תנ"ך מבואר

ספר שמואל א פרק כו

1 וַיָּבֹאוּ הַזִּפִים אֶל־שָׁאוּל, הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר; הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה, עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן׃ 2 וַיָּקָם שָׁאוּל, וַיֵּרֶד אֶל־מִדְבַּר־זִיף, וְאִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת־אֲלָפִים אִישׁ בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל; לְבַקֵּשׁ אֶת־דָּוִד בְּמִדְבַּר־זִיף׃ 3 וַיִּחַן שָׁאוּל בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה, אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הַיְשִׁימֹן עַל־הַדָּרֶךְ; וְדָוִד יֹשֵׁב בַּמִּדְבָּר, וַיַּרְא כִּי בָא שָׁאוּל אַחֲרָיו הַמִּדְבָּרָה׃ 4 וַיִּשְׁלַח דָּוִד מְרַגְּלִים; וַיֵּדַע כִּי־בָא שָׁאוּל אֶל־נָכוֹן׃ 5 וַיָּקָם דָּוִד, וַיָּבֹא אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר חָנָה־שָׁם שָׁאוּל, וַיַּרְא דָּוִד, אֶת־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁכַב־שָׁם שָׁאוּל, וְאַבְנֵר בֶּן־נֵר שַׂר־צְבָאוֹ; וְשָׁאוּל שֹׁכֵב בַּמַּעְגָּל, וְהָעָם חֹנִים סְבִיבֹתוֹ (סְבִיבֹתָיו)׃ 6 וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר אֶל־אֲחִימֶלֶךְ הַחִתִּי, וְאֶל־אֲבִישַׁי בֶּן־צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב לֵאמֹר, מִי־יֵרֵד אִתִּי אֶל־שָׁאוּל אֶל־הַמַּחֲנֶה;
וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי, אֲנִי אֵרֵד עִמָּךְ׃
7 וַיָּבֹא דָוִד וַאֲבִישַׁי אֶל־הָעָם לַיְלָה, וְהִנֵּה שָׁאוּל, שֹׁכֵב יָשֵׁן בַּמַּעְגָּל, וַחֲנִיתוֹ מְעוּכָה־בָאָרֶץ מְרַאֲשֹׁתוֹ (מְרַאֲשֹׁתָיו); וְאַבְנֵר וְהָעָם, שֹׁכְבִים סְבִיבֹתוֹ (סְבִיבֹתָיו)׃ {ס} 8 וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֶל־דָּוִד, סִגַּר אֱלֹהִים הַיּוֹם אֶת־אוֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ; וְעַתָּה אַכֶּנּוּ נָא בַּחֲנִית וּבָאָרֶץ פַּעַם אַחַת, וְלֹא אֶשְׁנֶה לוֹ׃
9 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אֲבִישַׁי אַל־תַּשְׁחִיתֵהוּ; כִּי מִי שָׁלַח יָדוֹ בִּמְשִׁיחַ יהוה וְנִקָּה׃ {פ} 10 וַיֹּאמֶר דָּוִד חַי־יהוה, כִּי אִם־יהוה יִגָּפֶנּוּ; אוֹ־יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת, אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה׃ 11 חָלִילָה לִּי מֵיהוָה, מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יהוה; וְעַתָּה קַח־נָא אֶת־הַחֲנִית אֲשֶׁר מְרַאֲשֹׁתוֹ (מְרַאֲשֹׁתָיו) וְאֶת־צַפַּחַת הַמַּיִם וְנֵלֲכָה לָּנוּ׃ 12 וַיִּקַּח דָּוִד אֶת־הַחֲנִית וְאֶת־צַפַּחַת הַמַּיִם מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל, וַיֵּלְכוּ לָהֶם; וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ, כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים, כִּי תַּרְדֵּמַת יהוה, נָפְלָה עֲלֵיהֶם׃ 13 וַיַּעֲבֹר דָּוִד הָעֵבֶר, וַיַּעֲמֹד עַל־רֹאשׁ־הָהָר מֵרָחֹק; רַב הַמָּקוֹם בֵּינֵיהֶם׃ 14 וַיִּקְרָא דָוִד אֶל־הָעָם, וְאֶל־אַבְנֵר בֶּן־נֵר לֵאמֹר, הֲלוֹא תַעֲנֶה אַבְנֵר; וַיַּעַן אַבְנֵר וַיֹּאמֶר, מִי אַתָּה קָרָאתָ אֶל־הַמֶּלֶךְ׃ {פ}
15 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אַבְנֵר הֲלוֹא־אִישׁ אַתָּה, וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל, וְלָמָּה לֹא שָׁמַרְתָּ, אֶל־אֲדֹנֶיךָ הַמֶּלֶךְ; כִּי־בָא אַחַד הָעָם, לְהַשְׁחִית אֶת־הַמֶּלֶךְ אֲדֹנֶיךָ׃ 16 לֹא־טוֹב הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, חַי־יהוה, כִּי בְנֵי־מָוֶת אַתֶּם, אֲשֶׁר לֹא־שְׁמַרְתֶּם עַל־אֲדֹנֵיכֶם עַל־מְשִׁיחַ יהוה; וְעַתָּה רְאֵה, אֵי־חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְאֶת־צַפַּחַת הַמַּיִם אֲשֶׁר מְרַאֲשֹׁתוֹ (מְרַאֲשֹׁתָיו)׃
17 וַיַּכֵּר שָׁאוּל אֶת־קוֹל דָּוִד, וַיֹּאמֶר הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד;
וַיֹּאמֶר דָּוִד, קוֹלִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ׃ 18 וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֲדֹנִי רֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ; כִּי מֶה עָשִׂיתִי, וּמַה־בְּיָדִי רָעָה׃ 19 וְעַתָּה, יִשְׁמַע־נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ; אִם־יהוה הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה, וְאִם בְּנֵי הָאָדָם, אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי יהוה, כִּי־גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם, מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יהוה לֵאמֹר, לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים׃ 20 וְעַתָּה, אַל־יִפֹּל דָּמִי אַרְצָה, מִנֶּגֶד פְּנֵי יהוה; כִּי־יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לְבַקֵּשׁ אֶת־פַּרְעֹשׁ אֶחָד, כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקֹּרֵא בֶּהָרִים׃

21 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל חָטָאתִי שׁוּב בְּנִי־דָוִד, כִּי לֹא־אָרַע לְךָ עוֹד, תַּחַת אֲשֶׁר יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה; הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד׃
22 וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר, הִנֵּה הַחֲנִית (חֲנִית) הַמֶּלֶךְ; וְיַעֲבֹר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְיִקָּחֶהָ׃ 23 וַיהוה יָשִׁיב לָאִישׁ, אֶת־צִדְקָתוֹ וְאֶת־אֱמֻנָתוֹ; אֲשֶׁר נְתָנְךָ יהוה הַיּוֹם בְּיָד, וְלֹא אָבִיתִי, לִשְׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יהוה׃ 24 וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר גָּדְלָה נַפְשְׁךָ הַיּוֹם הַזֶּה בְּעֵינָי; כֵּן תִּגְדַּל נַפְשִׁי בְּעֵינֵי יהוה, וְיַצִּלֵנִי מִכָּל־צָרָה׃ {פ}
25 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־דָּוִד, בָּרוּךְ אַתָּה בְּנִי דָוִד, גַּם עָשֹׂה תַעֲשֶׂה, וְגַם יָכֹל תּוּכָל;
וַיֵּלֶךְ דָּוִד לְדַרְכּוֹ, וְשָׁאוּל שָׁב לִמְקוֹמוֹ׃ {פ}
דוד מסרב להרוג את שאול
1 תושבי זיף באו אל שאול לגבעה ואמרו: "דוד מסתתר בגבעת החֲכִילָה מול המדבר". 2 שאול מיהר לרדת למדבר זיף ולקח אתו שלושת אלפים חיילים מובחרים מישראל, כדי לחפש את דוד במדבר זיף. 3 שאול חנה בצד הדרך, בגבעת החכילה שמול המדבר. דוד היה אז במדבר, וכששמע ששאול בא לשם כדי לרדוף אחריו, 4 שלח מרגלים. מהם נודע לו ששאול אכן הגיע. 5 דוד מיהר לצאת למקום ששאול חנה בו, וצפה על המקום ששכבו בו שאול ואבנר בן נר שר צבאו. שאול שכב במרכז המעגל ואנשיו שכבו סביבו. 6 דוד שאל את אחימלך החיתי ואת אֲבִישַי בן צְרוּיָה אחיו של יואב: "מי יֵרד אתי אל שאול למחנה?".
"אני ארד אתך", אמר אבישי.
7 בלילה התקרבו דוד ואבישי אל אנשי שאול. שאול שכב ישֵן במרכז המעגל, והחנית שלו נעוצה באדמה ליד ראשו. אבנר ואנשי שאול האחרים שכבו סביבו. 8 אבישי אמר לדוד: "אלוהים מסר בידיך היום את אויבך. הרשה לי לנעוץ בו את החנית בבת אחת, עד שתינָעץ באדמה, ולא אצטרך לנעוץ אותה שנית".
9 דוד השיב לאבישי: "אל תהרוג אותו, כי מי יפגע במשיח ה' ולא יענש? 10 אני נשבע בה' שלא אהרוג אותו. ה' יגרום לו למות ממחלה, או שהוא ימות מוות טבעי או שיהרג במלחמה. 11 חלילה! אני מכבד את ה' ולא אפגע במשיח ה'! קח את החנית שליד ראשו ואת כלי המים ונסתלק". 12 דוד לקח את החנית ואת כלי המים שהיו ליד ראשו של שאול, והשניים הסתלקו. איש לא ראה אותם, איש לא ידע מה קרה ואיש לא התעורר. כולם ישנו כי אלוהים הפיל עליהם תרדמה עמוקה. 13 דוד עבר אל הצד השני של העמק ועמד על ראש ההר מרחוק. המרחק בינו לבין שאול היה רב, 14 ודוד קרא אל אנשי שאול ואל אבנר בן נר: "אבנר, ענֵה לי!". "מי זה שקורא למלך?", ענה אבנר.
15 דוד אמר לאבנר: "אתה הלוא גיבור. מי עוד נכבד כמוך בישראל? למה לא שמרת על אדונך המלך? אחד מהעם התקרב אל המלך אדונך כדי להרוג אותו. 16 עשית מעשה לא טוב! אני נשבע בה' שאתם ראויים למוות כי לא שמרתם על אדונכם, על משיח ה'. הבט סביבך. איפה החנית של המלך וכלי המים שהיו ליד ראשו?".
17 שאול הכיר את קולו של דוד ואמר: "האם זה קולך, בני דוד?".
"כן, אדוני המלך, זה קולי", השיב דוד. 18 "מדוע רודף אדוני אחרי עבדו? מה עשיתי? איזה מעשה רע עשיתי? 19 שמע בבקשה, אדוני המלך, את דברי עבדו. אם ה' גרם לך לשנוא אותי, אביא לו קרבן. אבל אם בני אדם עשו זאת, אני מקלל אותם כך שיהיו מקוללים גם בעיני ה', כי הם גירשו אותי ומנעו ממני להישאר בנחלת ה' ובכך אמרו לי, 'לך עבוד אלוהים אחרים'. 20 ועכשיו, אני לא רוצה למות רחוק מעיני ה', כי מלך ישראל יצא לחפש פרעוש אחד כמו אדם שרודף אחרי קורא [קורא – עוף ממשפחת התרנגולים בהרים]".
21 "חטאתי!", קרא שאול. "חזור, בני דוד, לא אפגע בך עוד, כי חיי היו יקרים בעיניך היום. נהגתי כלפיך בטפשות ועשיתי טעויות רבות".
22 דוד אמר: "הנה החנית שלך, המלך. שלח את אחד המשרתים לקחת אותה. 23 יגמול ה' לכל איש על צדקתו ועל נאמנותו, כי ה' נתן אותך היום בידי, אבל אני לא רציתי לפגוע במשיח ה'. 24 הלוואי שחיי יהיו חשובים בעיני ה' כפי שחייך היו חשובים היום בעיניי, ושה' יציל אותי מכל צרה".
25 שאול אמר לדוד: "ברוך אתה, בני דוד. אתה תעשה מעשים גדולים וגם תצליח".
דוד פנה לדרכו ושאול חזר לביתו.