תנ"ך מבואר

ספר שמואל א פרק כז

1 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־לִבּוֹ, עַתָּה אֶסָּפֶה יוֹם־אֶחָד בְּיַד־שָׁאוּל; אֵין־לִי טוֹב כִּי הִמָּלֵט אִמָּלֵט אֶל־אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְנוֹאַשׁ מִמֶּנִּי שָׁאוּל לְבַקְשֵׁנִי עוֹד בְּכָל־גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, וְנִמְלַטְתִּי מִיָּדוֹ׃
2 וַיָּקָם דָּוִד, וַיַּעֲבֹר הוּא, וְשֵׁשׁ־מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר עִמּוֹ; אֶל־אָכִישׁ בֶּן־מָעוֹךְ מֶלֶךְ גַּת׃ 3 וַיֵּשֶׁב דָּוִד עִם־אָכִישׁ בְּגַת הוּא וַאֲנָשָׁיו אִישׁ וּבֵיתוֹ; דָּוִד וּשְׁתֵּי נָשָׁיו, אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית, וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת־נָבָל הַכַּרְמְלִית׃ 4 וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל, כִּי־בָרַח דָּוִד גַּת; וְלֹא־יוֹסַף (יָסַף) עוֹד לְבַקְשׁוֹ׃ {ס}
5 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אָכִישׁ, אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ יִתְּנוּ־לִי מָקוֹם, בְּאַחַת עָרֵי הַשָּׂדֶה וְאֵשְׁבָה שָּׁם; וְלָמָּה יֵשֵׁב עַבְדְּךָ בְּעִיר הַמַּמְלָכָה עִמָּךְ׃
6 וַיִּתֶּן־לוֹ אָכִישׁ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת־צִקְלָג; לָכֵן הָיְתָה צִקְלַג לְמַלְכֵי יְהוּדָה, עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ {פ} 7 וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים, אֲשֶׁר־יָשַׁב דָּוִד בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים; יָמִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים׃
8 וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו, וַיִּפְשְׁטוּ אֶל־הַגְּשׁוּרִי וְהַגִּרְזִי (וְהַגִּזְרִי) וְהָעֲמָלֵקִי; כִּי הֵנָּה יֹשְׁבוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, בּוֹאֲךָ שׁוּרָה וְעַד־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 9 וְהִכָּה דָוִד אֶת־הָאָרֶץ, וְלֹא יְחַיֶּה אִישׁ וְאִשָּׁה; וְלָקַח צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וּגְמַלִּים וּבְגָדִים, וַיָּשָׁב וַיָּבֹא אֶל־אָכִישׁ׃ 10 וַיֹּאמֶר אָכִישׁ, אַל־פְּשַׁטְתֶּם הַיּוֹם; וַיֹּאמֶר דָּוִד, עַל־נֶגֶב יְהוּדָה וְעַל־נֶגֶב הַיַּרְחְמְאֵלִי, וְאֶל־נֶגֶב הַקֵּינִי׃
11 וְאִישׁ וְאִשָּׁה לֹא־יְחַיֶּה דָוִד, לְהָבִיא גַת לֵאמֹר, פֶּן־יַגִּדוּ עָלֵינוּ לֵאמֹר; כֹּה־עָשָׂה דָוִד וְכֹה מִשְׁפָּטוֹ, כָּל־הַיָּמִים, אֲשֶׁר יָשַׁב בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים׃ 12 וַיַּאֲמֵן אָכִישׁ בְּדָוִד לֵאמֹר; הַבְאֵשׁ הִבְאִישׁ בְּעַמּוֹ בְיִשְׂרָאֵל, וְהָיָה לִי לְעֶבֶד עוֹלָם׃ {פ}
דוד בצקלג
1 דוד חשב: "יום אחד אתפֵס ואהרֵג על ידי שאול. אין לי דרך טובה יותר מאשר לברוח אל ארץ הפלשתים. אז יתייאש שאול מלחפש אותי בתחומי ישראל וכך אנצל ממנו".
2 דוד יצא עם שש מאות אנשיו אל אָכִיש בן מָעוֹךְ מלך גַת. 3 דוד נשאר אצל אכיש בגת עם אנשיו ובני משפחותיהם ועם שתי נשותיו, אחינועם מיזרעאל ואביגיל מכרמל, שהייתה לפני כן אשתו של נבל. 4 שאול שמע שדוד ברח לגת, והפסיק לרדוף אחריו.
5 דוד אמר לאכיש: "אם אני מוצא חן בעיניך, תן לי בבקשה מקום באחת הערים הקטנות כדי להתגורר בה. מדוע שעבדך יגור אתך בעיר הבירה?".
6 ביום ההוא נתן לו אכיש את צִקְלַג (לכן שייכת צקלג למלכי יהודה עד היום). 7 דוד נשאר בארץ הפלשתים שנה וארבעה חודשים.
8 דוד ואנשיו נהגו לתקוף את הגְשׁוּרִים, הגִזְרִים והעמלקים שחיו בארץ מאז ומתמיד באזורים שמגיעים עד הדרך לשׁוּר ועד מצריים. 9 כאשר תקף דוד את האזורים האלה, הוא לא השאיר בחיים שום איש ושום אישה. הוא לקח מהם צאן ובקר, חמורים, גמלים ובגדים, וחזר לאכיש. 10 אכיש שאל: "את מי תקפתם היום?", ודוד השיב: "את דרום יהודה, את דרום נחלת יְרַחְמְאל ואת דרום ארץ הקֵינים".
11 דוד לא הביא שום איש ושום אישה לגת ולא השאיר איש בחיים, כי חשב: "שמא יספרו עלינו, 'כך וכך עשה דוד' ". כך נהג במשך כל התקופה שהתגורר בארץ פלשתים. 12 אכיש בָּטח בדוד כי חשב: "הוא גרם לעמו ישראל לשנוא אותו, והפך לעבד שלי לעולם".