תנ"ך מבואר

ספר שמואל א פרק יא

1 וַיַּעַל, נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי, וַיִּחַן עַל־יָבֵשׁ גִּלְעָד; וַיֹּאמְרוּ כָּל־אַנְשֵׁי יָבֵישׁ אֶל־נָחָשׁ, כְּרָת־לָנוּ בְרִית וְנַעַבְדֶךָּ׃
2 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי, בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם, בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל־עֵין יָמִין; וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל׃
3 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זִקְנֵי יָבֵישׁ, הֶרֶף לָנוּ שִׁבְעַת יָמִים, וְנִשְׁלְחָה מַלְאָכִים, בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל; וְאִם־אֵין מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ׃
4 וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים גִּבְעַת שָׁאוּל, וַיְדַבְּרוּ הַדְּבָרִים בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיִּשְׂאוּ כָל־הָעָם אֶת־קוֹלָם וַיִּבְכּוּ׃ 5 וְהִנֵּה שָׁאוּל, בָּא אַחֲרֵי הַבָּקָר מִן־הַשָּׂדֶה, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, מַה־לָּעָם כִּי יִבְכּוּ; וַיְסַפְּרוּ־לוֹ, אֶת־דִּבְרֵי אַנְשֵׁי יָבֵישׁ׃ 6 וַתִּצְלַח רוּחַ־אֱלֹהִים עַל־שָׁאוּל, בְּשָׁמְעוֹ (כְּשָׁמְעוֹ) אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיִּחַר אַפּוֹ מְאֹד׃ 7 וַיִּקַּח צֶמֶד בָּקָר וַיְנַתְּחֵהוּ, וַיְשַׁלַּח בְּכָל־גְּבוּל יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַמַּלְאָכִים לֵאמֹר, אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל, כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ;
וַיִּפֹּל פַּחַד־יהוה עַל־הָעָם, וַיֵּצְאוּ כְּאִישׁ אֶחָד׃ 8 וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק; וַיִּהְיוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף׃ 9 וַיֹּאמְרוּ לַמַּלְאָכִים הַבָּאִים, כֹּה תֹאמְרוּן לְאִישׁ יָבֵישׁ גִּלְעָד, מָחָר תִּהְיֶה־לָכֶם תְּשׁוּעָה בְּחֹם (כְּחֹם) הַשָּׁמֶשׁ;
וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים, וַיַּגִּידוּ לְאַנְשֵׁי יָבֵישׁ וַיִּשְׂמָחוּ׃ 10 וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי יָבֵישׁ, מָחָר נֵצֵא אֲלֵיכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָּנוּ, כְּכָל־הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם׃ {ס}
11 וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּשֶׂם שָׁאוּל אֶת־הָעָם שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, וַיָּבֹאוּ בְתוֹךְ־הַמַּחֲנֶה בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, וַיַּכּוּ אֶת־עַמּוֹן עַד־חֹם הַיּוֹם; וַיְהִי הַנִּשְׁאָרִים וַיָּפֻצוּ, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ־בָם שְׁנַיִם יָחַד׃
12 וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל־שְׁמוּאֵל, מִי הָאֹמֵר, שָׁאוּל יִמְלֹךְ עָלֵינוּ; תְּנוּ הָאֲנָשִׁים וּנְמִיתֵם׃
13 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, לֹא־יוּמַת אִישׁ בַּיּוֹם הַזֶּה; כִּי הַיּוֹם עָשָׂה־יהוה תְּשׁוּעָה בְּיִשְׂרָאֵל׃ {ס} 14 וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־הָעָם, לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל; וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה׃
15 וַיֵּלְכוּ כָל־הָעָם הַגִּלְגָּל, וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת־שָׁאוּל לִפְנֵי יהוה בַּגִּלְגָּל, וַיִּזְבְּחוּ־שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי יהוה; וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל־אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד־מְאֹד׃ {פ}
שאול מציל את אנשי יבש גלעד
1 נָחָש העַמוֹנִי יצא למלחמה וחנה ליד יָבֵש גִלְעָד. כל תושבי יבש גלעד אמרו לו: "כְּרוֹת אתנו ברית ונהיה עבדיך".
2 נחש העמוני השיב להם: "אכרות אִתכם ברית בתנאי אחד, שאנקר לכל אחד מכם את עינו הימנית. כך אשפיל את כל ישראל".
3 זקני יבש ענו לנחש: "הנח לנו שבעה ימים ונשלח שליחים לכל תחום ישראל. אם איש לא יציל אותנו, ניכָּנע לך".
4 השליחים באו לגבעת שאול וכשסיפרו לעם מה שקרה, פרץ העם כולו בבכי. 5 באותה שעה בא שאול מהעבודה בשדה. "מה קרה לעם, מדוע הם בוכים?", שאל. הם סיפרו לו את מה שסיפרו אנשי יבש. 6 רוח אלוהים ירדה על שאול כששמע מה שקרה, והוא כעס מאוד. 7 הוא לקח זוג שוורים וחתך אותם. את החתיכות שלח באמצעות שליחים לכל תחום ישראל והודיע: "כך יקרה לבקר של כל מי שלא יצטרף לשאול ולשמואל".
פחד ה' נפל על העם, וכולם נאספו יחד. 8 שאול סָפר אותם בבֶזֶק. מבני ישראל היו שלוש מאות אלף איש ומיהודה היו שלושים אלף. 9 בני ישראל אמרו לשליחים שבאו מיבש: "הודיעו לאנשי יבש גלעד שמחר בצהריים יִנצלו".
השליחים באו וסיפרו זאת לתושבי יבש גלעד, והם שמחו. 10 אז אמרו אנשי יבש גלעד לנחש: "מחר ניכנע לכם ותעשו בנו מה שתרצו".
11 למחרת חילק שאול את הצבא לשלושה גדודים. הגדודים נכנסו למחנה עמון השכם בבוקר, נלחמו בעמונים עד שעת הצהריים והרגו רבים מהם. אלה שנשארו בחיים התפזרו ולא נותרו מהם אפילו שניים יחד.
12 העם אמר לשמואל: "מי אמר 'שאול ימלוך עלינו?'. הביאו אלינו את האנשים האלה ונהרוג אותם!".
13 "איש לא יומת היום", אמר שאול, "כי היום הושיע ה' את ישראל ישועה גדולה", 14 ושמואל אמר לעם: "נלך לגִלגל ונחדש שם את המלוכה".
15 כל העם הלך לגלגל ושם, בגלגל, המליכו את שאול לפני ה'. הם הקריבו שם זבחי שלום לפני ה'. שאול וכל אנשי ישראל שמחו שם מאוד.