תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק יח

1 וַיֵּרָא אֵלָיו יהוה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח־הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם׃ 2 וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה׃ 3 וַיֹּאמַר; אֲדֹנָי, אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אַל־נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ׃ 4 יֻקַּח־נָא מְעַט־מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ׃ 5 וְאֶקְחָה פַת־לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ, כִּי־עַל־כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל־עַבְדְּכֶם;

וַיֹּאמְרוּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ׃
6 וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל־שָׂרָה; וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת, לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת׃ 7 וְאֶל־הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן־בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל־הַנַּעַר, וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ׃ 8 וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן־הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם; וְהוּא־עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ׃

9 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ;
וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל׃
10 וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה־בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ;
וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו׃ 11 וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים; חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה, אֹרַח כַּנָּשִׁים׃ 12 וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר; אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה־לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן׃
13 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־אַבְרָהָם; לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי׃ 14 הֲיִפָּלֵא מֵיהוה דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן׃
15 וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה;
וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ׃

16 וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים, וַיַּשְׁקִפוּ עַל־פְּנֵי סְדֹם; וְאַבְרָהָם, הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם׃
17 וַיהוה אָמָר; הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה׃ 18 וְאַבְרָהָם, הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ בוֹ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ׃ 19 כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת־בָּנָיו וְאֶת־בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יהוה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט; לְמַעַן, הָבִיא יהוה עַל־אַבְרָהָם, אֵת אֲשֶׁר־דִּבֶּר עָלָיו׃
20 וַיֹּאמֶר יהוה, זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי־רָבָּה; וְחַטָּאתָם, כִּי כָבְדָה מְאֹד׃ 21 אֵרֲדָה־נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם־לֹא אֵדָעָה׃ 22 וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים, וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה; וְאַבְרָהָם, עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יהוה׃

23 וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר; הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם־רָשָׁע׃ 24 אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר; הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא־תִשָּׂא לַמָּקוֹם, לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ׃ 25 חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם־רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ, הֲשֹׁפֵט כָּל־הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט׃
26 וַיֹּאמֶר יהוה, אִם־אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר; וְנָשָׂאתִי לְכָל־הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם׃
27 וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר; הִנֵּה־נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל־אֲדֹנָי, וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר׃ 28 אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה, הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת־כָּל־הָעִיר;
וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, אִם־אֶמְצָא שָׁם, אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה׃

29 וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר, אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים;
וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה, בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים׃
30 וַיֹּאמֶר אַל־נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה, אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים;
וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה, אִם־אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים׃
31 וַיֹּאמֶר, הִנֵּה־נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל־אֲדֹנָי, אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים;
וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים׃
32 וַיֹּאמֶר אַל־נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ־הַפַּעַם, אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה;
וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה׃
33 וַיֵּלֶךְ יהוה, כַּאֲשֶׁר כִּלָּה, לְדַבֵּר אֶל־אַבְרָהָם; וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ׃
אורחים באוהל אברהם
1 ה' נראה אל אברהם כאשר ישב אברהם בשעת צהריים בפתח אוהלו שבאֵלוֹנֵי מַמרֵא. 2 אברהם ראה לפתע שלושה אנשים עומדים מולו. הוא רץ לקראתם מפתח האוהל, השתחווה לפניהם ארצה 3 ואמר: "בבקשה ממך, אל תמשיך בדרכך בלי להתארח אצל עבדך. 4 הרשו לי בבקשה להביא מעט מים כדי שתרחצו את רגליכם ואחר כך תנוחו מתחת לעץ. 5 אגיש לכם מעט אוכל, ולאחר שתאכלו תמשיכו בדרככם, כי לא לחינם עברתם ליד בית עבדכם".
"עשה את מה שאמרת", אמרו השלושה.
6 אברהם מיהר אל האוהל ואמר לשרה: "מהרי להכין בצק מעשרים ושניים ליטר קמח משובח. לושי אותו ועשי ממנו לחמים עגולים!". 7 משם רץ אברהם אל הבקר, לקח עגל צעיר ושמן ומסר אותו לאחד מעבדיו, והעבד מיהר להכין אותו. 8 אחר כך לקח אברהם חמאה, חלב ואת העגל המוכן והגיש לאורחים. הם אכלו והוא עמד לידם מתחת לעץ.
9 "איפה שרה אשתך?", שאלו האורחים.
"כאן באוהל", השיב אברהם.
10 "אשוב אליך במועד הזה בעוד שנה", אמר ה' לאברהם, "ואז יהיה לשרה אשתך בן".
שרה שעמדה מאחורי פתח האוהל שמעה את דבריו כי הוא היה ליד הפתח. 11 אברהם ושרה היו זקנים מאוד ושרה כבר לא יכלה להרות. 12 היא צחקה בלבה וחשבה: "האם עכשיו, כשאני זקנה, אזכה לתענוג הזה? הרי גם בעלי זקן".
13 "למה צחקה שרה?", שאל ה' את אברהם. "מדוע היא חושבת, 'האם באמת אלד? הרי אני זקנה'? 14 האם יש דבר שאלוהים אינו יכול לעשות? בעוד שנה במועד הזה אשוב אליך, ולשרה יהיה בן".
15 "לא צחקתי", הכחישה שרה כי פחדה.
"כן צחקת", אמר לה ה'.
אברהם מתחנן בעד סדום
16 האנשים קמו משם והלכו להשקיף על סדום. אברהם ליווה אותם.
17 "האם אסתיר מאברהם את מה שאני עושה?", אמר ה'. 18 "אברהם יהיה לעם גדול ועצום וברכה לכל עמי העולם. 19 בחרתי בו שיצווה על בניו ועל צאצאיו לשמור את דרכיי ולעשות את מה שצודק ונכון, כדי שאקיים את מה שהבטחתי לאברהם".
20 ה' המשיך ואמר: "צעקה גדולה עולה מסדום ומעמורה בגלל החטאים הרבים והכבדים של תושביה. 21 ארד לראות אם מעשי התושבים איומים כמו הצעקה ששמעתי, ואם הם אכן ראויים לעונש כבד. אם לא, ארחם עליהם". 22 אז פנו האנשים והלכו משם לסדום, ואברהם נשאר לפני ה'.
23 "האם תשמיד את הצדיקים עם הרשעים?", שאל אברהם. 24 "אולי יש בעיר חמישים צדיקים, האם תשמיד אותה ולא תסלח לה למען אותם צדיקים שחיים בה? 25 חלילה! אל תהרוג צדיק עם רשע ותגרום לכך שגורל הצדיק יהיה כגורל הרשע. חלילה לך. האם שופט כל הארץ לא יעשה צדק?".
26 "אם אמצא בסדום חמישים צדיקים, אסלח לעיר כולה בעבורם", אמר ה'.
27 "אף על פי שאני רק עָפר ואֵפר, אני מעז לדבר אתך אדונָי", המשיך אברהם.28 "אולי לא ימָצאו חמישים צדיקים בעיר אלא רק ארבעים וחמישה, האם בגלל חמישה אנשים תשמיד את כל העיר?".
"לא אשמיד אותה אם אמצא ארבעים וחמישה", השיב ה'.
29 "ואולי ימָצאו שם רק ארבעים?", הוסיף אברהם לשאול.
"לא אשמיד, בעבור אותם ארבעים".
30 "בבקשה אדונָי, אל תכעס אם אוסיף לדבר. אולי ימָצאו שלושים?".
"לא אעשה זאת אם אמצא שם שלושים", השיב ה'.
31 "אני מעז להוסיף ולדבר אליך אדונָי, אולי ימָצאו שם עשרים צדיקים?".
"בעבור אותם עשרים, לא אשמיד את העיר".
32 "בבקשה, אל תכעס עליי, אדבר רק עוד פעם אחת. אולי ימָצאו בעיר עשרה צדיקים?".
"בעבור אותם עשרה, לא אשמיד את העיר".
33 ה' סיים לדבר והלך לו, ואברהם שב לאוהלו.