תנ"ך מבואר

1 וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת־מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה, וַיֵּאָסְפוּ, שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּחֲנוּ בֵּין־שׂוֹכֹה וּבֵין־עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים׃ 2 וְשָׁאוּל וְאִישׁ־יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ, וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה; וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים׃ 3 וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל־הָהָר מִזֶּה, וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל־הָהָר מִזֶּה; וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם׃ 4 וַיֵּצֵא אִישׁ־הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים, גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת; גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת׃ 5 וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל־רֹאשׁוֹ, וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ; וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן, חֲמֵשֶׁת־אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת׃ 6 וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל־רַגְלָיו; וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו׃ 7 וְחָץ (וְעֵץ) חֲנִיתוֹ, כִּמְנוֹר אֹרְגִים, וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ, שֵׁשׁ־מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל; וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו׃ 8 וַיַּעֲמֹד, וַיִּקְרָא אֶל־מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לָהֶם, לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה; הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי, וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל, בְּרוּ־לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי׃ 9 אִם־יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי, וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים; וְאִם־אֲנִי אוּכַל־לוֹ וְהִכִּיתִיו, וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים, וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ׃ 10 וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי, אֲנִי, חֵרַפְתִּי אֶת־מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה; תְּנוּ־לִי אִישׁ, וְנִלָּחֲמָה יָחַד׃
11 וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל־יִשְׂרָאֵל, אֶת־דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה; וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד׃ {פ}

12 וְדָוִד בֶּן־אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה, מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, וּשְׁמוֹ יִשַׁי, וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים; וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל, זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים׃ 13 וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי־יִשַׁי הַגְּדֹלִים, הָלְכוּ אַחֲרֵי־שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה; וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו, אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה, אֱלִיאָב הַבְּכוֹר, וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב, וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה׃ 14 וְדָוִד הוּא הַקָּטָן; וּשְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים, הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל׃ {ס} 15 וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל; לִרְעוֹת אֶת־צֹאן אָבִיו בֵּית־לָחֶם׃
16 וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב; וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם׃ {פ}
17 וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ, קַח־נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת הַקָּלִיא הַזֶּה, וַעֲשָׂרָה לֶחֶם הַזֶּה; וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ׃ 18 וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה, תָּבִיא לְשַׂר־הָאָלֶף; וְאֶת־אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם, וְאֶת־עֲרֻבָּתָם תִּקָּח׃ 19 וְשָׁאוּל וְהֵמָּה וְכָל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל, בְּעֵמֶק הָאֵלָה; נִלְחָמִים עִם־פְּלִשְׁתִּים׃

20 וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד בַּבֹּקֶר, וַיִּטֹּשׁ אֶת־הַצֹּאן עַל־שֹׁמֵר, וַיִּשָּׂא וַיֵּלֶךְ, כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יִשָׁי; וַיָּבֹא הַמַּעְגָּלָה, וְהַחַיִל, הַיֹּצֵא אֶל־הַמַּעֲרָכָה, וְהֵרֵעוּ בַּמִּלְחָמָה׃ 21 וַתַּעֲרֹךְ יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתִּים, מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה׃ 22 וַיִּטֹּשׁ דָּוִד אֶת־הַכֵּלִים מֵעָלָיו, עַל־יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים, וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה; וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם׃ 23 וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם, וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ מִגַּת מִמַּעֲרוֹת (מִמַּעַרְכוֹת) פְּלִשְׁתִּים, וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיִּשְׁמַע דָּוִד׃ 24 וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, בִּרְאוֹתָם אֶת־הָאִישׁ; וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו, וַיִּירְאוּ מְאֹד׃ 25 וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל, הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה, כִּי לְחָרֵף אֶת־יִשְׂרָאֵל עֹלֶה; וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר־יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל, וְאֶת־בִּתּוֹ יִתֶּן־לוֹ, וְאֵת בֵּית אָבִיו, יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל׃
26 וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל־הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר, מַה־יֵּעָשֶׂה, לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז, וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל; כִּי מִי, הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה, כִּי חֵרֵף, מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים׃
27 וַיֹּאמֶר לוֹ הָעָם, כַּדָּבָר הַזֶּה לֵאמֹר; כֹּה יֵעָשֶׂה, לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ׃
28 וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל, בְּדַבְּרוֹ אֶל־הָאֲנָשִׁים; וַיִּחַר־אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה־זֶּה יָרַדְתָּ, וְעַל־מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר, אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת־זְדֹנְךָ, וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ, כִּי, לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ׃
29 וַיֹּאמֶר דָּוִד, מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה; הֲלוֹא דָּבָר הוּא׃ 30 וַיִּסֹּב מֵאֶצְלוֹ אֶל־מוּל אַחֵר, וַיֹּאמֶר כַּדָּבָר הַזֶּה; וַיְשִׁבֻהוּ הָעָם דָּבָר, כַּדָּבָר הָרִאשׁוֹן׃

31 וַיְּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד; וַיַּגִּדוּ לִפְנֵי־שָׁאוּל וַיִּקָּחֵהוּ׃ 32 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־שָׁאוּל, אַל־יִפֹּל לֵב־אָדָם עָלָיו; עַבְדְּךָ יֵלֵךְ, וְנִלְחַם עִם־הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה׃
33 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־דָּוִד, לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל־הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה, לְהִלָּחֵם עִמּוֹ; כִּי־נַעַר אַתָּה, וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו׃ {ס}
34 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־שָׁאוּל, רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן; וּבָא הָאֲרִי וְאֶת־הַדּוֹב, וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר׃ 35 וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו; וַיָּקָם עָלַי, וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ, וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו׃ 36 גַּם אֶת־הָאֲרִי גַּם־הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ; וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם, כִּי חֵרֵף, מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים׃ {ס} 37 וַיֹּאמֶר דָּוִד, יהוה, אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב, הוּא יַצִּילֵנִי, מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה; {ס}
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־דָּוִד לֵךְ, וַיהוה יִהְיֶה עִמָּךְ׃
38 וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת־דָּוִד מַדָּיו, וְנָתַן קוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל־רֹאשׁוֹ; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ שִׁרְיוֹן׃ 39 וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת־חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו וַיֹּאֶל לָלֶכֶת כִּי לֹא־נִסָּה, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־שָׁאוּל, לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה כִּי לֹא נִסִּיתִי; וַיְסִרֵם דָּוִד מֵעָלָיו׃ 40 וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ, וַיִּבְחַר־לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי־אֲבָנִים מִן־הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר־לוֹ וּבַיַּלְקוּט וְקַלְּעוֹ בְיָדוֹ; וַיִּגַּשׁ אֶל־הַפְּלִשְׁתִּי׃ 41 וַיֵּלֶךְ הַפְּלִשְׁתִּי, הֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל־דָּוִד; וְהָאִישׁ נֹשֵׂא הַצִּנָּה לְפָנָיו׃ 42 וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת־דָּוִד וַיִּבְזֵהוּ; כִּי־הָיָה נַעַר, וְאַדְמֹנִי עִם־יְפֵה מַרְאֶה׃
43 וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל־דָּוִד, הֲכֶלֶב אָנֹכִי, כִּי־אַתָּה בָא־אֵלַי בַּמַּקְלוֹת; וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת־דָּוִד בֵּאלֹהָיו׃ 44 וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל־דָּוִד; לְכָה אֵלַי, וְאֶתְּנָה אֶת־בְּשָׂרְךָ, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה׃ {ס}
45 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־הַפְּלִשְׁתִּי, אַתָּה בָּא אֵלַי, בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן; וְאָנֹכִי בָא־אֵלֶיךָ, בְּשֵׁם יהוה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ׃ 46 הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ יהוה בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ, וַהֲסִרֹתִי אֶת־רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ, וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ; וְיֵדְעוּ כָּל־הָאָרֶץ, כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל׃ 47 וְיֵדְעוּ כָּל־הַקָּהָל הַזֶּה, כִּי־לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ יהוה; כִּי לַיהוָה הַמִּלְחָמָה, וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ׃
48 וְהָיָה כִּי־קָם הַפְּלִשְׁתִּי, וַיֵּלֶךְ וַיִּקְרַב לִקְרַאת דָּוִד; וַיְמַהֵר דָּוִד, וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי׃ 49 וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת־יָדוֹ אֶל־הַכֶּלִי, וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע, וַיַּךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי אֶל־מִצְחוֹ; וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ, וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו אָרְצָה׃ 50 וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן־הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן, וַיַּךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ; וְחֶרֶב אֵין בְּיַד־דָּוִד׃ 51 וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל־הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת־חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ וַיְמֹתְתֵהוּ, וַיִּכְרָת־בָּהּ אֶת־רֹאשׁוֹ; וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי־מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ׃ 52 וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ, וַיִּרְדְּפוּ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּים, עַד־בּוֹאֲךָ גַיְא, וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן; וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם, וְעַד־גַּת וְעַד־עֶקְרוֹן׃ 53 וַיָּשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִדְּלֹק אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים; וַיָּשֹׁסּוּ אֶת־מַחֲנֵיהֶם׃ 54 וַיִּקַּח דָּוִד אֶת־רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי, וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלָיִם; וְאֶת־כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ׃ {ס} 55 וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת־דָּוִד, יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי, אָמַר, אֶל־אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא, בֶּן־מִי־זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר;
וַיֹּאמֶר אַבְנֵר, חֵי־נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם־יָדָעְתִּי׃
56 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ; שְׁאַל אַתָּה, בֶּן־מִי־זֶה הָעָלֶם׃ {ס}
57 וּכְשׁוּב דָּוִד, מֵהַכּוֹת אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי, וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר, וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל; וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ׃ 58 וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל, בֶּן־מִי אַתָּה הַנָּעַר;
וַיֹּאמֶר דָּוִד, בֶּן־עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי׃

גליָת מתגרה בישראל
1 הפלשתים אספו את צבאותיהם לשוֹכֹה שביהודה כדי להילחם. הם חנו באֶפֶס דַמִים שבין שוכֹה לבין עֲזֵקָה. 2 שאול וצבא ישראל נאספו בעמק האֵלָה ונערכו לקראת המלחמה בפלשתים. 3 הפלשתים עמדו על ההר האחד, וישראל עמדו על ההר השני. העמק הפריד ביניהם. 4 ממחנה פלשתים יצא נציג, גָלְיָת מגַת. גובהו היה כשלושה מטר. 5 הוא חבש על ראשו קסדת נחושת ולבש שריון עשוי לוחיות נחושת. שריון הנחושת שקל כחמישים ושבעה קילוגרם. 6 מגינים מנחושת כיסו את רגליו וכידון נחושת היה תלוי בין כתפיו. 7 ידית החנית שלו הייתה עבה כמו מוט אריגה, ולהב הברזל שלה שקל שבעה קילוגרם. נושא המגן הלך לפניו. 8 גלית נעמד וקרא לצבאות ישראל: "למה תצאו כולכם למלחמה? הלוא אני פלשתי ואתם עבדים של שאול. בחרו איש מכם שיֵרד אליי. 9 אם יתגבר עליי ויהרוג אותי, נהיה עבדים שלכם. אבל אם אני אנצח ואהרוג אותו, תהיו אתם עבדים שלנו". 10 הפלשתי המשיך: "לעגתי היום לצבאות ישראל! שִלחו אליי איש ונילחם!".
11 שאול וכל צבא ישראל שמעו את דברי הפלשתי ונבהלו מאוד.
דוד מופיע בשדה הקרב
12 דוד היה בנו של האיש מאפרת (מבית לחם שביהודה), ושמו ישי. לישי היו שמונה בנים. בימי שאול היה האיש זקן ומכובד בעיני רבים. 13 שלושת בניו המבוגרים של ישי יצאו עם שאול למלחמה: אֱלִיאָב הבכור, אֲבִינָדָב השני ושַׁמָה השלישי. 14 הם הלכו אחרי שאול כי היו מבוגרים, אבל דוד היה צעיר. 15 דוד נהג ללכת אל בית שאול ולחזור לבית לחם כדי לרעות את צאן אביו.
16 הפלשתי יצא ונעמד כך בוקר וערב במשך ארבעים יום.
17 ישי אמר לבנו דוד: "קח בבקשה את עשרים ושניים ליטר הזרעונים הקלויים האלה ואת עשרת הלחמים האלה, ומהר להביא אותם לאחֶיך במחנה. 18 את עשר חתיכות הגבינה האלה הבא למפקדם הבכיר. ברר מה שלום אחיך וקח מהם סימן לכך ששלומם טוב. 19 שאול, אחֶיך וכל חיילי ישראל ערוכים למלחמה עם הפלשתים בעמק האלה". 20 דוד קם מוקדם בבוקר, עזב את הצאן בידי השומר, לקח את מה שישי נתן לו ויצא לדרך כפי שציווה עליו. כאשר הגיע למחנה שהיה מסודר במעגל, יצאו חיילים לשדה הקרב וקראו קריאות מלחמה. 21 חיילי ישראל וחיילי הפלשתים נערכו אלה מול אלה. 22 דוד עזב את הציוד שלו אצל שומר הציוד ורץ לשדה הקרב. כשהגיע, שאל לשלום אחיו. 23 בעודו מדבר אִתם, עלה מצבאות הפלשתים גלית, הנציג הפלשתי מגת, ואמר שוב את מה שנהג לומר יום יום. דוד שמע את דבריו. 24 כשראו חיילי ישראל את האיש, הם פחדו מאוד וברחו מפניו. 25 הם אמרו: "ראיתם את האיש הזה שעלה ללעוג לישראל? המלך יתן עושר רב לאיש שיהרוג אותו. גם את בתו יתן לו לאישה ויפטור אותו ואת משפחתו מתשלום מסים".
26 דוד שאל את האנשים שעמדו על ידו: "מה יֵעשה לאיש שיהרוג את הפלשתי הזה וכך יסיר בושה גדולה מעל ישראל? מי הוא בכלל הפלשתי הערל הזה, שהוא מעז ללעוג לצבאות אלוהים חיים?".
27 האנשים השיבו כפי שהבטיח המלך: "כך וכך יֵעשה לאיש שיהרוג את הפלשתי".
28 אליאב, אחיו הבכור של דוד, שמע אותו מדבר עם האנשים וכעס עליו מאוד. "למה באת לכאן? עם מי עזבת את מעט הצאן במדבר? אני מכיר את רשעותך ואת מחשבותיך הרעות – באת כדי לראות את המלחמה!".
29 "מה עשיתי עכשיו? רק דיברתי", אמר דוד 30 ופנה לאיש אחר. הוא שאל שוב את השאלה ששאל קודם. האנשים השיבו לו כפי שהשיבו בפעם הראשונה.
דוד נלחם בגליָת
31 דברי דוד נשמעו. לאחר שנאמרו גם לשאול, שלח המלך להביא את דוד אליו. 32 דוד אמר לשאול: "לא צריך לפחוד ממנו. אני, עבדך, אלך להילחם בפלשתי הזה".
33 שאול השיב לדוד: "אינך יכול ללכת להילחם בפלשתי הזה. אתה רק נער, והוא איש מלחמה מנעוריו".
34 דוד אמר לשאול: "עבדך רעה את צאן אביו. בא אריה או דוב ולקח שה מהעדר, 35 אבל אני רדפתי אחריו, הרגתי אותו והצלתי מפיו את השה. כשהתנפל עליי, החזקתי ברעמה שלו והיכיתי בו עד שמת. 36 גם את האריה וגם את הדוב הרג עבדך. הפלשתי הערל הזה יהיה כמוהם כי לעג לצבאות אלוהים חיים. 37 ה', שהציל אותי מהאריה ומהדוב, יציל אותי מהפלשתי הזה!".
שאול אמר לדוד: "לך, וה' יהיה אתך!".
38 שאול הלביש את דוד בבגדי המלחמה שלו. הוא חבש לראשו קסדת נחושת והלביש אותו בשריון. 39 דוד חגר את חרב שאול מעל בגדי המלחמה וניסה ללכת, אך לא יכול כי לא היה רגיל להם. "אינני יכול ללכת בבגדים האלה כי אני לא רגיל להם", אמר דוד לשאול והסיר אותם מעליו. 40 הוא לקח את מקל הרועים שלו, בחר חמש אבני נחל חלקות, הניח אותן בתיק הרועים שלו, אחז בקלע וניגש אל הפלשתי. 41 הפלשתי התקרב אל דוד, ונושא המגן שלו הלך לפניו. 42 כשראה את דוד, החל ללעוג לו כי דוד היה נער אדמוני ויפה תואר.
43 הפלשתי אמר לדוד: "האם אני כלב, שאתה בא לקראתי עם מקלות?". הפלשתי קילל את דוד בשם אלוהיו 44 ואמר: "בוא אליי ואתן את גופך מאכל לעופות ולחיות הבר!".
45 דוד השיב לפלשתי: "אתה בא אליי עם חרב, חנית וכידון, אבל אני בא אליך בשם ה' צבאות, אלוהי צִבאות ישראל שלעגת לו. 46 היום ימסור אותך ה' בידי. אהרוג אותך, אכרות את ראשך ואתן עוד היום את גופות חיילי פלשתים מאכל לעופות ולבעלי החיים, כך שכל תושבי הארץ יֵדעו שיש אלוהים לישראל! 47 אז יֵדעו כל האנשים שעומדים כאן שה' אינו מושיע בחרב ובחנית, כי המלחמה היא של ה', והוא יתן אתכם בידינו!".
48 כשהתקרב הפלשתי לדוד, מיהר דוד לרוץ לקראתו בשדה הקרב. 49 הוא הכניס את ידו לתיק, לקח אבן, ובאמצעות הקלע השליך אותה על הפלשתי ופגע במצחו. האבן חדרה לתוך מצחו, והפלשתי נפל על פניו ארצה. 51 דוד התגבר על הפלשתי בקלע ובאבן, פגע בו והרג אותו. אפילו חרב לא הייתה ביד דוד. 51 דוד רץ, נעמד מעל הפלשתי, לקח את חרבו, שלף אותה מנרתיקה והרג אותו. אחר כך כרת בחרב את ראשו. הפלשתים ראו שהגיבור שלהם מת, וברחו. 52 חיילי ישראל ויהודה הריעו ורדפו אחרי הפלשתים עד הדרך לגַיְא ועד לשַעֲרֵי עֶקְרוֹן. פלשתים רבים נהרגו בדרך לשַעֲרַיִים, גת ועקרון. 53 חיילי ישראל חזרו מהמרדף ולקחו שלל ממחנה הפלשתים. 54 דוד לקח את ראש הפלשתי והביא אותו לירושלים, ואת כלי הנשק של הפלשתי שם בביתו. 55 כאשר ראה שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי, שאל את אבנר שר הצבא: "אבנר, בנו של מי הנער הזה?".
"אני נשבע בחייך, המלך, שאינני יודע", השיב אבנר.
56 "ברר בנוֹ של מי האיש הצעיר הזה", אמר המלך.
57 כאשר חזר דוד לאחר שהרג את הפלשתי, הביא אותו אבנר אל שאול. דוד החזיק בידו את ראש הפלשתי, 58 ושאול שאל: "נער, בנו של מי אתה?".
"בנו של עבדך ישי מבית לחם", השיב דוד.