תנ"ך מבואר

1 וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל־הַיְאֹר׃ 2 וְהִנֵּה מִן־הַיְאֹר, עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת, יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר; וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ׃ 3 וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת, עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן־הַיְאֹר, רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר; וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל־שְׂפַת הַיְאֹר׃ 4 וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת, רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר, אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת, יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת; וַיִּיקַץ פַּרְעֹה׃ 5 וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית; וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת׃ 6 וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים; צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן׃ 7 וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת, אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים, הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת; וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם׃
8 וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ, וַיִּשְׁלַח, וַיִּקְרָא אֶת־כָּל־חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת־כָּל־חֲכָמֶיהָ; וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת־חֲלֹמוֹ, וְאֵין־פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה׃ 9 וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים, אֶת־פַּרְעֹה לֵאמֹר; אֶת־חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם׃ 10 פַּרְעֹה קָצַף עַל־עֲבָדָיו; וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר, בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים, אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים׃ 11 וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא; אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ׃ 12 וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים, וַנְּסַפֶּר־לוֹ, וַיִּפְתָּר־לָנוּ אֶת־חֲלֹמֹתֵינוּ; אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר׃ 13 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר־לָנוּ כֵּן הָיָה; אֹתִי הֵשִׁיב עַל־כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה׃
14 וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת־יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן־הַבּוֹר; וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבֹא אֶל־פַּרְעֹה׃
15 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יוֹסֵף, חֲלוֹם חָלַמְתִּי, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ; וַאֲנִי, שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר, תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ׃
16 וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת־פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי; אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת־שְׁלוֹם פַּרְעֹה׃
17 וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל־יוֹסֵף; בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל־שְׂפַת הַיְאֹר׃ 18 וְהִנֵּה מִן־הַיְאֹר, עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת, בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר; וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ׃ 19 וְהִנֵּה שֶׁבַע־פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן, דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר; לֹא־רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ׃ 20 וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת, הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת; אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת׃ 21 וַתָּבֹאנָה אֶל־קִרְבֶּנָה, וְלֹא נוֹדַע כִּי־בָאוּ אֶל־קִרְבֶּנָה, וּמַרְאֵיהֶן רַע, כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה; וָאִיקָץ׃ 22 וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי; וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאֹת וְטֹבוֹת׃ 23 וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים; צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם׃ 24 וַתִּבְלַעְןָ הָשִׁבֳּלִים הַדַּקֹּת, אֵת שֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת; וָאֹמַר אֶל־הַחַרְטֻמִּים, וְאֵין מַגִּיד לִי׃
25 וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־פַּרְעֹה, חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא; אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה׃ 26 שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה; חֲלוֹם אֶחָד הוּא׃ 27 וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הָרֵקוֹת, שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים; יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב׃ 28 הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל־פַּרְעֹה; אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת־פַּרְעֹה׃ 29 הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת; שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 30 וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן, וְנִשְׁכַּח כָּל־הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְכִלָּה הָרָעָב אֶת־הָאָרֶץ׃ 31 וְלֹא־יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ, מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי־כֵן; כִּי־כָבֵד הוּא מְאֹד׃ 32 וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל־פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם; כִּי־נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים, וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ׃ 33 וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 34 יַעֲשֶׂה פַרְעֹה, וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל־הָאָרֶץ; וְחִמֵּשׁ אֶת־אֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע׃ 35 וְיִקְבְּצוּ, אֶת־כָּל־אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת, הַבָּאֹת הָאֵלֶּה; וְיִצְבְּרוּ־בָר תַּחַת יַד־פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ׃ 36 וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ, לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְלֹא־תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב׃

37 וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה; וּבְעֵינֵי כָּל־עֲבָדָיו׃ 38 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־עֲבָדָיו; הֲנִמְצָא כָזֶה, אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ׃ 39 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת־כָּל־זֹאת; אֵין־נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ׃ 40 אַתָּה תִּהְיֶה עַל־בֵּיתִי, וְעַל־פִּיךָ יִשַּׁק כָּל־עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ׃ 41 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יוֹסֵף; רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃
42 וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת־טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל־יַד יוֹסֵף; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי־שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל־צַוָּארוֹ׃ 43 וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר־לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ; וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 44 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה; וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא־יָרִים אִישׁ אֶת־יָדוֹ וְאֶת־רַגְלוֹ בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 45 וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם־יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ, וַיִּתֶּן־לוֹ אֶת־אָסְנַת, בַּת־פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה; וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃
46 וְיוֹסֵף בֶּן־שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרָיִם; וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה, וַיַּעֲבֹר בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 47 וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ, בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע; לִקְמָצִים׃ 48 וַיִּקְבֹּץ אֶת־כָּל־אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים, אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּתֶּן־אֹכֶל בֶּעָרִים; אֹכֶל שְׂדֵה־הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ׃ 49 וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד; עַד כִּי־חָדַל לִסְפֹּר כִּי־אֵין מִסְפָּר׃
50 וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים, בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב; אֲשֶׁר יָלְדָה־לּוֹ אָסְנַת, בַּת־פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן׃ 51 וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת־שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה; כִּי־נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת־כָּל־עֲמָלִי, וְאֵת כָּל־בֵּית אָבִי׃ 52 וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם; כִּי־הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי׃
53 וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע; אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 54 וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא, כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף; וַיְהִי רָעָב בְּכָל־הָאֲרָצוֹת, וּבְכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם׃ 55 וַתִּרְעַב כָּל־אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּצְעַק הָעָם אֶל־פַּרְעֹה לַלָּחֶם; וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל־מִצְרַיִם לְכוּ אֶל־יוֹסֵף, אֲשֶׁר־יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ׃ 56 וְהָרָעָב הָיָה, עַל כָּל־פְּנֵי הָאָרֶץ; וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת־כָּל־אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם, וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 57 וְכָל־הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה, לִשְׁבֹּר אֶל־יוֹסֵף; כִּי־חָזַק הָרָעָב בְּכָל־הָאָרֶץ׃

יוסף פותר את חלומות פרעה
1 כעבור שנתיים חלם פרעה שהוא עומד על שפת הנהר. 2 לפתע עלו מהנהר שבע פרות יפות ושמנות ורעו בשדה. 3 אחריהן עלו מהנהר שבע פרות אחרות, עלובות מראה ורזות, ונעמדו על שפת הנהר ליד הפרות השמנות. 4 הפרות עלובות המראה והרזות אכלו את הפרות היפות והשמנות. פרעה התעורר. 5 הוא נרדם ושוב חלם. בחלומו ראה שבע שיבולים בריאות וטובות צומחות על אותו קנה. 6 אחריהן צמחו שבע שיבולים דקות ויבשות בגלל השרב. 7 השיבולים הדקות בלעו את שבע השיבולים הבריאות והמלאות. פרעה התעורר לפתע והבין שהיה זה חלום.
8 בבוקר היה פרעה מודאג. הוא קרא לכל קוסמי מצריים וחכמיה וסיפר להם את חלומותיו, אך איש לא יכול לפתור אותם. 9 אז אמר שר המשקאות לפרעה: "אני מזכיר לך היום את חטאיי. 10 פעם כעס פרעה על שריו ואסר אותי ואת שר האופים בבית מפקד המשמר. 11 לילה אחד חלם כל אחד מאתנו, ולכל חלום היה פתרון משלו. 12 היה אתנו נער עברי, עבד של מפקד המשמר. סיפרנו לו על חלומותינו, והוא פתר לכל אחד מאתנו את חלומו. 13 מה שאמר באמת קרה. אותי החזיר פרעה לתפקידי, ואת שר האופים תלה".
14 פרעה ציווה להביא אליו את יוסף. יוסף הוּצא במהירות מבית הסוהר, התגלח, החליף בגדים ובא אל פרעה.
15 "חלמתי חלום ואין מי שיפתור לי אותו", אמר פרעה ליוסף. "שמעתי שאם אתה שומע חלום, אתה יכול לפתור אותו".
16 "אני לא יכול", השיב יוסף, "אבל אלוהים יתן לך את הפתרון שאתה מחפש".
17 פרעה סיפר ליוסף: "בחלומי עמדתי על שפת הנהר. 18 לפתע עלו מהנהר שבע פרות שמנות ויפות מראה ורעו בשדה. 19 אחריהן עלו שבע פרות אחרות, עלובות מראה ורזות מאוד. עלובות כמוהן לא ראיתי בכל ארץ מצריים. 20 הפרות הרזות והעלובות אכלו את שבע הפרות הראשונות, השמנות. 21 הן בלעו את הפרות אך לא נראה עליהן שבלעו אותן, כי הן נשארו רזות ועלובות כפי שהיו בתחילה. התעוררתי 22 ואחר כך ראיתי בחלומי שבע שיבולים מלאות וטובות צומחות על אותו קנה. 23 אחריהן צמחו שבע שיבולים דקיקות ויבשות בגלל השרב. 24 השיבולים הדקות בלעו את שבע השיבולים הטובות. סיפרתי את חלומותיי לקוסמים שלי אך איש לא יכול לפתור לי אותם".
25 יוסף השיב: "שני החלומות הם בעצם אותו חלום. אלוהים גילה לפרעה מה הוא עומד לעשות. 26 שבע הפרות השמנות הן שבע שנים ושבע השיבולים הטובות הן שבע שנים. זהו בעצם חלום אחד. 27 שבע הפרות הרזות והעלובות שעלו אחרי הפרות השמנות הן שבע שנים. ושבע השיבולים הדקיקות והיבשות בגלל השרב יהיו שבע שנות רעב. 28 כפי שאמרתי לפרעה – אלוהים הראה לפרעה מה הוא עומד לעשות. 29 בשבע השנים הבאות יהיה שׂוֹבע גדול בכל ארץ מצריים. 30 אחריהן יבואו שבע שנות רעב שישכיחו את כל השובע שהיה והרעב ימית כל חי בארץ. 31 איש לא יזכור מהו שובע בגלל הרעב הכבד. 32 החלום חזר פעמיים כדי לומר לפרעה שהדבר אכן מאלוהים, ושאלוהים יקיים אותו בקרוב. 33 עכשיו על פרעה לחפש איש נבון וחכם ולהפקיד אותו על ארץ מצריים. 34 פרעה צריך לדאוג שאותו איש יְמַנֶה פַּקָחים על הארץ כדי שיִקחו חמישית מכל יבול מצריים בשבע שנות השובע. 35 במשך השנים הטובות שיבואו יאספו הפקחים את כל האוכל, יאגרו גרעיני תבואה בפיקוח פרעה וישמרו אותם בערים השונות. 36 האוכל יִשָמֵר עבור תושבי הארץ לשבע שנות הרעב שעומדות לבוא על מצריים, כדי שתושבי הארץ לא ימותו מרעב".
37 הצעתו של יוסף מצאה חן בעיני פרעה ובעיני שריו. 38 "האם נמצא איש כזה שרוח אלוהים בו?", שאל פרעה את שריו, 39 וליוסף אמר: "כיוון שאלוהים גילה לך את כל הדברים האלה, ברור שאין עוד איש נבון וחכם כמוך. 40 אתה תהיה ממונה על ביתי, וכל בני עמי יהיו חייבים להישמע לך. רק אני, המלך, אהיה מכובד ממך. 41 אני מפקיד אותך על כל מצריים".
42 פרעה הסיר מידו את טבעתו וענד אותה על יד יוסף. הוא גם הלביש את יוסף בבגדי מלכות וענד לצווארו את תכשיט הזהב. 43 אחר כך הרכיב את יוסף במרכבת העוזר הראשי של המלך וציווה שחיילים ירוצו לפניו ויקראו: "כִּרעו ברך!". כך מסר פרעה ליוסף את השלטון על כל מצריים. 44 "אני, פרעה, מצווה שבלי רשותך איש לא יעשה דבר בכל מצריים", אמר. 45 פרעה קרא ליוסף צָפְנַת פְַּעְנֵחַ ונתן לו לאישה את אָסְנַת בת פּוֹטִי פֶרַע, כוהן אוֹן. יוסף משל על כל מצריים.
46 כשהחל יוסף לשרת את פרעה מלך מצריים היה בן שלושים. הוא נפרד מפרעה וסייר בכל ארץ מצריים. 47 בשבע שנות השובע נתנה הארץ יבול רב. 48 יוסף אסף את כל התבואה שהייתה במצריים במשך שבע השנים ואגר אותה בערים. בכל עיר נאסף יבול השדות שסביבה. 49 יוסף צבר גרעיני תבואה רבים כמספר הגרגרים בחול הים. כל כך רבים היו עד שהפסיק לספור אותם כי כבר לא ניתן לספור אותם.
50 לפני שהחלו שנות הרעב נולדו ליוסף שני בנים מאסנת בת פוטי פרע, כוהן און. 51 לבכור קרא יוסף מְנַשֶׁה כי אמר: "אלוהים נָשָׁה [השכיח] את כל צרותיי ואת כל בית אבי". 52 לבן השני קרא אֶפְרַיִם כי אמר: "אלוהים גרם לי להיות פורה בארץ שסבלתי בה".
53 שבע שנות השובע שהיו במצריים תמו, 54 ושבע שנות הרעב החלו כפי שאמר יוסף. בכל האזור היה רעב, רק בארץ מצריים היה אוכל. 55 הרעב התפשט בכל מצריים והתושבים התחננו אל פרעה שיספק להם מזון. "לכו ליוסף ועשו מה שיאמר לכם", השיב פרעה לעם. 56 הרעב היה בכל האזור. יוסף פתח את אסמי התבואה וסיפק מזון למצרים כי הרעב במצריים הלך והחמיר. 57 מכל האזור באו אנשים למצריים כדי לקנות מזון מיוסף כי היה רעב כבד בכל האזור.