תנ"ך מבואר

ספר שמואל א פרק יט

1 וַיְדַבֵּר שָׁאוּל, אֶל־יוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל־כָּל־עֲבָדָיו, לְהָמִית אֶת־דָּוִד; וִיהוֹנָתָן בֶּן־שָׁאוּל, חָפֵץ בְּדָוִד מְאֹד׃ 2 וַיַּגֵּד יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵאמֹר, מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל אָבִי לַהֲמִיתֶךָ; וְעַתָּה הִשָּׁמֶר־נָא בַבֹּקֶר, וְיָשַׁבְתָּ בַסֵּתֶר וְנַחְבֵּאתָ׃ 3 וַאֲנִי אֵצֵא וְעָמַדְתִּי לְיַד־אָבִי, בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם, וַאֲנִי אֲדַבֵּר בְּךָ אֶל־אָבִי; וְרָאִיתִי מָה וְהִגַּדְתִּי לָךְ׃ {ס}
4 וַיְדַבֵּר יְהוֹנָתָן בְּדָוִד טוֹב, אֶל־שָׁאוּל אָבִיו; וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל־יֶחֱטָא הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ בְדָוִד, כִּי לוֹא חָטָא לָךְ, וְכִי מַעֲשָׂיו טוֹב־לְךָ מְאֹד׃ 5 וַיָּשֶׂם אֶת־נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ וַיַּךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי, וַיַּעַשׂ יהוה תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה לְכָל־יִשְׂרָאֵל, רָאִיתָ וַתִּשְׂמָח; וְלָמָּה תֶחֱטָא בְּדָם נָקִי, לְהָמִית אֶת־דָּוִד חִנָּם׃
6 וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל בְּקוֹל יְהוֹנָתָן; וַיִּשָּׁבַע שָׁאוּל, חַי־יהוה אִם־יוּמָת׃
7 וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן לְדָוִד, וַיַּגֶּד־לוֹ יְהוֹנָתָן, אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיָּבֵא יְהוֹנָתָן אֶת־דָּוִד אֶל־שָׁאוּל, וַיְהִי לְפָנָיו כְּאֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם׃ {ס} 8 וַתּוֹסֶף הַמִּלְחָמָה לִהְיוֹת; וַיֵּצֵא דָוִד וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים, וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה, וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו׃
9 וַתְּהִי רוּחַ יהוה רָעָה אֶל־שָׁאוּל, וְהוּא בְּבֵיתוֹ יוֹשֵׁב, וַחֲנִיתוֹ בְּיָדוֹ; וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָד׃ 10 וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכּוֹת בַּחֲנִית בְּדָוִד וּבַקִּיר, וַיִּפְטַר מִפְּנֵי שָׁאוּל, וַיַּךְ אֶת־הַחֲנִית בַּקִּיר; וְדָוִד נָס וַיִּמָּלֵט בַּלַּיְלָה הוּא׃ {פ} 11 וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל־בֵּית דָּוִד לְשָׁמְרוֹ, וְלַהֲמִיתוֹ בַּבֹּקֶר;
וַתַּגֵּד לְדָוִד, מִיכַל אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר, אִם־אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת־נַפְשְׁךָ הַלַּיְלָה, מָחָר אַתָּה מוּמָת׃ 12 וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת־דָּוִד בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח וַיִּמָּלֵט׃ 13 וַתִּקַּח מִיכַל אֶת־הַתְּרָפִים, וַתָּשֶׂם אֶל־הַמִּטָּה, וְאֵת כְּבִיר הָעִזִּים, שָׂמָה מְרַאֲשֹׁתָיו; וַתְּכַס בַּבָּגֶד׃ {ס} 14 וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת־דָּוִד;
וַתֹּאמֶר חֹלֶה הוּא׃ {פ}
15 וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶת־הַמַּלְאָכִים, לִרְאוֹת אֶת־דָּוִד לֵאמֹר; הַעֲלוּ אֹתוֹ בַמִּטָּה אֵלַי לַהֲמִתוֹ׃ 16 וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים, וְהִנֵּה הַתְּרָפִים אֶל־הַמִּטָּה; וּכְבִיר הָעִזִּים מְרַאֲשֹׁתָיו׃
17 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־מִיכַל, לָמָּה כָּכָה רִמִּיתִנִי, וַתְּשַׁלְּחִי אֶת־אֹיְבִי וַיִּמָּלֵט;
וַתֹּאמֶר מִיכַל אֶל־שָׁאוּל, הוּא־אָמַר אֵלַי שַׁלְּחִנִי לָמָה אֲמִיתֵךְ׃

18 וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט, וַיָּבֹא אֶל־שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה, וַיַּגֶּד־לוֹ, אֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה־לוֹ שָׁאוּל; וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל, וַיֵּשְׁבוּ בְּנוִֹית (בְּנָיוֹת)׃
19 וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל לֵאמֹר; הִנֵּה דָוִד, בְּנוִֹית (בְּנָיוֹת) בָּרָמָה׃ 20 וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת־דָּוִד, וַיַּרְא, אֶת־לַהֲקַת הַנְּבִיאִים נִבְּאִים, וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם; וַתְּהִי עַל־מַלְאֲכֵי שָׁאוּל רוּחַ אֱלֹהִים, וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם־הֵמָּה׃ 21 וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֲחֵרִים, וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם־הֵמָּה; וַיֹּסֶף שָׁאוּל, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים שְׁלִשִׁים, וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם־הֵמָּה׃ 22 וַיֵּלֶךְ גַּם־הוּא הָרָמָתָה, וַיָּבֹא עַד־בּוֹר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בַּשֶּׂכוּ, וַיִּשְׁאַל וַיֹּאמֶר, אֵיפֹה שְׁמוּאֵל וְדָוִד;
וַיֹּאמֶר הִנֵּה בְּנוִֹית (בְּנָיוֹת) בָּרָמָה׃
23 וַיֵּלֶךְ שָׁם, אֶל־נוִֹית (נָיוֹת) בָּרָמָה; וַתְּהִי עָלָיו גַּם־הוּא רוּחַ אֱלֹהִים, וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וַיִּתְנַבֵּא, עַד־בֹּאוֹ בְּנוִֹית (בְּנָיוֹת) בָּרָמָה׃ 24 וַיִּפְשַׁט גַּם־הוּא בְּגָדָיו, וַיִּתְנַבֵּא גַם־הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, וַיִּפֹּל עָרֹם, כָּל־הַיּוֹם הַהוּא וְכָל־הַלָּיְלָה; עַל־כֵּן יֹאמְרוּ, הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם׃ {פ}
שאול מנסה להרוג את דוד
1 שאול סיפר ליונתן בנו ולכל אנשיו על רצונו להרוג את דוד, אבל יהונתן בן שאול אהב את דוד מאוד. 2 הוא אמר לדוד: "היזהר, שאול אבי רוצה להרוג אותך. מצא לך מחר בבוקר מקום להסתתר בו. 3 אצא לַשדה שאתה מסתתר בו, אעמוד ליד אבי ואדבר אתו אודותיך. כשאדע מה הן כוונותיו, אודיע לך".
4 יהונתן אמר לשאול אביו דברים טובים על דוד: "מוטב שהמלך לא יחטא לדוד עבדו. הוא לא חטא לך, הרי כל מעשיו הם לטובתך. 5 הוא סיכן את חייו כשהרג את הפלשתי, ואז הציל ה' את ישראל ונתן להם ניצחון גדול, ואתה ראית זאת ושמחת. למה תחטא לאדם חף מפשע ותהרוג את דוד בלי סיבה?".
6 שאול שמע בקול יהונתן ואמר: "אני נשבע בה' שדוד לא יומת".
7 יהונתן קרא לדוד וסיפר לו על כך. הוא הביא את דוד אל שאול, ודוד נשאר בבית שאול כמו בעבר. 8 המלחמה נמשכה. דוד יצא להילחם בפלשתים והנחיל להם תבוסה קשה. הפלשתים ברחו מפניו.
9 רוח רעה מה' ירדה על שאול. הוא היה בביתו כשהחנית שלו בידו, ודוד ניגן לפניו. 10 שאול ניסה לפגוע בדוד עם החנית, כך שתינָעץ דרכו בקיר. אבל דוד חמק משאול והחנית ננעצה בקיר בלי לפגוע בו. בלילה ההוא ברח דוד. 11 שאול שלח שליחים לבית דוד כדי שישמרו שלא יברח ויהרגו אותו בבוקר.
"אם לא תברח הלילה כדי להציל את חייך, תומת מחר", אמרה מיכל אשת דוד לבעלה. 12 היא הורידה את דוד מבעד לחלון, ודוד ברח. 13 מיכל לקחה פסל אליל ושמה אותו במיטה. לראשו שמה כרית משער עזים, וכיסתה אותו בשמיכה. 14 שאול שלח שליחים לתפוס את דוד.
"הוא חולה", אמרה להם מיכל.
15 שאול שלח את השליחים לראות את דוד ואמר להם: "הביאו אותו אליי במיטתו כדי שאהרוג אותו". 16 השליחים באו וגילו במיטה את הפסל, ולראשו כרית משער עזים.
17 "למה רימית אותי ככה?", שאל שאול את מיכל. "מדוע נתת לאויב שלי לברוח?".
מיכל השיבה לו: "כי הוא אמר לי, 'תני לי ללכת אחרת אהרוג אותך' ".
האם גם שאול הצטרף לנביאים?
18 דוד ברח והגיע לבית שמואל ברָמָה. הוא סיפר לשמואל את כל מה שעשה לו שאול, ואחר כך הלכו השניים להתגורר בנָיוֹת.
19 "דוד נמצא בנָיות שברמה", נאמר לשאול, 20 והוא שלח שליחים לתפוס את דוד. השליחים ראו חבורת נביאים מתנבאים ושמואל בראשם. לפתע נחה רוח אלוהים על שליחי שאול, וגם הם החלו להתנבא. 21 כשסיפרו על כך לשאול, הוא שלח שליחים אחרים וגם הם התנבאו. שאול שלח שליחים בפעם השלישית וגם הם התנבאו. 22 לבסוף הלך גם הוא לרמה. הוא הגיע עד לבור הגדול שבשֵׂכוּ ושאל: "איפה שמואל ודוד?".
"בנָיות שברמה", ענו לו.
23 שאול הלך משם לנָיות שברמה. לפתע ירדה גם עליו רוח אלוהים והוא הלך והתנבא עד שהגיע לניות שברמה. 24 הוא גם פשט את בגדיו והתנבא לפני שמואל. הוא שכב עירום כל היום ההוא וכל הלילה. מכאן הפתגם: האם גם שאול בנביאים?".