תנ"ך מבואר

ספר שמואל א פרק כט

1 וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת־כָּל־מַחֲנֵיהֶם אֲפֵקָה; וְיִשְׂרָאֵל חֹנִים, בַּעַיִן אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל׃ 2 וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים עֹבְרִים, לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים; וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו, עֹבְרִים בָּאַחֲרֹנָה עִם־אָכִישׁ׃ 3 וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים, מָה הָעִבְרִים הָאֵלֶּה;
וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל־שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים, הֲלוֹא־זֶה דָוִד עֶבֶד שָׁאוּל מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הָיָה אִתִּי זֶה יָמִים אוֹ־זֶה שָׁנִים, וְלֹא־מָצָאתִי בוֹ מְאוּמָה, מִיּוֹם נָפְלוֹ עַד־הַיּוֹם הַזֶּה׃ {פ}
4 וַיִּקְצְפוּ עָלָיו שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים, וַיֹּאמְרוּ לוֹ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים הָשֵׁב אֶת־הָאִישׁ, וְיָשֹׁב אֶל־מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר הִפְקַדְתּוֹ שָׁם, וְלֹא־יֵרֵד עִמָּנוּ בַּמִּלְחָמָה, וְלֹא־יִהְיֶה־לָּנוּ לְשָׂטָן בַּמִּלְחָמָה; וּבַמֶּה, יִתְרַצֶּה זֶה אֶל־אֲדֹנָיו, הֲלוֹא בְּרָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים הָהֵם׃ 5 הֲלוֹא־זֶה דָוִד, אֲשֶׁר יַעֲנוּ־לוֹ בַּמְּחֹלוֹת לֵאמֹר; הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתוֹ (בְּרִבְבֹתָיו)׃ {ס}
6 וַיִּקְרָא אָכִישׁ אֶל־דָּוִד, וַיֹּאמֶר אֵלָיו חַי־יהוה כִּי־יָשָׁר אַתָּה, וְטוֹב בְּעֵינַי צֵאתְךָ וּבֹאֲךָ אִתִּי בַּמַּחֲנֶה, כִּי לֹא־מָצָאתִי בְךָ רָעָה, מִיּוֹם בֹּאֲךָ אֵלַי עַד־הַיּוֹם הַזֶּה; וּבְעֵינֵי הַסְּרָנִים לֹא־טוֹב אָתָּה׃ 7 וְעַתָּה שׁוּב וְלֵךְ בְּשָׁלוֹם; וְלֹא־תַעֲשֶׂה רָע, בְּעֵינֵי סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים׃ {ס}
8 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אָכִישׁ, כִּי מֶה עָשִׂיתִי וּמַה־מָּצָאתָ בְעַבְדְּךָ, מִיּוֹם אֲשֶׁר הָיִיתִי לְפָנֶיךָ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה; כִּי לֹא אָבוֹא וְנִלְחַמְתִּי, בְּאֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ׃
9 וַיַּעַן אָכִישׁ וַיֹּאמֶר אֶל־דָּוִד, יָדַעְתִּי כִּי טוֹב אַתָּה בְּעֵינַי כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים; אַךְ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים אָמְרוּ, לֹא־יַעֲלֶה עִמָּנוּ בַּמִּלְחָמָה׃ 10 וְעַתָּה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וְעַבְדֵי אֲדֹנֶיךָ אֲשֶׁר־בָּאוּ אִתָּךְ; וְהִשְׁכַּמְתֶּם בַּבֹּקֶר, וְאוֹר לָכֶם וָלֵכוּ׃
11 וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד הוּא וַאֲנָשָׁיו לָלֶכֶת בַּבֹּקֶר, לָשׁוּב אֶל־אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים; וּפְלִשְׁתִּים עָלוּ יִזְרְעֶאל׃ {ס}
דוד בצבא פלשתים
1 הפלשתים אספו את כל הצבאות שלהם לאַפֵק. צבא ישראל חנה אז ליד המעיין שביזרעאל. 2 שרי הפלשתים הלכו עם יחידות של מאות ואלפים, ואחרונים הלכו דוד ואנשיו עם אכיש. 3 שרי הפלשתים שאלו: "מה עושים פה העִברים האלה?".
אכיש השיב להם: "הלוא זה דוד, עבד שאול מלך ישראל, שמתגורר אצלי שנים. לא מצאתי בו שום דבר רע מהיום שבא אליי ועד היום".
4 אבל שרי הפלשתים כעסו עליו ואמרו לו: "צווה עליו לשוב למקום שנתת לו לגור בו. הוא לא יֵצא אתנו למלחמה כדי שלא יכשיל אותנו בה. כיצד יתפייס האיש הזה עם אדונו – האם לא על ידי כך שיסיר את ראשי אנשינו? 5 הלוא זה דוד שרקדו ושרו לו, 'שאול הרג את אלפיו, ודוד את עשרות אלפיו' ".
6 אכיש קרא לדוד ואמר לו: "אני נשבע בה' שאתה נאמן ושאני רוצה שתשתתף במלחמה, כי לא מצאתי בך כל רע מהיום שבאת אליי ועד היום. אבל השרים אינם מאמינים בך. 7 לך כעת מכאן ושוב למקומך בשלום. מוטב שלא תעשה דבר שאינו מוצא חן בעיני השרים".
8 דוד אמר לאכיש: "אבל מה עשיתי? איזו רעה מצאת בי, עבדך, מהיום שבאתי אליך ועד היום, שבגללה לא אצא להילחם באויבי אדוני המלך?".
9 אכיש ענה לדוד: "אני יודע. אתה טוב בעיניי כמו מלאך אלוהים. אבל שרי הפלשתים החליטו, 'הוא לא יצא אתנו למלחמה!'. 10 השכם בבוקר, עם אור ראשון, קומו אתה והאנשים שעזבו את שאול ובאו אתך, ולכו".
11 דוד ואנשיו יצאו השכם בבוקר לדרך, לשוב אל ארץ הפלשתים, והפלשתים עלו ליזרעאל.