תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק כח

1 וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל־יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ; וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ, לֹא־תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן׃ 2 קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח־לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ׃ 3 וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים׃ 4 וְיִתֶּן־לְךָ אֶת־בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ; לְרִשְׁתְּךָ אֶת־אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר־נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם׃
5 וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת־יַעֲקֹב, וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם; אֶל־לָבָן בֶּן־בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, אֲחִי רִבְקָה, אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו׃ 6 וַיַּרְא עֵשָׂו, כִּי־בֵרַךְ יִצְחָק אֶת־יַעֲקֹב, וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם, לָקַחַת־לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה; בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ, וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר, לֹא־תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן׃ 7 וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב, אֶל־אָבִיו וְאֶל־אִמּוֹ; וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם׃ 8 וַיַּרְא עֵשָׂו, כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן; בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו׃ 9 וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל־יִשְׁמָעֵאל; וַיִּקַּח אֶת־מָחֲלַת בַּת־יִשְׁמָעֵאל בֶּן־אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל־נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה׃ {ס}

10 וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ חָרָנָה׃ 11 וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי־בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא׃ 12 וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ׃ 13 וְהִנֵּה יהוה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר, אֲנִי יהוה, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ׃ 14 וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל־מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ׃ 15 וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל־הָאֲדָמָה הַזֹּאת; כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם־עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי לָךְ׃
16 וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יהוה, בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי׃ 17 וַיִּירָא וַיֹּאמַר, מַה־נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה; אֵין זֶה, כִּי אִם־בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם׃
18 וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת־הָאֶבֶן אֲשֶׁר־שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל־רֹאשָׁהּ׃ 19 וַיִּקְרָא אֶת־שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית־אֵל; וְאוּלָם לוּז שֵׁם־הָעִיר לָרִאשֹׁנָה׃ 20 וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר; אִם־יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן־לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ׃ 21 וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל־בֵּית אָבִי; וְהָיָה יהוה לִי לֵאלֹהִים׃ 22 וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי מַצֵּבָה, יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן־לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ׃
יעקב נפרד מאביו
1 יצחק קרא ליעקב, בירך אותו וציווה עליו: "אל תיקח אישה מבנות כנען. 2 לך לפַדָן אֲרָם, אל בית בתואל, סבך מצד אמך, שם תיקח לך אישה מבנות לָבָן דודך. 3 אֵל שַׁדַי יברך ויַרבה אותך, ומצאצאיך יהיו שבטים רבים. 4 הוא יתן לך ולצאצאיך את ברכת אברהם, והארץ שאתה מתגורר בה תהיה שלך, הארץ שנתן אלוהים לאברהם".
5 יצחק שלח את יעקב, ויעקב הלך לפדן ארם, אל לבן בן בתואל האֲרָמִי, האח של רבקה אם יעקב ועשיו. 6 עשיו ראה שיצחק בירך את יעקב ושילח אותו לפדן ארם כדי שיקח לעצמו אישה משם. הוא גם שמע את יצחק מצווה על יעקב כשבירך אותו שלא יקח אישה מבנות כנען. 7 יעקב שמע בקול אביו ואמו והלך לפדן ארם. 8 עשיו הבין שבנות כנען אינן רצויות בעיני אביו. 9 הוא הלך אל בני ישמעאל ולקח לאישה, נוסף על נשותיו האחרות, את מַחֲלַת בת ישמעאל בן אברהם, שהייתה אחות של נְבָיוֹת.
חלום יעקב
10 יעקב יצא מבאר שבע לחרן. 11 בדרכו הגיע למקום מסוים ונשאר ללון שם כי השמש שקעה. הוא לקח את אחת מאבני המקום, שם אותה לראשו ושכב לישון. 12 בשנתו חלם. הוא ראה מדרגות שעלו מהארץ והגיעו עד לשמים, ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בהן. 13 ה' עמד מלמעלה ואמר: "אני ה' אלוהי אברהם אביך ואלוהי יצחק. לך ולצאצאיך אתן את הארץ שאתה שוכב עליה. 14 צאצאיך יהיו רבים כעפר הארץ ויתפשטו מערבה ומזרחה, צפונה ודרומה. אתה וצאצאיך תהיו ברכה לכל עמי העולם. 15 אהיה אתך, אשמור עליך בכל מקום שתלך ואשיב אותך אל הארץ הזאת. לא אעזוב אותך עד שאעשה את כל מה שאמרתי לך".
16 יעקב התעורר משנתו ואמר בפחד: "אכן יש אלוהים במקום הזה, ואני לא ידעתי! 17 מה נורא המקום הזה! זה בוודאי בית אלוהים – שער השמים".
18 כשקם בבוקר, לקח את האבן שהייתה מתחת לראשו, עשה ממנה מצבת זיכרון ויצק עליה שמן. 19 הוא קרא למקום בֵּית אֵל (עד אז נקראה העיר לוּז). 20 אחר כך נדר יעקב נֶדֶר: "אם אלוהים יהיה אתי וישמור עליי בדרך שאני הולך בה, אם יתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, 21 ואם אשוב בשלום לבית אבי – ה' יהיה אלוהיי! 22 האבן הזאת שהקמתי כמצבת זיכרון תהיה לבית אלוהים, ומכל מה שתיתן לי אתן לך עשירית".