תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק ב

1 וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל־צְבָאָם. 2 וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. 3 וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר־בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת. {פ} 4 אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם,
בְּיוֹם עֲשׂוֹת יהוה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. 5 וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל־עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח, כִּי לֹא הִמְטִיר יהוה אֱלֹהִים עַל־הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת־הָאֲדָמָה. 6 וְאֵד יַעֲלֶה מִן־הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת־כָּל־פְּנֵי־הָאֲדָמָה. 7 וַיִּיצֶר יהוה אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם עָפָר מִן־הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. 8 וַיִּטַּע יהוה אֱלֹהִים גַּן־בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת־הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר. 9 וַיַּצְמַח יהוה אֱלֹהִים מִן־הָאֲדָמָה כָּל־עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל; וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע. 10 וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת־הַגָּן, וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים. 11 שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל־אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר־שָׁם הַזָּהָב; 12 וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם. 13 וְשֵׁם־הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן, הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל־אֶרֶץ כּוּשׁ. 14 וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל, הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר; וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת.
15 וַיִּקַּח יהוה אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן־עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ׃ 16 וַיְצַו יהוה אֱלֹהִים, עַל־הָאָדָם לֵאמֹר; מִכֹּל עֵץ־הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל׃ 17 וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ; כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת׃

18 וַיֹּאמֶר יהוה אֱלֹהִים, לֹא־טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂהּ־לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ׃ 19 וַיִּצֶר יהוה אֱלֹהִים מִן־הָאֲדָמָה, כָּל־חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל־עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל־הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה־יִּקְרָא־לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא־לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ׃ 20 וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל־הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם לֹא־מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ׃ 21 וַיַּפֵּל יהוה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל־הָאָדָם וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה׃ 22 וַיִּבֶן יהוה אֱלֹהִים אֶת־הַצֵּלָע אֲשֶׁר־לָקַח מִן־הָאָדָם לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ אֶל־הָאָדָם׃
23 וַיֹּאמֶר הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם, עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה־זֹּאת׃
24 עַל־כֵּן יַעֲזָב־אִישׁ, אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד׃ 25 וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ׃
היום השביעי
1 השמים והארץ וכל אשר בהם הושלמו. 2 ביום השביעי סיים אלוהים את מה שעשה ושבת מכל מלאכת הבריאה. 3 אלוהים בירך את היום השביעי והקדיש אותו לעצמו כי בו שבת מכל מלאכת הבריאה.
4 אלה קורות השמים והארץ בזמן שנבראו.
כאשר עשה ה' אלוהים את השמים ואת הארץ, 5 לא היו בארץ צמחי בר כי ה' אלוהים עדיין לא הוריד גשם על הארץ ולא היה אדם שיעבוד את האדמה. 6 אדים שעלו מן הארץ הִשקו את האדמה.
7 ה' אלוהים יצר את האדם מעפר האדמה. אחרי שנפח בו רוח חיים, היה האדם ליצור חי. גן עדן
8 ה' אלוהים נטע גן בעדן שבמזרח ושם בגן את האדם שיצר. 9 ה' אלוהים הצמיח מן האדמה כל מיני עצים יפים שפרותיהם טובים למאכל. בתוך הגן צמחו גם עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע.
10 מעדן יצא נהר שהִשקה את הגן ומשם התפצל לארבעה נהרות: 11 שֵם האחד פִּישׁוֹן, הוא הנהר שהקיף את כל ארץ החֲוִוילָה, 12 שהיו בה זהב טוב, בְּדוֹלַח ואבני שׁוֹהַם. 13 שֵם הנהר השני גִיחוֹן, הוא הנהר שהקיף את כל ארץ כּוּשׁ. 14 שֵם הנהר השלישי חִידֶקֶל, והוא הנהר שזרם ממזרח לאַשׁוּר. הנהר הרביעי היה פְּרָת.
15 ה' אלוהים שם את אדם בגן עדן כדי שיטפח את הגן וישמור עליו. 16 "מכל עצי הגן מותר לך לאכול", ציווה ה' על אדם, 17 "רק מעץ הדעת טוב ורע אל תאכל כי כאשר תאכל ממנו תמות". האישה
18 ה' אלוהים אמר: "לא טוב לאדם להיות לבדו. אעשה לו עֵזֶר שיתאים לו". 19 ה' אלוהים יצר מן האדמה את כל חיות הבר ואת כל העופות. הוא הביא אותם אל אדם כדי לראות אילו שמות יתן להם. מאז נקראו בעלי החיים בשמות שנתן להם אדם. 20 אדם נתן שמות לכל הבהמות, לעופות ולכל חיות הבר, אך לאדם לא נמצא עזר שיתאים לו. 21 ה' גרם לאדם להירדם. כשישן אדם, לקח ממנו ה' אלוהים את אחת מצלעותיו וסגר את המקום בבשר. 22 מהצלע שלקח ברא ה' אלוהים את האישה והביא אותה אל אדם.
23 "הפעם זוהי עצם מעצמותיי ובשר מבשרי!", אמר אדם. "נקרא לה אישה, כי היא נלקחה מהאיש".
24 לכן על האיש לעזוב את אביו ואת אמו ולדבוק באשתו, והשניים יהיו לאחד. 25 אדם ואשתו היו עירומים ולא התביישו.