תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק יב

1 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־אַבְרָם, לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ; אֶל־הָארֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ׃ 2 וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה בְּרָכָה׃ 3 וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה׃
4 וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יהוה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן־חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן׃ 5 וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת־שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת־לוֹט בֶּן־אָחִיו, וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן׃ 6 וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ׃
7 וַיֵּרָא יהוה אֶל־אַבְרָם, וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו׃ 8 וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה, מִקֶּדֶם לְבֵית־אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה; בֵּית־אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם, וַיִּבֶן־שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יהוה׃ 9 וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה׃ {פ}


10 וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי־כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ׃ 11 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה; וַיֹּאמֶר אֶל־שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, הִנֵּה־נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת־מַרְאֶה אָתְּ׃ 12 וְהָיָה, כִּי־יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת; וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ׃ 13 אִמְרִי־נָא אֲחֹתִי אָתְּ; לְמַעַן יִיטַב־לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ׃
14 וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה; וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת־הָאִשָּׁה, כִּי־יָפָה הִוא מְאֹד׃ 15 וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל־פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה׃ 16 וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ; וַיְהִי־לוֹ צֹאן־וּבָקָר וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים׃ 17 וַיְנַגַּע יהוה אֶת־פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת־בֵּיתוֹ; עַל־דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם׃
18 וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם, וַיֹּאמֶר מַה־זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי; לָמָּה לֹא־הִגַּדְתָּ לִּי, כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא׃ 19 לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא, וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה; וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ׃
20 וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים; וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ׃
אברם הולך לכנען
1 ה' אמר לאברם: "לך לך מארצך, מעיר מולדתך וממשפחתך אל הארץ שאראה לך. 2 אקים ממך עם גדול ואברך אותך. שמך יהיה מפורסם ותהיה לברכה. 3 אברך את כל מי שמברך אותך ואקלל את כל מי שמקלל אותך. אתה תהיה ברכה לכל עמי העולם".
4 אברם הלך, כפי שאמר לו ה', ולוט הלך אתו. כשיצא מחרן היה אברם בן שבעים וחמש שנה. 5 הוא לקח את שרי אשתו, את לוט בן אחיו ואת כל הרכוש והאנשים שנוספו להם בחרן, ויצא לכנען. 6 כשהגיע לכנען עבר אברם בארץ עד שהגיע לאֵלוֹן מוֹרֶה שבאזור שְׁכֶם. באותה תקופה היו הכנענים בארץ.
7 ה' נראה אל אברם ואמר לו: "לצאצאיך אתן את הארץ הזאת". אברם בנה בַּמקום מזבח לה' שנראה אליו. 8 משם עבר אברם לאזור ההרים שממזרח לבֵית אֵל. הוא הקים את אוהלו כך שבית אל הייתה ממערב לו והָעַי ממזרח. גם שם בנה מזבח והתפלל לה'. 9 אברם עבר ממקום למקום עד שהגיע לנגב.
אברם יורד למצריים
10 בארץ היה רעב. אברם ירד לגור במצריים בגלל הרעב הכבד. 11 כשקרַב למצריים אמר לשרַי אשתו: "אני יודע שאת אישה יפה מאוד. 12 כשיִראו אותך המצרים הם יאמרו: 'זאת אשתו', ואז יהרגו אותי ואותך ישאירו בחיים. 13 אִמרי בבקשה שאת אחותי ויִטב לשנינו, כך אֶנצל בזכותך".
14 כשהגיע אברם למצריים ראו המצרים שאשתו מאוד יפה. 15 גם שרֵי פַּרְעֹה ראו אותה. הם היללו אותה בפני פרעה, והיא נלקחה לביתו. 16 בזכותה היטיבו עם אברם. הוא קיבל צאן, בקר, חמורים, עבדים, משרתות, אתונות וגמלים. 17 אבל אלוהים גרם לפרעה ולבני ביתו לחלות במחלות קשות בגלל שרַי אשת אברם.
18 פרעה קרא לאברם ושאל: "מה עשית לי? למה לא אמרת שהיא אשתך? 19 למה אמרת שהיא אחותך? – ואני לקחתי אותה לאישה! הנה אשתך, קח אותה עכשיו ולך!".
20 פרעה ציווה על אנשיו לגרש את אברם, את אשתו ואת כל רכושו, ואנשי פרעה עשו את מה שציווה.