תנ"ך מבואר

ספר שמואל א פרק ד

1 וַיְהִי דְבַר־שְׁמוּאֵל לְכָל־יִשְׂרָאֵל;
וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה, וַיַּחֲנוּ עַל־הָאֶבֶן הָעֵזֶר, וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בַאֲפֵק׃ 2 וַיַּעַרְכוּ פְלִשְׁתִּים לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל, וַתִּטֹּשׁ הַמִּלְחָמָה, וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים; וַיַּכּוּ בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה, כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ׃ 3 וַיָּבֹא הָעָם אֶל־הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לָמָּה נְגָפָנוּ יהוה הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים; נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה, אֶת־אֲרוֹן בְּרִית יהוה, וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ, וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ׃ 4 וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה, וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם, אֵת אֲרוֹן בְּרִית־יהוה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים; וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי־עֵלִי, עִם־אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים, חָפְנִי וּפִינְחָס׃ 5 וַיְהִי, כְּבוֹא אֲרוֹן בְּרִית־יהוה אֶל־הַמַּחֲנֶה, וַיָּרִעוּ כָל־יִשְׂרָאֵל תְּרוּעָה גְדוֹלָה; וַתֵּהֹם הָאָרֶץ׃ 6 וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים אֶת־קוֹל הַתְּרוּעָה, וַיֹּאמְרוּ, מֶה קוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים; וַיֵּדְעוּ, כִּי אֲרוֹן יהוה, בָּא אֶל־הַמַּחֲנֶה׃ 7 וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים, כִּי אָמְרוּ, בָּא אֱלֹהִים אֶל־הַמַּחֲנֶה; וַיֹּאמְרוּ אוֹי לָנוּ, כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם׃ 8 אוֹי לָנוּ, מִי יַצִּילֵנוּ, מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה; אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים, הַמַּכִּים אֶת־מִצְרַיִם בְּכָל־מַכָּה בַּמִּדְבָּר׃ 9 הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים, כַּאֲשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם; וִהְיִיתֶם לַאֲנָשִׁים וְנִלְחַמְתֶּם׃
10 וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים, וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו, וַתְּהִי הַמַּכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד; וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל, שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רַגְלִי׃ 11 וַאֲרוֹן אֱלֹהִים נִלְקָח; וּשְׁנֵי בְנֵי־עֵלִי מֵתוּ, חָפְנִי וּפִינְחָס׃
12 וַיָּרָץ אִישׁ־בִּנְיָמִן מֵהַמַּעֲרָכָה, וַיָּבֹא שִׁלֹה בַּיּוֹם הַהוּא; וּמַדָּיו קְרֻעִים, וַאֲדָמָה עַל־רֹאשׁוֹ׃ 13 וַיָּבוֹא, וְהִנֵּה עֵלִי יֹשֵׁב עַל־הַכִּסֵּא יַךְ (יַד) דֶּרֶךְ מְצַפֶּה, כִּי־הָיָה לִבּוֹ חָרֵד, עַל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים; וְהָאִישׁ, בָּא לְהַגִּיד בָּעִיר, וַתִּזְעַק כָּל־הָעִיר׃ 14 וַיִּשְׁמַע עֵלִי אֶת־קוֹל הַצְּעָקָה, וַיֹּאמֶר מֶה קוֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה; וְהָאִישׁ מִהַר, וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְעֵלִי׃ 15 וְעֵלִי בֶּן־תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה; וְעֵינָיו קָמָה, וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹת׃
16 וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל־עֵלִי, אָנֹכִי הַבָּא מִן־הַמַּעֲרָכָה, וַאֲנִי מִן־הַמַּעֲרָכָה נַסְתִּי הַיּוֹם;
וַיֹּאמֶר מֶה־הָיָה הַדָּבָר בְּנִי׃
17 וַיַּעַן הַמְבַשֵּׂר וַיֹּאמֶר, נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים, וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם; וְגַם־שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ, חָפְנִי וּפִינְחָס, וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה׃ {פ}
18 וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיִּפֹּל מֵעַל־הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר, וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת, כִּי־זָקֵן הָאִישׁ וְכָבֵד; וְהוּא שָׁפַט אֶת־יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה׃
19 וְכַלָּתוֹ אֵשֶׁת־פִּינְחָס הָרָה לָלַת, וַתִּשְׁמַע אֶת־הַשְּׁמֻעָה, אֶל־הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וּמֵת חָמִיהָ וְאִישָׁהּ; וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד, כִּי־נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִרֶיהָ׃ 20 וּכְעֵת מוּתָהּ, וַתְּדַבֵּרְנָה הַנִּצָּבוֹת עָלֶיהָ, אַל־תִּירְאִי כִּי בֵן יָלָדְתְּ; וְלֹא עָנְתָה וְלֹא־שָׁתָה לִבָּהּ׃ 21 וַתִּקְרָא לַנַּעַר, אִי־כָבוֹד לֵאמֹר, גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל; אֶל־הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וְאֶל־חָמִיהָ וְאִישָׁהּ׃ 22 וַתֹּאמֶר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל; כִּי נִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים׃ {פ}
ארון ה' נלקח בשבי
1 דברי שמואל הוכרזו באוזני בני ישראל.
בני ישראל יצאו להילחם בפלשתים וחנו ליד אֶבֶן העֵזֶר. הפלשתים חנו באפק. 2 הם נערכו מול ישראל והמלחמה פרצה. הפלשתים הביסו את ישראל והרגו בשדה הקרב כארבעת אלפים איש. 3 הלוחמים חזרו למחנה, וזקני ישראל אמרו: "למה הרשה ה' לפלשתים להביס אותנו? ניקח אתנו את ארון ברית ה' משילה! הארון יהיה אתנו ויציל אותנו מאויבינו". 4 הם שלחו אנשים לשילה והביאו משם את ארון ברית ה' צבאות השוכן בין המלאכים. שני בני עלי, חפני ופינחס, הלכו עם ארון ברית האלוהים. 5 כאשר הגיע ארון ברית ה' למחנה, הריעו כל בני ישראל תרועה גדולה, עד שהארץ כולה רעדה. 6 הפלשתים שמעו את התרועה ושאלו: "מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים?". כשנודע להם שארון ה' בא אל המחנה, 7 הם פחדו מאוד. "אלוהים בא אל המחנה", אמרו. "אוי לנו! דבר כזה לא קרה בעבר. 8 אוי לנו, מי יציל אותנו מפני האלוהים העצומים האלה? אלה האלוהים שהיכו את מצריים בכל המכות במדבר. 9 פלשתים! התחזקו והֱיו אמיצים כדי שלא תשתעבדו לעברים כפי שהם היו משועבדים לכם. הֱיו אמיצים והילחמו!".
10 הפלשתים נלחמו בבני ישראל, ובני ישראל הובסו וברחו איש איש לביתו. התבוסה הייתה קשה מאוד – שלושים אלף לוחמים מישראל נהרגו. 11 ארון אלוהים נלקח בשבי וחפני ופינחס בני עלי מתו.
12 איש משבט בנימין הגיע ביום ההוא משדה הקרב לשילה, מדיו קרועים ואדמה על ראשו. 13 כשהגיע, ישב עלי על כיסאו על יד הדרך וחיכה, כי דאג לארון האלוהים. האיש סיפר בעיר על מה שקרה, וכל אנשי העיר זעקו. 14 עלי שמע את הזעקות ושאל: "מה הרעש הזה?". האיש מיהר ובא לספר לעלי. 15 עלי היה אז בן תשעים ושמונה. עיניו היו חלשות והוא לא יכול לראות.
16 "באתי משדה הקרב", אמר האיש לעלי. "ברחתי משם היום".
"מה קרה, בני?", שאל עלי.
17 המודיע השיב: "בני ישראל ברחו מפני הפלשתים והתבוסה הייתה קשה. גם שני בניך חפני ופינחס מתו, וארון האלוהים נלקח בשבי".
18 כשהזכיר האיש את ארון האלוהים, נפל עלי לאחור מהכיסא שעמד ליד השער. חוליות הצוואר שלו נשברו כי היה זקן וכבד, והוא מת. עלי הנהיג את ישראל ארבעים שנה.
19 אשת פינחס, כלתו של עלי, הייתה אז בהריון. כששמעה שארון האלוהים נלקח בשבי ושבעלה ואביו מתו, נתקפה צירי לידה והחלה ללדת. 20 לפני שמתה אמרו לה הנשים שעמדו לידה: "אל תדאגי, ילדת בן". אבל היא לא ענתה ולא שמה לב. 21 היא קראה לבן אִי-כָבוֹד ואמרה: "הכבוד עזב את ישראל (כי ארון אלוהים נלקח ובעלה ואביו מתו). 22 הכבוד עזב את ישראל כי ארון האלוהים נלקח בשבי".