכַבֵּד אֶת־בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, לְהַבְרִיאֲכֶם, מֵרֵאשִׁית כָּל־מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי׃ 30 לָכֵן, נְאֻם־יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר אָמַרְתִּי, בֵּיתְךָ וּבֵית אָבִיךָ, יִתְהַלְּכוּ לְפָנַי עַד־עוֹלָם; וְעַתָּה נְאֻם־יהוה חָלִילָה לִּי, כִּי־מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ׃ 31 הִנֵּה יָמִים בָּאִים, וְגָדַעְתִּי אֶת־זְרֹעֲךָ, וְאֶת־זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ; מִהְיוֹת זָקֵן בְּבֵיתֶךָ׃ 32 וְהִבַּטְתָּ צַר מָעוֹן, בְּכֹל אֲשֶׁר־יֵיטִיב אֶת־יִשְׂרָאֵל; וְלֹא־יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כָּל־הַיָּמִים׃ 33 וְאִישׁ, לֹא־אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי, לְכַלּוֹת אֶת־עֵינֶיךָ וְלַאֲדִיב אֶת־נַפְשֶׁךָ; וְכָל־מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים׃ 34 וְזֶה־לְּךָ הָאוֹת, אֲשֶׁר יָבֹא אֶל־שְׁנֵי בָנֶיךָ, אֶל־חָפְנִי וּפִינְחָס; בְּיוֹם אֶחָד יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם׃ 35 וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן, כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה; וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן, וְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי־מְשִׁיחִי כָּל־הַיָּמִים׃ 36 וְהָיָה, כָּל־הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ, יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ, לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף וְכִכַּר־לָחֶם; וְאָמַר, סְפָחֵנִי נָא אֶל־אַחַת הַכְּהֻנּוֹת לֶאֱכֹל פַּת־לָחֶם׃ {ס}
חנה מודה לה'
1 חנה התפללה: "לבי שמח בה', בזכות ה' גדול כוחי. אפתח פי על אויביי, כי אני שמחה בישועתך. 2 אין קדוש כה', כי אין אלוהים מלבדך. אין חזק כאלוהינו. 3 הַפסיקו לדבר בגאווה, אל תדברו בשחצנות כי ה' יודע הכול, כל המעשים גלויים לפניו. 4 קשתות הגיבורים נשברות, אבל החלשים מתחזקים. 5 עשירים מתאמצים עבור פת לחם, והרעבים מפסיקים לרעוב. עקרה יולדת שבעה ילדים, ואֵם לבנים רבים אומללה. 6 ה' ממית ומחַיֶה, הוא מוריד לשְׁאוֹל [שאול – מקום המתים] ומעלֶה. 7 הוא גורם לעוני ולעושר, הוא משפיל ומרומם, 8 מקים אומללים מעפר, מרים אותם מערימות אשפה כדי להושיב אותם עִם נכבדים ולתת להם כיסא כבוד. יסודות כל הארץ שייכים לה' ועליהם הקים את העולם כולו. 9 הוא שומר את צעדי אוהביו, אבל משמיד את הרשעים. לא בכוחו גובר אדם על אויביו. 10 מתנגדי ה' ישברו, ה' יפחיד אותם ברעמים משמים וישפוט את כל תושבי הארץ. הוא יתן עוז למלכו וכוח למשיחו".
11 אלקנה חזר לביתו שברמה, והנער נשאר לשרת את ה' בהשגחת עלי הכוהן.
בני עלי
12 בני עלי היו אנשים רעים. הם לא הלכו בדרך ה'. 13 כך נהגו הכוהנים האלה עם העם: בכל פעם שמישהו הקריב זבח, בעוד הבשר מתבשל, הופיע משרתו של הכוהן ובידו מזלג בעל שלוש שיניים, 14 ונעץ אותו בבשר שבקערה, בסיר הבישול או בקערת ההגשה. את כל מה שנתפס במזלג לקח הכוהן לעצמו. כך הם עשו לכל בני ישראל שבאו אליהם לשילה. 15 גם לפני ששרפו את השומן בא משרתו של הכוהן ואמר לאיש שהקריב זבח: "תן לכוהן בשר לצלי. הוא לא מוכן לקבל ממך בשר מבושל אלא רק בשר נא". 16 אם אמר המקריב: "צריך לשרוף קודם את השומן, אחר כך תיקח כל מה שתרצה", השיב המשרת: "לא! תן לי עכשיו או שאקח בכוח".
17 חטאם של בני עלי היה גדול בעיני ה' כי הם גרמו לאנשים לזלזל בקרבנות שניתנו לה'.
18 שמואל שירת את ה' כנער, כשהוא לבוש באפוד הכוהנים. 19 מדי שנה נהגה אמו לתפור לו בגד עליון קטן ולהביא לו אותו כאשר עלתה עם בעלה להקריב את הזבח השנתי. 20 עלי נהג לברך את אלקנה ואת אשתו ולומר: "יתן לך ה' צאצאים מהאישה הזאת במקום הבן שביקשה ושהשאלת לה'!". אחר כך שבו אלקנה וחנה למקום מגוריהם. 21 ואכן, ה' זכר את חנה לטובה, והיא הרתה וילדה שלושה בנים ושתי בנות. שמואל הצעיר גדל בבית ה'.
22 עלי היה זקן מאוד. הוא שמע על כל מה שעשו בניו לכל בני ישראל, ועל כך ששכבו עם הנשים שנאספו בהמוניהן בפתח אוהל מועד.
23 "למה אתם עושים את הדברים האלה?", שאל אותם עלי. "שמעתי מכל העם על המעשים הרעים שלכם. 24 אל תעשו זאת, בניי. השמועה שאני שומע אינה טובה. אתם מרחיקים את העם מה'. 25 אם איש חוטא לאדם אחר, יעניש אותו אלוהים, אך אם האיש חוטא לה', מי יתפלל למענו?". בני עלי לא שמעו בקול אביהם כי ה' החליט להמית אותם.
26 שמואל הצעיר גדל ומצא חן בעיני ה' ובעיני בני האדם יותר ויותר.
27 איש אלוהים בא אל עלי ואמר לו: "כך אמר ה', 'האם לא נגליתי אל בני משפחתך כשהיו משועבדים לפרעה במצריים? 28 בחרתי את משפחתך מכל שבטי ישראל כדי לשרת אותי ככוהנים, להקריב קרבנות על המזבח שלי, להקטיר קטורת וללבוש לפניי את אפוד הכוהנים. נתתי למשפחתך את כל הקרבנות שהקריבו בני ישראל. 29 מדוע אתם מזלזלים בזבחים ובקרבנות המנחה שלי, שציוויתי להביא לביתי? מדוע אתה מכבד את בניך יותר מאשר אותי ומרשה להם להשמין לעיני עמי מהחלק המשובח ביותר של מתנות בני ישראל?'. 30 כיוון שאתה נוהג כך, ה' אלוהי ישראל אומר לך, 'אמרתי שאתה ומשפחתך תשרתו אותי לעולם, אבל עכשיו אני, ה', אומר: חלילה! לאלה שמכבדים אותי אתן כבוד, אך את אלה שמזלזלים בי אשפיל. 31 יבואו ימים שאשבור את כוחך ואת כוח משפחתך. איש מבני משפחתך לא יגיע לגיל זִקנה. 32 אז תביט בממלא מקומך בבית ה' ובכל הטוב שיעשה ה' לישראל, ובמשפחתך איש לא יגיע לגיל זקנה. 33 אבל לא ארחיק אותך לגמרי מהמזבח שלי, כדי לגרום לך לקנא ולהיות עצוב. כל בני משפחתך ימותו צעירים. 34 מה שיקרה לבניך, חפני ופינחס, יהיה הסימן שאתן לך: שניהם ימותו ביום אחד. 35 אמַנה לעצמי כוהן נאמן שיעשה את רצוני. אחזק את משפחתו והוא ישרת תמיד ככוהן לפני המלך שאֶמשח. 36 כל מי שישאר בחיים מבני משפחתך יבוא להשתחוות לכוהן הזה ולבקש ממנו כסף ומזון. וכך יאמר: "תן לי בבקשה את אחד התפקידים במקדש כדי שיהיה לי מה לאכול" ' ".