תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק מה

1 וְלֹא־יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל־אִישׁ מֵעָלָי; וְלֹא־עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו׃ 2 וַיִּתֵּן אֶת־קֹלוֹ בִּבְכִי; וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה׃
3 וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי;
וְלֹא־יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו׃
4 וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו גְּשׁוּ־נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה׃ 5 וְעַתָּה אַל־תֵּעָצְבוּ, וְאַל־יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי־מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה; כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם׃ 6 כִּי־זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ; וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים, אֲשֶׁר אֵין־חָרִישׁ וְקָצִּיר׃ 7 וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ; וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה׃ 8 וְעַתָּה, לֹא־אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי הָאֱלֹהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל־בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃ 9 מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל־אָבִי, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו, כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף, שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל־מִצְרָיִם; רְדָה אֵלַי אַל־תַּעֲמֹד׃ 10 וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ־גֹּשֶׁן, וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי, אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ; וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל־אֲשֶׁר־לָךְ׃ 11 וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם, כִּי־עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב; פֶּן־תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל־אֲשֶׁר־לָךְ׃ 12 וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת, וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין; כִּי־פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם׃ 13 וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי, אֶת־כָּל־כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם, וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר רְאִיתֶם; וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת־אָבִי הֵנָּה׃
14 וַיִּפֹּל עַל־צַוְּארֵי בִנְיָמִן־אָחִיו וַיֵּבְךְּ; וּבִנְיָמִן, בָּכָה עַל־צַוָּארָיו׃ 15 וַיְנַשֵּׁק לְכָל־אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵיהֶם; וְאַחֲרֵי כֵן, דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ׃
16 וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר, בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף; וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו׃ 17 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יוֹסֵף, אֱמֹר אֶל־אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ; טַעֲנוּ אֶת־בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ־בֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן׃ 18 וּקְחוּ אֶת־אֲבִיכֶם וְאֶת־בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי; וְאֶתְּנָה לָכֶם, אֶת־טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִכְלוּ אֶת־חֵלֶב הָאָרֶץ׃ 19 וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ; קְחוּ־לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת, לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם, וּנְשָׂאתֶם אֶת־אֲבִיכֶם וּבָאתֶם׃ 20 וְעֵינְכֶם, אַל־תָּחֹס עַל־כְּלֵיכֶם; כִּי־טוּב כָּל־אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא׃
21 וַיַּעֲשׂוּ־כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל־פִּי פַרְעֹה; וַיִּתֵּן לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ׃ 22 לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת; וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף, וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת׃ 23 וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים, נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם; וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ׃ 24 וַיְשַׁלַּח אֶת־אֶחָיו וַיֵּלֵכוּ; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל־תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ׃
25 וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרָיִם; וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן, אֶל־יַעֲקֹב אֲבִיהֶם׃
26 וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר, עוֹד יוֹסֵף חַי, וְכִי־הוּא מֹשֵׁל בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם; וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא־הֶאֱמִין לָהֶם׃ 27 וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, אֵת כָּל־דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם, וַיַּרְא אֶת־הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר־שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ; וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם׃ 28 וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל, רַב עוֹד־יוֹסֵף בְּנִי חָי; אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת׃
אני יוסף אחיכם
1 יוסף לא יכול להתאפק עוד לעיני שריו. "הוציאו מכאן את כולם!", קרא. איש לא נכח כאשר התוודע יוסף אל אֶחיו. 2 הוא פרץ בבכי. המצרים שמעו אותו בוכה, וגם אנשי בית פרעה שמעו שבכה.
3 "אני יוסף!", אמר לאֶחיו. "האם אבי עדיין חי?".
מרוב בהלה לא יכלו האחים לענות.
4 "גשו אליי בבקשה", ביקש יוסף. הם ניגשו אליו והוא אמר: "אני יוסף אחיכם, זה שמכרתם למצרים, 5 אך אל תֵעצבו ואל תכעסו על עצמכם משום שמכרתם אותי, כי אלוהים שלח אותי לכאן לפניכם כדי להציל אתכם. 6 מזה שנתיים יש רעב בארץ, וגם בחמש השנים הקרובות לא יהיה חריש וקציר. 7 אלוהים שלח אותי לפניכם כדי שרבים מכם ינצלו וישארו בחיים. 8 לא אתם שלחתם אותי לכאן, אלא אלוהים. הוא גרם לכך שאהיה יועץ בכיר של פרעה, אדון לביתו ומושל בכל ארץ מצריים. 9 מהרו לחזור אל אבי ואִמרו לו, 'כך אמר בנך יוסף: "אלוהים עשה אותי לאדון על כל מצריים. רד אליי, אל תתעכב. 10 תגור בארץ גוֹשֶׁן ותהיה קרוב אליי – אתה, בניך, נכדיך, צאנך, בקרך וכל רכושך. 11 הרעב ימשך עוד חמש שנים. אדאג לכם למזון כדי שאתה, בני משפחתך וכל מי ששייך לך לא תהפכו לעניים" '. 12 אתם ואחִי בנימין רואים שאני בעצמי מדבר אִתכם", המשיך יוסף. 13 "סַפרו לאבי על הכבוד שיש לי במצריים. סַפרו לו כל מה שראיתם ומהרו להביא אותו לכאן".
14 יוסף חיבק את בנימין אחיו ובכה, ובנימין חיבק אותו ובכה אתו. 15 לאחר שנשק לכל אֶחיו ובכה על כתפיהם, דיברו אתו האחים.
16 השמועה הגיעה לבית פרעה: "אחֵי יוסף באו!". פרעה ושריו שמחו, ופרעה אמר ליוסף: 17 "אמור לאחֶיך, 'כך תעשו: הטעינו את בהמותיכם ולכו לארץ כנען. 18 קחו משם את אביכם ואת בני משפחותיכם ובואו אליי. אתן לכם מכל טוּב מצריים, ותאכלו ממיטב יבול הארץ'. 19 אני מצווה עליך לומר לאחיך, 'קחו ממצריים עגלות לנשותיכם ולילדיכם. הסיעו בהן גם את אביכם ובואו לכאן. 20 אל תצטערו לעזוב את רכושכם, כי כל טוּב מצריים שייך לכם'."
21 בני ישראל עשו את מה שאמר. יוסף נתן לאֶחיו עגלות כפי שציווה פרעה. הוא נתן להם גם צידה לדרך 22 וחליפת בגדים לכל אח, ולבנימין נתן שלוש מאות שקלי כסף [שלוש מאות שקלי כסף – כשלושה קילוגרמים וחצי] וחמש חליפות בגדים. 23 לאביו שלח יוסף עשרה חמורים עמוסים בטוּב מצריים ועשר אתונות עמוסות תבואה, לחם ומזון לדרך. 24 כששילח יוסף את אֶחיו אמר להם: "אל תריבו בדרך".
25 האחים עלו ממצריים ובאו לארץ כנען, אל יעקב אביהם.
26 "יוסף חי!", אמרו לו, "הוא מושל בכל ארץ מצריים!". לב יעקב הפסיק לפעום כי הוא לא האמין להם. 27 האחים סיפרו לאביהם כל מה שאמר יוסף. כשראה יעקב את העגלות ששלח יוסף כדי להסיע אותו, התעודד. 28 "די לַצער! יוסף בני חי!", אמר ישראל, "אלך לראות אותו לפני שאמות".