תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק לח

1 וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו; וַיֵּט עַד־אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה׃ 2 וַיַּרְא־שָׁם יְהוּדָה בַּת־אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ; וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ׃ 3 וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן; וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ עֵר׃ 4 וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן; וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ אוֹנָן׃ 5 וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ שֵׁלָה; וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ׃ 6 וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ; וּשְׁמָהּ תָּמָר׃ 7 וַיְהִי, עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה, רַע בְּעֵינֵי יהוה; וַיְמִתֵהוּ יהוה׃
8 וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל־אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ; וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ׃ 9 וַיֵּדַע אוֹנָן, כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע; וְהָיָה אִם־בָּא אֶל־אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן־זֶרַע לְאָחִיו׃ 10 וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יהוה אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת גַּם־אֹתוֹ׃ 11 וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית־אָבִיךְ, עַד־יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי, כִּי אָמַר, פֶּן־יָמוּת גַּם־הוּא כְּאֶחָיו; וַתֵּלֶךְ תָּמָר, וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ׃
12 וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים, וַתָּמָת בַּת־שׁוּעַ אֵשֶׁת־יְהוּדָה; וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה, וַיַּעַל עַל־גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא, וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה׃
13 וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר; הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ׃ 14 וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ, וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף, וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם, אֲשֶׁר עַל־דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה; כִּי רָאֲתָה כִּי־גָדַל שֵׁלָה, וְהִוא לֹא־נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה׃ 15 וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה; כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ׃ 16 וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל־הַדֶּרֶךְ, וַיֹּאמֶר הָבָה־נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ, כִּי לֹא יָדַע, כִּי כַלָּתוֹ הִוא;

וַתֹּאמֶר מַה־תִּתֶּן־לִּי, כִּי תָבוֹא אֵלָי׃
17 וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי־עִזִּים מִן־הַצֹּאן;
וַתֹּאמֶר אִם־תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ׃
18 וַיֹּאמֶר, מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן־לָּךְ,
וַתֹּאמֶר, חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ, וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ;
וַיִּתֶּן־לָּהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ׃ 19 וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ, וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ; וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ׃ 20 וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת־גְּדִי הָעִזִּים, בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי, לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה; וְלֹא מְצָאָהּ׃
21 וַיִּשְׁאַל אֶת־אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר, אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל־הַדָּרֶךְ;
וַיֹּאמְרוּ, לֹא־הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה׃
22 וַיָּשָׁב אֶל־יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר לֹא מְצָאתִיהָ; וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ, לֹא־הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה׃
23 וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח־לָהּ, פֶּן נִהְיֶה לָבוּז; הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ׃
24 וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים;
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף׃
25 הִוא מוּצֵאת, וְהִיא שָׁלְחָה אֶל־חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר־אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה; וַתֹּאמֶר הַכֶּר־נָא, לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה׃
26 וַיַּכֵּר יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי, כִּי־עַל־כֵּן לֹא־נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי; וְלֹא־יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ׃
27 וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ; וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ׃ 28 וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן־יָד; וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת, וַתִּקְשֹׁר עַל־יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר, זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה׃ 29 וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ, וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו, וַתֹּאמֶר מַה־פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ׃ 30 וְאַחַר יָצָא אָחִיו, אֲשֶׁר עַל־יָדוֹ הַשָּׁנִי; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח׃ {ס}
יהודה ובניו
1 באותה עת עזב יהודה את אֶחיו וירד להתגורר ליד איש מעֲדוּלָם ושמו חִירָה. 2 שם פגש את בתו של שׁוּעַ הכנעני ולקח אותה לאישה. הוא שכב אתה, 3 והיא הרתה לו וילדה בן. יהודה קרא לבן עֵר. 4 האשה הרתה שוב, ילדה עוד בן והוא קרא לו אוֹנָן. 5 לבן השלישי קרא שֵׁלָה (היא ילדה אותו בכְזִיב). 6 יהודה לקח לער בנו הבכור אישה ושמה תָמָר. 7ער, בכורו של יהודה, היה רע בעיני ה', לכן ה' המית אותו.
8 יהודה אמר לאונן: "שכב עם אשת אחִיך ומלא את חובתך להוליד לו צאצא". 9 אונן ידע שהילד שיוולד לא יהיה שלו, לכן שפך את זרעו ארצה כששכב עם אשת אחיו, כדי שלא יהיה לאחיו צאצא ממנו. 10 מעשה זה היה רע בעיני ה', משום כך המית גם את אונן. 11 יהודה אמר לתמר כלתו: "הישארי כאלמנה בבית אביך עד ששֵׁלָה בני יגדל", כי חשש שגם שלה ימות כפי שמתו אֶחיו. תמר הלכה לגור בבית אביה.
12 אחרי ימים רבים מתה בת שוע, אשת יהודה. כאשר סיים יהודה להתאבל עליה, עלה לתִמְנָה עם חברו חירה מעדולם אל האנשים שגזזו את צאנו.
13 "חמִיךְ עולה לתמנה לגזוז את צאנו", נֶאמר לתמר. 14 תמר הסירה את בגדי האלמנוּת, התעטפה בצעיף, כיסתה את פניה וישבה בפתח עֵינַיִים שבדרך לתמנה. תמר עשתה זאת כי ראתה שאף על פי ששֵלה גדל, היא לא ניתנה לו לאישה. 15 יהודה ראה אותה וחשב שהיא זונה כי כיסתה את פניה. 16 הוא סטה מהדרך, ניגש אליה ואמר: "בואי ואשכב אתך", כי לא ידע שהיא כלתו.
"מה תיתן לי בתמורה?", שאלה.
17 "אשלח לך גדי מהצאן".
"תן לי בינתיים עירבון", דרשה תמר.
18 "איזה עירבון אתן לך?".
"את החותמת שלך, את החוט שהיא קשורה אליו ואת המטה שבידך", השיבה.
יהודה נתן לה את מה שביקשה ואז שכב אִתה והיא הרתה. 19 תמר עזבה את המקום, הסירה את צעיפה ולבשה את בגדי האלמנוּת. 20 יהודה ביקש מחברו העֲדוּלָמִי להביא לאישה את הגדי ולקחת ממנה את העירבון, אבל חירה לא מצא אותה.
21 "איפה הזונה שישבה בעֵינַיִים על הדרך?", שאל חירה את אנשי המקום.
"לא הייתה כאן זונה", השיבו.
22 חירה שב ליהודה ואמר: "לא מצאתי אותה וגם תושבי המקום אמרו שלא הייתה שם זונה".
23 יהודה אמר: "מוטב שתשמור את העירבון לעצמה כדי שלא ילעגו לנו. אחרי הכול שלחתי אליה את הגדי הזה, אבל אתה לא מצאת אותה".
24 כעבור שלושה חודשים אמרו ליהודה: "תמר כלתך שכבה עם גבר והרתה".
"הוציאו אותה מביתה ושִרפו אותה", אמר יהודה.
25 כאשר הוציאו אותה שלחה תמר הודעה לחָמִיהָ: "אני הרה לאיש שחפצים אלה שייכים לו. זַהה בבקשה את החותמת, החוט והמטה האלה".
26 יהודה זיהה את החפצים. "היא יותר צדיקה ממני, כי לא נתתי אותה לשֵלה בני", אמר ולא שכב אתה עוד.
27 כאשר ילדה תמר, התברר שהיו בבטנה תאומים. 28 בזמן הלידה הוציא האחד את ידו. המיילדת קשרה לידו חוט אדום ואמרה: "זה יָצא ראשון", 29 אבל התינוק החזיר את ידו ואחיו יצא לפניו. אז אמרה המיילדת: "מה אתה מתפרץ?!". לכן נקרא הראשון פֶּרֶץ. 30 אחריו יצא אחיו, והחוט האדום על ידו, לכן נקרא זֶרַח.