תנ"ך מבואר

ספר בראשית פרק ל

1 וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל־יַעֲקֹב הָבָה־לִּי בָנִים, וְאִם־אַיִן מֵתָה אָנֹכִי׃
2 וַיִּחַר־אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר־מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי־בָטֶן׃
3 וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ; וְתֵלֵד עַל־בִּרְכַּי, וְאִבָּנֶה גַם־אָנֹכִי מִמֶּנָּה׃
4 וַתִּתֶּן־לוֹ אֶת־בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה; וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב׃ 5 וַתַּהַר בִּלְהָה, וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן׃ 6 וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים, וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי, וַיִּתֶּן־לִי בֵּן; עַל־כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן׃ 7 וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל; בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב׃ 8 וַתֹּאמֶר רָחֵל, נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם־אֲחֹתִי גַּם־יָכֹלְתִּי; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי׃
9 וַתֵּרֶא לֵאָה, כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת; וַתִּקַּח אֶת־זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ, וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה׃ 10 וַתֵּלֶד, זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן׃ 11 וַתֹּאמֶר לֵאָה בגד (בָּא גָד); וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ גָּד׃ 12 וַתֵּלֶד, זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה, בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב׃ 13 וַתֹּאמֶר לֵאָה, בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת; וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ אָשֵׁר׃
14 וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר־חִטִּים, וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה, וַיָּבֵא אֹתָם, אֶל־לֵאָה אִמּוֹ;
וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל־לֵאָה, תְּנִי־נָא לִי, מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ׃
15 וַתֹּאמֶר לָהּ, הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת־אִישִׁי, וְלָקַחַת גַּם אֶת־דּוּדָאֵי בְּנִי;
וַתֹּאמֶר רָחֵל, לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה, תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ׃
16 וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן־הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב, וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ, וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא, כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ, בְּדוּדָאֵי בְּנִי;
וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא׃ 17 וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל־לֵאָה; וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי׃ 18 וַתֹּאמֶר לֵאָה, נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי, אֲשֶׁר־נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר׃ 19 וַתַּהַר עוֹד לֵאָה, וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְּיַעֲקֹב׃ 20 וַתֹּאמֶר לֵאָה, זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב, הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי, כִּי־יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים; וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ זְבֻלוּן׃ 21 וְאַחַר יָלְדָה בַּת; וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמָהּ דִּינָה׃
22 וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת־רָחֵל; וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת־רַחְמָהּ׃ 23 וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת־חֶרְפָּתִי׃ 24 וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר; יֹסֵף יהוה לִי בֵּן אַחֵר׃

25 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת־יוֹסֵף; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־לָבָן, שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה, אֶל־מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי׃ 26 תְּנָה אֶת־נָשַׁי וְאֶת־יְלָדַי, אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה; כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ, אֶת־עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ׃
27 וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן, אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ; נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי יהוה בִּגְלָלֶךָ׃ 28 וַיֹּאמַר; נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה׃
29 וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַתָּה יָדַעְתָּ, אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ; וְאֵת אֲשֶׁר־הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי׃ 30 כִּי מְעַט אֲשֶׁר־הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרֹץ לָרֹב, וַיְבָרֶךְ יהוה אֹתְךָ לְרַגְלִי; וְעַתָּה, מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם־אָנֹכִי לְבֵיתִי׃ 31 וַיֹּאמֶר מָה אֶתֶּן־לָךְ;
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לֹא־תִתֶּן־לִי מְאוּמָה, אִם־תַּעֲשֶׂה־לִּי הַדָּבָר הַזֶּה, אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר׃ 32 אֶעֱבֹר בְּכָל־צֹאנְךָ הַיּוֹם, הָסֵר מִשָּׁם כָּל־שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא, וְכָל־שֶׂה־חוּם בַּכְּשָׂבִים, וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים; וְהָיָה שְׂכָרִי׃ 33 וְעָנְתָה־בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר, כִּי־תָבוֹא עַל־שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ; כֹּל אֲשֶׁר־אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים, וְחוּם בַּכְּשָׂבִים, גָּנוּב הוּא אִתִּי׃
34 וַיֹּאמֶר לָבָן הֵן; לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ׃
35 וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת־הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים, וְאֵת כָּל־הָעִזִּים הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּלֻאֹת, כֹּל אֲשֶׁר־לָבָן בּוֹ, וְכָל־חוּם בַּכְּשָׂבִים; וַיִּתֵּן בְּיַד־בָּנָיו׃ 36 וַיָּשֶׂם, דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב; וְיַעֲקֹב, רֹעֶה אֶת־צֹאן לָבָן הַנּוֹתָרֹת׃

37 וַיִּקַּח־לוֹ יַעֲקֹב, מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעֶרְמוֹן; וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת, מַחְשֹׂף הַלָּבָן, אֲשֶׁר עַל־הַמַּקְלוֹת׃ 38 וַיַּצֵּג, אֶת־הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל, בָּרֳהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם; אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן, וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת׃ 39 וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל־הַמַּקְלוֹת; וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים׃ 40 וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב, וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל־עָקֹד וְכָל־חוּם בְּצֹאן לָבָן; וַיָּשֶׁת־לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ, וְלֹא שָׁתָם עַל־צֹאן לָבָן׃ 41 וְהָיָה, בְּכָל־יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת, וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת־הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן בָּרֳהָטִים; לְיַחְמֵנָּה בַּמַּקְלוֹת׃ 42 וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן לֹא יָשִׂים; וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן, וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב׃ 43 וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד; וַיְהִי־לוֹ צֹאן רַבּוֹת, וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים, וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים׃
1 כיוון שרחל לא ילדה ליעקב, היא קינאה באחותה. "תן לי בנים, אם לא – אמות!", אמרה לבעלה.
2 יעקב כעס: "האם אני אלוהים שמנע ממך ילדים?!".
3 "הנה שפחתי בִּלהָה", אמרה רחל. "שְכב אִתה כדי שהיא תלד בשמי. כך יהיו גם לי בנים".
4 רחל נתנה ליעקב את בלהה שפחתה לאישה והוא שכב אתה. 5 בלהה הרתה וילדה ליעקב בן. 6 "אלוהים דן את דיני [פעל למעני]. הוא שמע לזעקתי ונתן לי בן", אמרה רחל ולכן קראה לילד דָן. 7 בלהה שפחת רחל הרתה שוב וילדה עוד בן ליעקב. 8 "נִפתַלתי [נאבקתי] קשות עם אחותי וניצחתי", אמרה רחל וקראה לבן נַפְתָלִי.
9 כשראתה לאה שהפסיקה ללדת נתנה ליעקב את זִלפה שפחתה לאישה. 10 זלפה שפחת לאה ילדה ליעקב בן. 11 "בן זה מסמל את גדוד [המון] הבנים שיש לי", אמרה לאה וקראה לו גָד. 12 אחר כך ילדה זלפה שפחת לאה את בנה השני ליעקב. 13 "אני מאושרת והנשים יראו את אושרי", אמרה לאה וקראה לבן אָשֵׁר.
14 בימי הקציר יצא ראובן לשדה ומצא דוּדָאִים. הוא הביא אותם לאמו.
"תני לי בבקשה מדוּדָאֵי בנך", ביקשה רחל מלאה.
15 "לא די שלקחת ממני את בעלי, עכשיו את רוצה גם את דודאי בני?!", השיבה לאה.
"יעקב ישכב אִתך הלילה תמורת דודאי בנך", אמרה רחל.
16 בערב בא יעקב מהשדה ולאה יצאה לקראתו ואמרה: "בוא אליי, כי שילמתי עבורך בדודאי בני".
יעקב שכב אִתה בלילה ההוא. 17 אלוהים נענה ללאה. היא הרתה וילדה את בנה החמישי ליעקב. 18 "אלוהים נתן לי שכר על כך שנתתי את שפחתי לבעלי", אמרה לאה וקראה לבן יִשָׂשכָר. 19 לאה הרתה שוב וילדה ליעקב את בנה השישי. 20 "אלוהים נתן לי מתנה טובה. הפעם יִזְבְּלֵנִי [יגור אתי] בעלי כי ילדתי לו שישה בנים", אמרה לאה וקראה לבן זְבוּלוּן. 21 לאחר מכן ילדה לאה בת וקראה לה דִינָה.
22 אלוהים זכר את רחל. הוא נענה לה ופתח את רחמה. 23 היא הרתה וילדה בן. "אלוהים הסיר ממני את הבושה", אמרה. 24 היא קראה לבן יוֹסֵף כי אמרה: "ה' יוסיף לי עוד בן".
יעקב מתעשר
25 לאחר שילדה רחל את יוסף אמר יעקב ללבן: "הרשה לי לחזור לארצי ולביתי. 26 הרשה לי לקחת את נשותיי ואת ילדיי, כי עבדתי תמורתם. אתה יודע כמה קשה עבדתי אצלך".
27 "בבקשה ממך...", אמר לבן. "בזכותך התעשרתי ואלוהים בירך אותי בגללך. 28 אמור לי איזה שכר אתה רוצה, ואתן לך".
29 "אתה יודע שעבדתי אצלך ושהעדרים שלך היו אצלי", אמר יעקב. 30 "המעט שהיה לך לפני שהגעתי אליך היה להרבה, וה' בירך אותך בזכותי. מתי אעשה משהו למען משפחתי?".31 "מה אתה רוצה שאתן לך?", שאל לבן.
"אל תיתן לי דבר. אם תסכים למה שאבקש, אשוב לרעות את צאנך. 32 אני מבקש לעבור בין הצאן שלך היום ולהפריד ממנו כל עז וכל שה מנוקד או מנומר וכל שה חום. הם יהיו שכרי. 33 כאשר תבדוק את הכבשים שברשותי, תוכל לדעת שהייתי נאמן. כל שה או עז שאינו מנוקד או מנומר, וכל שה שאינו חום שתמצא בצאני – תדע שהוא גנוב".
34 "אני מסכים להצעתך", אמר לבן.
35 באותו יום מִיֵין יעקב את הצאן. את התיישים המנוקדים והמנומרים ואת כל העזים המנוקדות והמנומרות, כל שה בעל כתמים לבנים וכל כבש חום, הפריד ונתן לבניו. 36 יעקב הרחיק את העדר המנומר והמנוקד למרחק הליכה של שלושה ימים ממנו. הוא המשיך לרעות את שארית העדר של לבן.
37 יעקב לקח מקלות לחים מעצי לִבְנֶה, לוּז ודוֹלֶב וקילף חלק מקליפתם הכהה, כך שתוכם הלבן נחשף. 38 הוא שם את המקלות שקילף מול הצאן, בתעלות המים שמהן נהגו לשתות. 39 הצאן התייחמו מול המקלות והמליטו שיות וגדיים מנוקדים ומנומרים. 40 את כל הוולדות המנומרים והחומים הפריד יעקב מצאן לבן. כך יצר לעצמו עדרים נפרדים שאותם לא צירף לצאן לבן. 41 בכל פעם שהיו הצאן החזקות מיוחמות, שם יעקב את המקלות מולן בתעלות המים כדי שיתייחמו מול המקלות. 42 כשהיו הצאן החלשות מיוחמות לא שם את המקלות. כך היו הצאן החלשות ללבן והחזקות ליעקב. 43 יעקב התעשר מאוד מאוד. היו לו שפחות ועבדים, צאן רב, גמלים וחמורים.